Tamid 28a — o Talmud em português

תנן התם: איש

[שר]

הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר

של שומרי המקדש,

ואבוקות דולקות לפניו

.

וכל

איש

משמר שאינו עומד

על רגליו,

ואומר לו

: "

איש הר הבית

שלום עליך!

"

ניכר

בו

שהוא ישן

[כי מסתמא היה איש הר הבית, שר גדול. ואם היה השומר ער היה קם מלפניו. ביאורי הגר"א].

וחובטו במקלו

.

ורשות היה לו לשרוף את כסותו

.

ומתוך כך היה אותו לוי ניעור וצועק.

והם

[אנשי ירושלים. רמב"ם] היו

אומרים

זה לזה:

מהו

ה

קול

ש

בעזרה?

ומשיבין: זהו

קול בן לוי

ש

לוקה ובגדיו נשרפין

, משום

שישן לו על משמרתו!

אמר רבי אליעזר בן יעקב: פעם אחת מצאו את אחי אמי ישן

על משמרתו,

ושרפו את כסות

ו!

אמר רבי חייא בר אבא: כי הוה מטי רבי יוחנן

ושנה

בהא מתניתא, אמר: אשריהם לראשונים, שאפילו על אונס שינה עושין דין

, ומענישין .

וקל וחומר

הוא. אם

על אונס שינה עושין דין

דבר שעושין במתכוין,

שלא על אונס שינה, על אחת כמה וכמה

שנענשין עליו.

תניא: רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור ל

ו

האדם

? -

אהב את התוכחות! שכל זמן שתוכחות בעולם, נחת רוח באה לעולם

. ו

טובה וברכה באין לעולם

.

ורעה מסתלקת מן העולם

.

שנאמר

"

ולמוכיחים ינעם, ועליהם תבא ברכת טוב

"! שינעם למקבל התוכחה, ועל ידו תבוא נחת רוח [דהיינו "נועם"], וטובה וברכה לעולם. וכיון שבאה הטובה, מסתלקת הרעה מן העולם.

ויש אומרים

: דרך ישרה שיבור לו האדם היא, ש

יחזיק באמונה יתירה!

שישא ויתן באמונה, ולא יאנה את הבריות.

שנאמר

"

עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי

".

אמר רבי שמואל בן נחמני, אמר רבי יוחנן: כל המוכיח את חבירו לשם שמים, זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא!

כלומר, להיות בתוך מחיצתו.

שנאמר

"

מוכיח אדם

-

אחרי!

". כלומר, עמי.

ולא עוד, אלא שמושכין עליו חוט של חסד

.

ש

בהמשך פסוק זה

נאמר,

"

חן ימצא ממחליק לשון

". שהאיש המוכיח יזכה לחן בעיני כל רואיו, יותר מאיש המדבר בלשון חלקלקות ומחניף לשומעיו.

שנינו במתניתין:

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח

משכים וטובל.

והוינן בה:

הא גופא

דמתניתין,

קשיא

מרישא לסיפא:

אמרת

ברישא, "

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח

-

משכים וטובל עד שלא יבא הממונה

".

אלמא, לאו בפייס תליא מילתא

. אלא מי שרוצה, תורם את תרומת הדשן.

והדר תני

בסיפא, "אמר להן: מי שטבל -

יבא ויפייס

".

אלמא, בפייס תליא מילתא

, ולא ברצונם. ורק מי שזכה בפייס, תורם את הדשן.

אמר אביי: לא קשיא

.

כאן

, דתליא ברצונם,

קודם תקנה

הוא. וכאן, דבפייס תליא,

לאחר תקנה

הוא.

דתנן: בראשונה, כל מי שרוצה לתרום את המזבח, תורם

.

ובזמן ש

אלו הרוצים לתרום

הן

היו

מרובין

, היו

רצין ועולין בכבש

המזבח. ו

כל הקודם את חבירו

ליכנס

ב

תוך

ארבע אמות

עליונות של הכבש הסמוכות לראש המזבח,

זכה

לתרום את הדשן.

ואם

היו שנים שוין

ליכנס יחד לתוך ד' אמות אלו, לא היה אף אחד מהם זוכה. אלא היו כל הכהנים שרצו לתרום, באים להטיל גורל. והיו עומדים בעיגול. והממונה מוציא איזה מספר מפיו, ומתחיל למנותם. ומי שהיה המנין כלה בו, זכה בגורל. והיה

הממונה אומר להם: הצביעו

[הושיטו אצבע]! ומונה אותם על פי האצבעות.

ומה הן מוציאין?

אצבע

אחת או שתיים!

ואין מוציאין

אצבע

גודל

במקדש לפייס, מפני הרמאין! שאם יראה אחד הכהנים שעומד המנין לכלות בכהן שלאחריו, יוציא את אגודלו ועוד אצבע נוספת, וירחיקם זו מזו בכדי שייראו כאילו הן שתי אצבעות השייכות לשני בני אדם, וימנה אותן הממונה כאצבעות של שני כהנים, ויגמר המנין בו.

וכך היו נוהגים, עד שאירע

מעשה, שהיו שניהם

[שני הכהנים]

שוין, ורצין בכבש, ודחף אחד מהם את חבירו

בשביל להקדימו,

ונשברה רגלו

.

וכשראו בית דין שהיו באין לידי סכנה, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס

.

רבא אמר: אידי ואידי

[רישא וסיפא דמתניתין],

לאחר תקנה

הן, ולעולם בפייס תליא מילתא. והאי דקשיא לך מאי דקתני "מי שהוא רוצה לתרום" -

הכי קתני: מי שהוא רוצה לבא ולפייס

בשביל לתרום,

משכים וטובל עד שלא יבא הממונה!

שאם לא טבל אינו משתתף בפיס, לפי שאינו ראוי ליכנס לעזרה ולתרום.

מתניתין:

א.

נטל

הממונה

את המפתח

מתחת טבלת השיש שבבית המוקד,

ופתח

בו

את הפשפש

[הפתח הקטן] שהיה בתוך בית המוקד הנפתח לעזרה. [אבל את שערי העזרה עצמם, לא פתחו עד עלות השחר].

ונכנס

דרכו

מבית המוקד לעזרה

.

ונכנסו הכהנים אחריו

.

ושתי אבוקות של אור בידם

.

ונחלקו

אותם הכהנים

לשתי כתות

, כדי להקיף את העזרה ולבדוק אם נמצאים כל כלי המקדש במקומם.

ותחת האכסדרה היו הולכים. [שמרכז העזרה היה פתוח מלמעלה. ומהצדדים בנו לה תקרה על גבי עמודים, מארבע רוחותיה סביב, כדי לעמוד תחתיה ולהצניע שם כלים. ואותו השטח המקורה קרוי "אכסדרה"].

ושתי הכתות התחילו להלך מבית המוקד שהיה בצד צפון של העזרה.

אלו

[הכת הראשונה]

מהלכין ב

אורך הצפוני של ה

אכסדרה דרך

[לכיוון]

מזרח

, והמשיכו לאורך הכותל המזרחי של העזרה עד לשכת עושי חביתין, והמתינו שם.

ואלו

[הכת השניה]

מהלכין

מבית המוקד,

ב

כותל הצפוני של ה

אכסדרה דרך

[לכיוון]

מערב

. והמשיכו לכל אורך הצד המערבי של העזרה, ולכל אורך הצד הדרומי. ומשם המשיכו לאורך הכותל המזרחי,

עד שמגיעים למקום עושה חביתים

[הלשכה שהיו מכינים בה מנחת חביתין של כהן גדול]. ושם נפגשו עם כהני הכת הראשונה.

וכ

שהגיעו אלו ואלו

לשם,

אמרו

כת אחת לחברתה:

שלום

לעזרה,

הכל שלום

, ולא נפקד ממנה דבר!

ב. לאחר מכן,

העמידו עושי חביתים לעשות חביתים

למנחת כהן גדול.

ג.

מי שזכה

בפיס

לתרום את

תרומת הדשן מ

המזבח, הוא יתרום

.

והם

[חביריו הכהנים]

אומרים לו: הוי זהיר שלא תגע בכלי

השרת ,

עד שתקדש ידיך ורגליך מן מי הכיור!

לפי שאסור לקרב אל המזבח או לעבוד עבודה, אלא לאחר קידוש ידים ורגלים. כדכתיב, "בבואם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו, או בגשתם אל המזבח לשרת". והקידוש מאתמול לא מהני משום שלינה פוסלת קידוש ידים ורגלים, וצריך לשוב ולקדשן.

ואף על פי שהוא יודע בדבר, חיישינן שמא ישכח בשעת מעשה, ולא יהיה מי שיזכירו, שהרי אין איש עמו כשתורם את הדשן, כמובא בסמוך.

ומראים ואומרים לו:

והרי המחתה

שבה תתרום את הדשן

נתונה במקצוע

ש

בין הכבש למזבח, במערבו של כבש

! שהכבש עמד בדרומו של המזבח. והמזבח בלט מהכבש שמונה אמות מכל צד. והיתה המחתה נתונה בזוית שבין דרום המזבח ומערב הכבש.

וכיון דלצורך נטילת המחתה היה צריך הכהן להכנס לעברו המערבי של המזבח, שהוא המקום שבין האולם לעזרה,

אין שום אדם נכנס עמו!

לפי שאסור להכנס למקום זה, אלא לצורך עבודה בלבד.

ולא

היה

נר בידו

, אף על פי שהלך יחידי .

אלא

היה

מהלך לאור

אש

המערכה

.

ו

לא היו רואין אותו

. משום שגובה הכבש היה מסתירו מעיני הכהנים שהיו בעברו השני.