Versão em texto deste daf: original e tradução
Zevachim 65a — o Talmud em português
Zevachim 65a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Zevachim 65a
או
חטאת העוף שמלקו
במחשבת
שלא לשמה ומיצה דמה
במחשבת
חוץ לזמנה, או שמלקה
במחשבת
חוץ לזמנה ומיצה דמה
במחשבת
שלא לשמה, או שמלקה ומיצה דמה
במחשבת
שלא לשמה
-
זהו: שלא קרב המתיר כמצותו.
חשב בזמן העבודה מחשבה על מנת
לאכול כזית בחוץ
וגם חשב לאכול
כזית למחר,
או חשב
כזית למחר
וגם חשב לאכול
כזית בחוץ
, או חשב לאכול
כחצי זית בחוץ
וגם חשב לאכול
כחצי זית למחר,
או חשב לאכול
כחצי זית למחר
וגם חשב לאכול
כחצי זית בחוץ
בכל הני
פסול ואין בו כרת
משום שמחשבות מעורבות הן [וכמבואר לעיל דף כ"ט עמוד ב'].
אמר רבי יהודה: זה הכלל אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום
הרי הוא
פיגול וחייבין עליו כרת, ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן
הרי הוא
פסול ואין בו כרת.
וחכמים אומרים: זה וזה פסול ואין בו כרת.
חשב
לאכול כחצי זית
חוץ לזמנו או חוץ למקומו
ולהקטיר כחצי זית
חוץ לזמנו או חוץ למקומו
כשר
שהרי צריך שיעור כזית למחשבת פסול בקרבן, והדין הוא
שאין אכילה
והקטרה מצטרפין
לשיעור כזית.
גמרא:
תנו רבנן
: כתיב בעולת העוף
"והקריבו
הכהן אל המזבח", והוינן בה:
מה תלמוד לומר
הלא כבר כתיב בפסוק "והקריב מן התורים או מן בני היונה"?
אלא, הפסוק בא ללמדך
לפי ש
בהאי קרא ד"והקריב"
נאמר "והקריב מן התורים או מן בני היונה"
בלשון רבים
יכול
תעלה על דעתך
שהמתנדב עוף לא יפחות משני פרידין
104 ,
גוזלות,
תלמוד לומר "והקריבו"
שהוא לשון יחיד ומזה למדים ש
אפילו פרידה
גוזל
אחת יביא אל המזבח.
והוינן בה:
מה תלמוד לומר "הכהן"
שכתוב בפסוק זה? ללמדך
לקבוע
להצריך
לו כהן
שעבודת מליקה נעשית רק על - ידי כהן.
שיכול
נעלה בדעתנו שאין עבודת המליקה טעונה כהן
והלא דין הוא
ויכולנו ללמוד ממקל וחומר שאינה צריכה כהן
ומה
קרבן עולה הבא מ
בן - צאן שקבע
הצריך
לו
הכתוב מקום לשחיטתו שנעשית רק ב
צפון,
ואף על פי כן
לא קבע לו
הכתוב לשחיטתו
כהן
, שגם זר שוחט קרבן בן - צאן, אם כן, עולת
עוף שלא קבע לו
הכתוב שתהא המליקה נעשית ב
צפון
דווקא, אלא כשר בכל הצדדים אינו דין
קל וחומר
שלא יקבע לו
הכתוב
כהן
במליקתו,
תלמוד לומר
לכן כתבה התורה לגבי עולת העוף
הכהן
ללמדנו
לקבוע לו כהן
למליקתו שאינה כשרה בזר.
יכול
נעלה בדעתנו שצריך ש
ימלקנו בסכין
דווקא,
ודין הוא
ויכולנו ללמוד זאת מקל - וחומר ונאמר כך
ומה אם שחיטה
האמורה בקרבן בהמה
שלא קבע לה כהן
, שהרי זר כשר בשחיטה, ואפילו - הכי
קבע לה
שתיעשה על - ידי
כלי,
סכין, אם כן,
מליקה שקבע לה כהן אינו דין שיקבע לה
כלי, תלמוד לומר
: מהפסוק
"הכהן ומלק"
למדים שאינה נעשית על - ידי כלי, שכך
אמר רבי עקיבא
לדרוש, מדוע כתוב "כהן ומלק"
וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח,
והלא מכיוון שמליקה נעשתה במזבח שאסור לזר לגשת אליו ממילא נדע שנעשית על - ידי כהן ולא על - ידי זר,
אלא מה תלמוד - לומר "כהן"?
ללמדך
שתהא מליקה
נעשית
בעצמו של כהן
בצפורנו ולא בסכין.
יכול
נעלה בדעתנו ד
ימלקנה
במזבח
בין מלמעלה
מן חוט הסיקרא ו
בין מלמטה
מהחוט,
תלמוד לומר
מהכתוב
"ומלק והקטיר"
למדים
מה הקטרה
נעשית
בראש המזבח אף מליקה
דינה שתהא נעשית
בראש המזבח
למעלה
.
ומהפסוק
"ומלק"
למדים
שתהא
ה
מליקה ממול
מתחת ה
עורף, אתה אומר ממול עורף או אינו אלא
שתהא נעשית
מן הצואר
בצד הפנים.
אלא, למדים זאת ממה ד
נאמר כאן
בעולת העוף
"ומלק", ונאמר להלן
בחטאת העוף
"ומלק",
ולמדים אחד מחברו
מה להלן ממול
בצד של ה
עורף אף כאן ממול עורף.
ומקשינן: אם כן שלמדים דיני עולת העוף מדיני חטאת העוף אם כן, נלמד גם כן את דיני השחיטה
אי מה להלן
בחטאת העוף
מולק ואינו מבדיל
שני סימנים,
אף כאן
בעולת העוף יהא
מולק ואינו מבדיל, תלמוד לומר
מהפסוק
"ומלק והקטיר"
למדים שעולת העוף טעונה הבדלת שני סימנים, שלמדים מליקה מהקטרה
מה הקטרה הראש
לעצמו
מוקטר,
והגוף לעצמו
מוקטר,
אף מליקה
צורת עשייתה הוא שיבדילו את שני הסימנין ש
הראש
יהא
לעצמו והגוף לעצמו. ומנין שהקטרת הראש בעצמו והגוף בעצמו?
שנאמר: "והקטיר אותו" הרי הקטרת הגוף אמורה, הא מה אני מקיים
את הכתוב שנאמר בו
"והקטיר המזבחה"
והרי כבר נאמרה הקטרה? אלא, צריך לומר ד
בהקטרת הראש
-
הכתוב מדבר,
ומזה שנאמרו שתי ההקטרות בפסוקים בנפרד, למדים שכל הקטרה נעשית לבד.
ומהפסוק
"ונמצה דמו
דורשים "דמו" דבעינן ש
כולו
כל הדם בין דם הגוף בין דם הראש מתמצה
על קיר המזבח"
וכן למדים שהמיצוי נעשה דווקא על קיר המזבח
ולא על קיר הכבש ולא על קיר ההיכל ולא על קיר האו לם.
ואיזה זה
קיר המזבח שעליו היה ממצה את דם העולה? עליך לומר: ש
זה קיר העליון
של המזבח למעלה מחוט הסיקרא.
ושמא תאמר:
או אינו אלא
שהמיצוי נעשה על
קיר התחתון,
ונאמר קל - וחומר
ודין הוא
שנעשהו על קיר התחתון דווקא ד
מה בהמה שחטאתה
נזרק דמה
למעלה,
אפילו - הכי
עולתה
של בהמה נזרק דמה
למטה,
אם כן,
עוף שחטאתו
מזים את דמה
למטה
-
אינו דין שתהא עולתו
מתמצית
למטה.
תלמוד לומר
: אינו כן אלא דם עולת העוף היה ממצה למעלה במזבח, ולמדים זאת מהפסוק
"ומלק והקטיר ונמצה דמו", וכי תעלה על דעתך
לפרש את הכתוב כפשוטו, והלא אי אפשר לפרש כך שהרי
מאחר שהקטיר
כיצד הוא
חוזר וממצה?
הלא כבר נשרף, ואם תרצה לומר שהפסוק "והקטיר ונמצה" מדובר בהקטרת הראש, ובא הפסוק לומר שמקטיר את הראש ואח"כ ממצה את הגוף, ונפרש את הכתוב כפשוטו, הקטרה ואחר כך מיצוי, זה אינו נכון, שהרי לכתחילה צריך שימצה את דמו כולו וגם דם הראש בכלל, ואם יקטיר את הראש תחלה שוב לא יוכל למצות את דם הראש.
אלא,
בא הפסוק
לומר לך
: כמו ש
הקטרה
נעשית
בראש המזבח
-
אף מיצוי
מקום עשייתו הוא
בראש
המזבח.
הא כיצד? היה עולה בכבש ופונה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית, היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל וממצה מדמה על קיר המזבח
העליון,
אם עשאה
את מיצוי הדם
למטה מרגליו
של כהן
אפילו אמה אחת כשירה,
משום שכהן היה עומד בסובב, וחוט הסיקרא נמוך מהסובב באמה אחת, וכל שהוא מעל לחוט הסיקרא כשר למיצוי הדם.
רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים: היא עצמה
מצות הקטרתה
אינה נעשית אלא בראש המזבח,
ולא בסובב. ומכיון שמיצוי צריך להיעשות במקום הקטרה, אם כן יוצא שרק ראש המזבח כשר למיצוי, ולא כל האמה שמעל לחוט הסיקרא.
ומקשינן:
מאי בינייהו
בין תנא קמא ורבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב, הלא כולם למדים שמיצוי נעשה במקום הקטרה דווקא, מהכתוב "והקטיר ונמצה", ואם כן, קשה: מהו טעם מחלוקתם?
ומתרצינן:
אביי ורבא דאמרי תרוייהו
: נחלקו התנאים בדין מקום הקטרה, ו
עושה מערכה על - גבי סובב איכא בינייהו
בין תנאים אלו, שתנא קמא סובר שאפשר לעשות מערכת עצים על - גבי הסובב ולהקטיר בה, ומשום כך הוא סובר שגם המיצוי כשר כשנעשה סמוך לסובב, שהרי סמוך למקום ההקטרה הוא, ורבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב סוברים שדווקא ראשו של מזבח כשר להקטרה, ואם כן נמצא שקרוב לסובב איננו סמוך למקום ההקטרה שבמזבח, ואינו ראוי למיצוי הדם.
שנינו במתניתין:
בא לו
הכהן
לגוף והסיר את המוראה ואת הנוצה.
תנו רבנן
: נאמר בפסוק לגבי עולת העוף
"והסיר את מראתו"
ומפרשים: מוראה -
זו זפק, יכול יקדיר בסכין ויטלנו
את הזפק לבדו בלא העור ובלא נוצה,
תלמוד לומר
מהפסוק
"בנוצתה"
למדים ש
נוטלה ונוטל את הנוצה עמה.
אבא יוסי בן חנן אומר: נוטלה
את המוראה זפק
ונוטל את קורקבנה עמה,
ש"נוצתה" האמור בכתוב היינו הדבר המאוס של העוף. וקורקבן דבר מאוס הוא.
דבי רבי ישמעאל תנא
: זה שכתוב בפסוק
"בנוצתה"
מפרשים:
בנוצה "שלה"
שלא יטול יותר ממה שכנגד הזפק, אלא כיצד הוא עושה?
קודרה
חותך עד למוראה
בסכין כמין ארובה
צרה
,
וכשחותך בסכין כך לא נמשך מן העור יותר מכנגד הזפק.