Versão em texto deste daf: original e tradução
Zevachim 64b — o Talmud em português
Zevachim 64b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Zevachim 64b
אמר רבי יוחנן:
הקפה
שהיה כהן גדול עושה
ברגל
היה עושה ולא היו הנסכים בידו עד שבא למקום שמנסכים שם, כי חששו שמא יתעשנו שם, ושונה כהן גדול שיש לו מצווה להקיף בגלל שבא למזבח להקטיר עולה גם כן, מה שאין כן כהן - הדיוט שזכה בפייס רק בניסוך היין שעולה מיד למקום הניסוך והנסכים בידו וחוזר על עקבו.
אמר רבא: דיקא נמי
מתניתין כרבי יוחנן שלא הקיף הכהן - הגדול כשהיין בידו
דקתני
במתניתין:
נתנו לו יין לנסך, ולא קתני: אומר לו נסך! שמע - מינה
כרבי יוחנן שנותנים לו את היין רק כשהגיע למקום הניסוך שהוא בקרן דרומית מערבית.
תנו רבנן: כל העולין למזבח עולין דרך ימין ויורדין דרך שמאל, עולין דרך מזרח
של כבש הקרוב לצד ימין, משום שעמדו לפנות לצד ימין ולמה להם להאריך הילוכם בכבש שאם ילכו בצד מערב של כבש אם כן, כשיצטרכו לפנות לימין המזבח יצטרכו לחצות את כל רחבו של כבש, ואין זה דבר ראוי,
ו
כש
יורדין
בכבש מן המזבח יורדין
דרך מערב, חוץ מן העולים לשלשה דברים הללו שעולים דרך מערב ויורדין דרך מערב, עולין דרך ימין ויורדין דרך ימין.
ומקשינן: למה כתוב בברייתא שעולין
דרך ימין,
הלא
דרך שמאל הוא
עולה שהרי כשהאיש פניו למזבח, מערבו של כבש הוא בשמאלו?
אמר רבא: תני
תגרוס אכן בברייתא כשהן עולים עולים דרך
שמאל.
רבינא אמר
: לא תגרוס בברייתא שעולין דרך שמאל. ומה שקשה לך, והלא כשעולים הוא דרך שמאל, נתרץ כך:
מאי ימין
שאמרה הברייתא? פירושו: הוא
ימין דמזבח,
ומכיון שפני מזבח לדרום ימינו של מזבח למערב,
ומאי שמאל
שאמרה הברייתא ברישא שכל היורדים יורדים דרך שמאל? נפרש: הוא
שמאל דגברא.
שמאלו של האדם, ומערב הכבש הוא לשמאל האדם.
ומקשינן על פירוש רבא:
וניתני
בברייתא
או אידי ואידי
ברישא ובסיפא ימין ושמאל
דמזבח, או
שיאמר
אידי ואידי
ברישא ובסיפא ימין ושמאל
דגברא,
ומדוע אמר התנא אופן אחד בשתי לשונות שונות.
קשיא!
מתניתין:
חטאת העוף, כיצד היתה נעשית?
היה מולק את ראשה
של החטאת
ממול ערפה
צדו האחורי של הראש קרוי "עורף" ומתחתיו למטה לכיוון הגוף נקרא "מול העורף",
ואינו מבדיל
את הראש מן הגוף אלא חותך שדרה ומפרקת ורוב הבשר עד שמגיע לוושט או לקנה ומולק רק סימן אחד מבין שני הסימנים.
ואוחז בעוף,
ומזה מדמה על קיר המזבח
למטה מחוט הסיקרא, ואחר ההזאה היה מקרב ודוחק את מקום מליקתו למזבח, ואז
שירי הדם היה מתמצה
נסחט, ויורד
על היסוד.
חטאת העוף,
אין
עולה
למזבח אלא דמה, וכולה
93 ,
כל בשרה מלבד הדם, היתה
לכהנים.
גמרא:
תנו רבנן
: מהפסוק
"והזה מדם החטאת"
למדים שההזאה נעשית
מגופו של חטאת
עצמה ולא בכלי או באצבע.
הא כיצד
נעשית הזאה זו?
אוחז בראש ובגוף, ומזה על על קיר המזבח, ולא על קיר הכבש, ולא על קיר היכל, ולא על קיר אולם. ואיזה
ו קיר המזבח שעליו היה מזה?
זה קיר התחתון
מתחת לחוט הסיקרא של המזבח.
אתה אומר קיר התחתון או אינו אלא
שהיה מזה על
קיר העליון
של המזבח?
ודין הוא,
שנלמד בקל - וחומר שהזאה של חטאת העוף נעשית על קיר העליון:
ומה בהמה, שעולתה
נזרק דמה
למטה,
אף על פי כן את דם
חטאתה
של בהמה זורקים
למעלה,
אם כן,
עוף, שעולתו
נעשית
למעלה, אינו דין שחטאתו
תהיה נעשית
למעלה,
ומדוע אמרת שחטאת העוף נעשית למטה?
תלמוד לומר
מזה שכתוב לגבי חטאת העוף בפסוק
"והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח"
למדים שהזאת חטאת העוף היא על
קיר שהשירים שלו מתמצים ליסוד, ואיזה זה
קיר ששיריו מתמצים ליסוד, הלא זהו
קיר התחתון
. שאם מזה על קיר העליון לפעמים הדמים מגיעים עד הסובב שהיה מפריד בין חצי קיר המזבח העליון לחצי התחתון ואינם מגיעים ליסוד.
ועדיין קשה מנין ללמוד מפסוק זה שהזאה הראשונה היתה נעשית בקיר התחתון,
ו
אולי
נעביד מעילאי
למעלה את ההזאה ראשונה, וזה שאמר הפסוק שהדם יהיה מתמצה ליסוד יתקיים בזה ד
הדר נעביד
את המיצוי
מתתאי
בקיר התחתון.
אמר רבא: מי כתיב
בפסוק
יְמַצֵה
והלא
יִמָּצֵה כתיב
בפסוק, ואם היה כתוב "יְמַצֵה" היה משמע שהוזהר הכהן לחזור ולעשות מעשה מיצוי אחר ההזאה, והיה אפשר לומר שהזאה במקום אחד ומיצוי במקום שני, אבל מכיון שכתוב בפסוק
"יִמָּצֵה" משמע
שהוא מזה במקום
דממילא
יהיה הדם מתמצה על היסוד וזהו קיר התחתון.
אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: כיצד מולקין חטאת
העוף? אוחז
את
שני גפיו
כנפיו של העוף
בשתי אצבעות
בין אמה לאצבע,
ו
את
שתי
ה
רגלים
של העוף אוחז
בשתי אצבעות
בין אצבע קטנה לקמיצה,
ומותח צוארה על רוחב
אצבע
גודלו
[אגודל שלו] ,
ומולקה.
במתניתא תנא
: כשהיה מולק את חטאת העוף היה אוחזו כש
ציפרא
כשהעוף נמצאת
מלבר
מחוץ לידו על גב היד, והופך את פניו של העוף לצד גב היד כדי שיהא העורף מלמעלה,
אוחז
את
גפיו
של העוף
בשתי אצבעות
של כהן,
ושני רגלים
של העוף
בשתי אצבעות
של כהן
ומותח צוארו על רוחב שתי אצבעותיו ומולק.
וזו
המליקה
היא עבודה קשה שבמקדש.
ומקשינן:
זו היא
עבודה שקשה במקדש,
ותו לא
שקשה במקדש,
והאיכא
[והרי יש] עבודת
קמיצה
של המנחה שהיתה עבודה קשה שהרי צריך להקפיד שלא יהא הקומץ גדוש, מכיון שהקומץ היתר פסול, וכן צריך להקפיד שלא יהא הקומץ חסר, שהקומץ החסר פסול והיה מוריד את הנותר על הקומץ באגודלו מלמעלה ובאצבע קטנה למטה
ו
כן יש עבודת
חפינה
של קטורת סמים דקה של יום - הכיפורים שהיתה עבודה קשה שצריך מלא חפניו בדיוק.
ומתרצינן: באמת לא רק מליקה היתה עבודה קשה במקדש,
אלא אימא
בברייתא
זו
מליקה היתה
עבודה
הכי
קשה מעבודות
האחרות ה
קשות ש
היו
במקדש.
מתניתין:
עולת העוף כיצד היתה נעשית? עלה
הכהן העובד
לכבש
משום שעולת העוף נעשית למעלה במזבח,
ופנה
הכהן
לסובב, בא לו לקרן דרומית מזרחית
שאע"פ שהמליקה כשרה גם בקרן אחרת במזבח, מכל - מקום לכתחילה היה מולק בקרן דרומית מזרחית מפני שקרובה לבית - הדשן שלשם היה משליך את מוראתה ונוצתה.
היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל
חותך את שני הסימנים
מצה את
דמה על קיר המזבח
למעלה.
נטל את הראש והקיף
את
בית מליקתו למזבח
מקרו ודוחקו לקיר המזבח כדי שיתמצה הדם
וספגו
את הראש, היה מקנחו
במלח
הנמצא בראש המזבח
וזרקו
על
גבי האשים.
בא לו לגוף והסיר את המוראה ואת הנוצה ואת בני המעיים היוצאין עמה והשליכן לבית הדשן
מקום היה במזרחו של כבש שלשם היו נותנין בכל בוקר את תרומת הדשן. ולשם משליך את המוראה והנוצה ובני המעיים.
שיסע
בידו את העוף בין כנפיו
ולא הבדיל
לגמרי בין חלקי הגוף של העולה, שעדיין הגוף מחובר.
ואם הבדיל
כשר
מכיוון שנעשה השינוי אחר עבודות הדם, לכך אינו פוסל.
ספגו
את הגוף
במלח, וזרקו
על - גבי האשים.
אם
לא הסיר
את
המוראה, ו
כן אם
לא
הסיר את
הנוצה, ו
כן אם
לא
הסיר
את בני המעיים היוצאים עמם, ו
כן אם
לא ספגן במלח
כשר משום ש
כל ששינה בה
והשינוי היה
מאחר שמיצה את דמה כשירה.
אבל שינוי בעבודה שנעשה קודם המיצוי פוסל, ולכך אם
הבדיל
שני סימנין
בחטאת
העוף,
ולא
[או אם לא]
הבדיל
שני סימנין
ב
מליקת ה
עולה פסול.
מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסול
101 ,
ואם מיצה
דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשירה.
חטאת העוף שמלקה
וחשב הכהן המולק בזמן המליקה מחשבת
שלא לשמה,
או ש
מיצה דמה
ובזמן המיצוי חשב מחשבת
שלא לשמה, או
שחשב מחשבת
לשמה ו
מחשבת
שלא לשמה
ביחד,
או
שחשב מחשבת
שלא לשמה ו
מחשבת
לשמה
ביחד
פסול
שהרי שנינו במשנה [בתחילת המסכת] שמחשבת שלא לשמה פוסלת בקרבן חטאת, ואין חילוק בזה בין חטאת בהמה לחטאת העוף.
אבל אם חשב מחשבת שלא לשמה בעבודות
עולת העוף כשירה, ובלבד שלא עלתה לבעלים לשם חובה
כדין עולת בהמה שאין מחשבת שלא לשמה פוסלת בה.
אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ושמיצה את
דמן
במחשבה על מנת
לאכול דבר שדרכו לאכול
זה חטאת.
ולהקטיר
[או חשב על מנת להקטיר]
דבר שדרכו להקטיר
זה עולה.
חוץ למקומו פסול ואין בו כרת,
ואם חשב לאכול או להקטיר
חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקריב
את
המתיר
של הקרבן
כמצוותו.
כיצד קרב המתיר כמצותו?
אם
מלק בשתיקה
שלא חישב מחשבה שאינה נכונה בעבודת המליקה
ומיצה הדם
במחשבת
חוץ לזמנו, או שמלק
במחשבת
חוץ לזמנו ומיצה
את
הדם בשתיקה, או שמלק ומיצה הדם
במחשבת
חוץ לזמנו
-
זהו שקרב המתיר כמצותו!
כיצד לא קרב המתיר כמצותו? מלק
במחשבת
חוץ למקומו ומיצה הדם
במחשבת
חוץ לזמנו, או שמלק
במחשבת
חוץ לזמנו ומיצה הדם
במחשבת
חוץ למקומו, או שמלק ומיצה הדם
במחשבת
חוץ למקומו,