Tamid 28b — o Talmud em português

ולא היו שומעין את קולו, עד

שהיה מעלה את הכיור מבור המים.

ש

אז

היו שומעין

את

קול

גלגל

העץ, שעשה

אותו

בן קטין

להיות

מוכני

[גלגלת]

לכיור

.

מי הכיור נפסלים בלינה, כיון שהם קדושים בקדושת הגוף. שכל דבר הקדוש בקדושת הגוף נפסל בלינה. וכדי למנוע את פסול לינה היו משקיעים את הכיור ומימיו שבתוכו [קודם הלילה], בתוך בור המים שהיה בעזרה, והיו המים שבכיור מושקים למי הבור, ומים מחוברים לקרקע אינם נפסלים בלינה. ולפנות בוקר היו מעלים את הכיור מהבור באמצעות המוכני הזה .

ו

כשהיו שומעין את קול גלגל העץ,

הן אומרים: הגיע

עת עבודתו!

קידש ידיו ורגליו מן הכיור

.

ונטל

את

מחתת הכסף

ממקומה,

ועלה

במזרחו של כבש

לראש המזבח

.

ופינה את הגחלים

של המערכה

אילך ואילך

[לכאן ולכאן], בשביל להגיע לגחלים הפנימיות. והיה

חותה

[נוטל במחתה]

את

הגחלים

המאוכלות

[השרופות היטב]

הפנימיות

. כדכתיב "מן הדשן אשר תאכל האש". והו קרויות "דשן", משום שנעשו דקות. אבל החיצוניות אינן קרויות "דשן" אלא גחלים .

וירד

מן המזבח . ובשעת ירידתו היו פניו לכיוון דרום, שהרי הכבש ירד מצפון לדרום. וכש

הגיע לרצפה

של העזרה

הפך פניו

מדרום

לצפון

.

והיה

הולך ב

עזרה לצד

מזרחו של כבש, כעשר אמות

, ושם שפך את הגחלים. ולא היה מפזרם, אלא צבר את הגחלים בערימה על גבי הרצפה. כדכתיב "ושמו אצל המזבח". ודרשינן: "ושמו" - שלא יפזר!

ומקום הנחת הדשן היה

רחוק מן הכבש שלשה טפחים

. והוא

המקום שנותנים

בו את

מוראת

עולת

העוף, ו

את

דישון

ה

מזבח הפנימי, ו

את

דישון המנורה

.

גמרא:

שנינו במתניתין: אלו מהלכין באכסדרה!

וקא סלקא דעתין השתא, דאכסדרה של עץ היתה.

והוינן בה:

ומי הוו אכסדראות בעזרה?

והא תניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: מנין שאין עושין אכסדראות

עץ

בעזרה?

תלמוד לומר

: "

לא תטע אשרה, כל עץ, אצל מזבח ה' אלהיך אשר תעשה לך

". ושני לאוים שונים נאמרו בפסוק זה.

והכי קאמר

קרא:

א. "

לא תטע לך אשרה

" לשם עבודה זרה. שבנטיעה גופה עובר בלאו, אף בלא שעבדה.

ב. "

לא תטע לך כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך

". שכל הנוטע אילן במקדש עובר בלאו. ואסרו חכמים כל בנין של עץ במקדש, אף שלא בנטיעה, משום הרחקה יתירה. ואסמכוה אהאי קרא דכתיב ביה "כל עץ". [רמב"ם פרק ו' מעבודת כוכבים הלכה ט' וי', על פי הכסף משנה שם ].

ולפי זה קשיא, איך בנו אכסדראות עץ בעזרה?

אמר רב חסדא:

ב

עזרה היו

אכסדראות של בנין!

שעמודיהן היו אבן, ותקרה של אבן נתנו עליהן.

שנינו במתניתין:

היו בודקין והולכין וכו'

. העמידו עושי חביתים לעשות חביתים.

והוינן בה:

למימרא, דחביתין הוו קדימי

לכל עבודות היום?

והתניא: מנין שאין דבר קודם במזבח לתמיד של שחר?

תלמוד לומר: "וערך עליה העולה".

ואמר רבה

לפרש: מדכתיב "העולה" בה"א הידיעה, ולא כתיב "עולה", משמע הכי: "וערך עליה" על המערכה, בתחלה את "

העולה

" החשובה, שהיא

עולה

האמורה

ראשונה

לכל העולות בפרשת הקרבנות בפנחס, והיא עולת התמיד. [רש"י, פסחים נ"ח:].

אמר רב יהודה

: הא דקתני "לעשות חביתים", לא מהקטרתם על גבי המזבח מיירי, אלא להכינם בלבד. והיינו

להחם

מים

חמין לרביכה

של סלת החביתין! שהיו חולטין אותה ברותחין קודם לישתה ואפייתה. אבל לא הקטירום עד לאחר הקטרת אברי התמיד.

הדרן עלך פרק בשלשה מקומות

--- title: "חברותא - תמיד — פרק שני - ראוהו אחיו" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02374.html#HtmpReportNum0001L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0001L5" --- פרק שני - ראוהו אחיו

Оригинал главы פרק שני - ראוהו אחיו

מתניתין:

ראוהו אחיו

הכהנים [את הכהן התורם את הדשן]

שירד

מן הכבש לאחר שתרם,

ו

מיד

הם רצים ובאים

לכיור, להיות מזומנים לעבודה .

מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור

.

לאחר שקדשו,

נטלו את המגרפות

[שגורפין בהן את הדשן ומפנים אותו לתפוח],

ואת הצינורות

[המזלגות שהיו מהפכים בהן את האברים],

ועלו לראש המזבח.

האברים

של העולות,

והפדרים

[האימורים] של שאר הקרבנות

שלא נתעכלו

ושלא נעשו דשן

מ

אתמול

בערב

היו

סונקין

[מסלקים]

אותן

בצינורות - מזלגות

על צדי המזבח,

על מנת להחזירם למערכה לאחר מכן. שהרי אי אפשר עדיין להקטירם, לפי שאין שום דבר קרב קודם הקרבת תמיד של שחר.

ואם

יש

הרבה אברים, ואין הצדדים מחזיקים

אותם, לפי שהם כבר מלאים בהם,

סודרים אותם בסובב

[אמה הבולטת במזבח באמצע גובהו], או היו מניחים אותן

על

גבי

הכבש

. לפי שאם היו מורידים את האברים לגמרי מן המזבח, היו נפסלים להקטרה לאחר שהאיר היום. שעמוד השחר פוסל בלינה. אבל על גבי המזבח אין לינה פוסלת. וכבש הרי הוא כמזבח לכל דבר.

החלו

לגרוף את האפר, והיו

מעלין ב

מגרפות את ה

אפר על גב התפוח.

וה

תפוח

[ציבור האפר] -

היה באמצע המזבח.

ומשום שהיה עגול כתפוח, קרוי כן . [וקודם תרומת הדשן לא היו יכולים לפנותו. שהרי קודם צריך לתרום עת תרומת הדשן, ואחר כך היו מפנים את שאר הדשן לתפוח].

וכשהיה האפר שבתפוח מתרבה, עד שכבר לא נותר מקום לסידור עצי המערכה, היו מוציאים אותו. כדכתיב "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה, אל מקום טהור".

ו

פעמים שהיה עליו שלש מאות כור

אפר עד שהוציאוהו.

וברגלים לא היו מדשנין אותו

[מוציאים את האפר],

מפני ש

התפוח

הוא נוי למזבח

. שעל ידי ריבוי הדשן ניכר שהקריבו הרבה קרבנות, ולא היה המזבח בטל.