Sotá 37a — o Talmud em português

קפץ

שבטו של בנימין, וירד לים תחילה

.

שנאמר

[תהלים סח כה]: "[כאשר] ראו [ישראל] הליכותיך אלהים [בקדושתך בים], הליכות אלי מלכי בקודש. [כי אז] קדמו שרים [קדמו ישראל לומר שירה] אחר נוגנים [ואחריהם המלאכים], בתוך עלמות תופפות [אלו מרים ונערותיה]. במקהלות ברכו אלהים, ה' ממקור ישראל [אף עוברים ממעי אמן אמרו שירה] -

שם

[על הים]

בנימין

[ה]

צעיר

[נעשה]

רודם

[הדל"ת בצירי והוא כמו בקמ"ץ, דהיינו רודה עליהם; שמשם - בעבור שקפץ לים - זכה בנימין שיצא ממנו שאול שהיה מלך על ישראל] ".

אל

[ה]

תקרי

"

רודם

",

אלא

"

רד ים

".

והיו שרי יהודה

מתקנאים בהם, ו

רוגמים אותם

באבנים,

שנאמר

[בהמשך הפסוק]: "

שרי יהודה רגמתם

[היו רוגמים אותם], [וכן] שרי זבולון שרי נפתלי"?

לפיכך זכה בנימין הצדיק, ונעשה אושפיזכן

[אכסניא]

לגבורה

שבית קדשי הקדשים בנוי בחלקו,

שנאמר

: "ולבנימין אמר, ידיד ה' ישכון לבטח עליו, חופף עליו כל היום

ובין כתפיו שכן

".

אמר לו רבי יהודה

לרבי מאיר:

לא כך היה מעשה!

אלא

שבט

זה אומר

: "

אין אני יורד תחילה

לים

עד שלא נבקע",

ו

שבט

זה אומר

: "

אין אני יורד תחילה לים

",

קפץ נחשון בן עמינדב

משבט יהודה,

וירד לים תחילה

.

שנאמר

: "

סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל

[סבבוני בכחש ובמרמה אפרים ובית ישראל, שהיו יראים לסמוך על הקב"ה וכחשו באמונתם בו],

ויהודה

[אבל יהודה]

עוד רד עם אל

[ירד בים עם בטחונו באלהים] ".

ועליו מפורש בקבלה

[תהלים סט א]:

"למנצח על שושנים לדוד.

הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש

.

טבעתי ביון מצולה ואין מעמד

[אין מקום לעמוד], באתי במעמקי מים, ושבולת [שטף חוזק המים] שטפתני", וכתיב שם: "

אל תשטפני שבולת מים, ואל תבלעני מצולה

, ואל תאטר [תסגור] עלי באר פיה".

באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ידידי טובעים בים, ואתה מאריך בתפלה לפני!?

אמר לפניו

משה:

רבונו של עולם! ומה בידי לעשות!?

אמר לו

הקב"ה למשה: "[ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי]

דבר אל בני ישראל ויסעו

.

ואתה הרם את מטך ונטה את ידך

על הים ובקעהו, ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה".

לפיכך זכה יהודה

שהיה נחשון בן עמינדב משבטו -

לעשות ממשלה בישראל

, שממנו יצאה מלכות בית דוד.

שנאמר

: "בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז.

היתה יהודה לקדשו, ישראל ממשלותיו

. הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור" -

מה טעם

"

היתה יהודה לקדשו

"

ו

"

ישראל ממשלותיו

", כלומר: מה טעם נתקדש יהודה שיהיו ישראל ממשלותיו?

משום ד

"

הים ראה וינוס

".

כאן שבה הגמרא לענין ברכות וקללות דלויים:

תניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר

:

אי אפשר לומר

שהיה כל שבט

לוי למטה

בין שני ההרים: גריזים ועיבל -

שכבר נאמר

בכתוב, שהיה שבט לוי

למעלה

על הר גריזים, וכמו שנאמר [דברים כז יב]: "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים בעברכם את הירדן, שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין".

ו

אף

אי אפשר לומר

שהיה כל שבט לוי

למעלה

על הר גריזים -

שכבר נאמר

עליהם שהיו

למטה

בין שני ההרים, וכמו שנאמר בספר יהושע [ח לג]: "וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון, נגד הכהנים הלוים נושאי ארון בית ה', כגר כאזרח, חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל, כאשר צוה משה עבד ה' לברך את העם ישראל בראשונה".

הא כיצד

יתיישבו שני מקראות הללו:

זקני כהונה ולויה

היו

למטה

בין שני ההרים,

והשאר

משבט לוי היו

למעלה

.

רבי יאשיה אומר

:

כל הראוי לשרת

[לשאת את הארון] משבט לוי, דהיינו מבן שלשים עד בן חמשים היו

למטה, והשאר

משבט לוי היו

למעלה

.

רבי

חלוק על אשר שנינו שהיו ששה שבטים עומדים על הר גריזים וששה שבטים עומדים על הר עיבל -

אומר

:

אלו ואלו

כל ישראל וכל הלויים -

למטה הן עומדים

בין שני ההרים, אלא:

הפכו פניהם כלפי הר גריזים, ופתחו בברכה

.

והפכו פניהם

כלפי הר עיבל ופתחו בקללה

.

ו

מאי

"אלה יעמדו לברך את העם

על הר גריזים

", ו"אלה יעמדו

על

הקללה

הר עיבל

":

"

על

" הוא

בסמוך

.

והיכן מצינו "על" שהוא בסמוך:

כדתניא

: כתיב במצות לחם הפנים: "ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות, שני עשרונים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות שש המערכת, על השולחן הטהור לפני ה'.

ונתת על המערכת לבונה זכה

, והיתה ללחם לאזכרה אשה לה'".

רבי אומר

: "

על

" המערכת אינו עליו, אלא

בסמוך

למערכת, כלומר על השולחן בין שתי המערכות.

אתה אומר: על בסמוך, או אינו אלא על ממש?

כלומר: וכי היכן מצינו "על" שהוא בסמוך!?

כשהוא אומר

[שמות מ ג]: "ושמת שם [במשכן] את ארון העדות,

וסכות על הארון

את הפרוכת", שאי אפשר לפרשו כפשוטו, שישימנו על הארון, שהרי הפרוכת מחיצה היא בין הקודש וקודש הקדשים, וכמו שנאמר [שמות כו לג]: "ונתתה את הפרוכת תחת הקרסים, והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות, והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים".

הוי אומר

: "

על

" הוא

בסמוך

.

שנינו במשנה:

הפכו פניהם כלפי הר גריזים

ופתחו בברכה

, ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה, ואלו ואלו עונין אמן; הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, אלו ואלו עונין אמן, עד שגומרין ברכות וקללות:

אחר הקללות על כמה מצוות, שהן נקראות "ארור בפרט", כתיב: "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם", וזו היא "ארור בכלל", שהיא כוללת את כל התורה כולה.

תנו רבנן

:

הרי על כל מצוה ומצוה

ברוך בכלל

ו

ברוך בפרט

, ו

ארור בכלל

ו

ארור בפרט

, שהרי כשם שהיו אומרים: ארור בכלל וארור בפרט, כך גם בברכה, שהיו אומרים: "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם", מלבד הברכות שהיו אומרים על כל "ארור בפרט".

וכל מצוה ומצוה הרי יש בה כמה חלקים: א.

ללמוד;

ב.

וללמד;

ג.

לשמור;

ד.

ולעשות

, ועל כולם נכרת ברית.