Sotá 36b — o Talmud em português

לא כדרך ש

השבטים

חלוקין

[סדורים]

בחומש הפקודים

[ספר במדבר],

חלוקין

[סדורים, כשחצים בזה וחצים בזה]

באבני אפוד

-

כלומר: לא תאמר שסדר כתיבתם על גבי אבני האפוד הוא כסדר שהם סדורים בספר במדבר, דהיינו: ראובן הראשון, ואחריו שמעון [לוי] יהודה יששכר וזבולון באבן אחת, ובאבן השנית: יוסף [היינו אפרים ומנשה הנזכרים שם] בנימין דן אשר גד נפתלי.

אלא

סדר כתיבתם באבני האפוד היה

כדרך ש

הם

חלוקין

[סדורים]

בחומש שני

[ספר שמות], שהם סדורים שם: ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון, שהם בני לאה כסדר תולדותם; בנימין [בן רחל], דן נפתלי גד אשר [בני השפחות], יוסף [בן רחל].

כיצד

:

ששת

בני לאה

[ראובן שמעון לוי יהודה יששכר וזבולן] כתובים

כסידרן

בזה אחר זה ועל האבן האחת.

שני

בני רחל

[בנימין ויוסף]: כתובים היו

אחד מכאן

[בנימין כתוב ראשון לשמות שבאבן השניה],

ואחד מכאן

[יוסף כתוב אחרון לשמות שבאותה אבן].

ו

ארבע

בני

ה

שפחות

[דן נפתלי גד ואשר] כתובים היו כסדר תולדותם בזה אחר זה

באמצע

בין שני בני רחל.

ומקשינן:

ואלא מאי

[איך]

אני מקיים

לדעת רבי חנינא בן גמליאל - את הפסוק: "על האבן השנית

כתולדותם

", כיון שאני אומר שלא היה כתוב על אף אחת מן האבנים "כתולדותם" שנולדו ליעקב!? ומפרשינן: שהיו כתובים

כשמות שקרא להן אביהן, ולא כשמות שקרא להן משה!

דהיינו: "

ראובן

"

ולא

"

ראובני

", "

שמעון

"

ולא

"

שמעוני

", "

דן

"

ולא

"

דני

",

"גד

"

ולא

"

גדי

".

ומברייתא זו

תיובתא דרב כהנא

שלמד מתיבת "והחציו" שהיו חלוקים בהרים כשם שחלוקים באבנים, שהרי בין לתנא קמא ובין לרבי חנינא בן גמליאל לא היו חלוקים על האבנים, כדרך שהיו חלוקים בהרים!?

ומסקינן: אכן

תיובתא!

ומאחר שנדחה פירושו של רב כהנא בתיבת: "והחציו" האמור ביהושע על חצי מישראל שהיו עומדים על הר עיבל, הלוא תיקשי בין לתנא קמא דברייתא ובין לרבי חנינא בן גמליאל:

ואלא מאי

"

והחציו

אל מול הר עיבל", דמשמע: החצי הנזכר או הידוע; שהרי בין למר ובין למר, לא נתחלקו בהרים כשם שנתחלקו באבנים!?

תנא

בברייתא: זה שאמר הכתוב: "והחציו אל מול הר עיבל" היינו הממועט שבחציו [החצי המועט].

כי

חציו של

עם ישראל שהיה

מול הר גריזים

, היה

מרובה

במספר

מחציו של

עם ישראל שהיה מול

הר עיבל, מפני ש

חלק משבט

לוי

שהיה על הר גריזים -

למטה

בין שני ההרים ואינו עומד על הר גריזים.

ותמהינן:

אדרבה מפני שלוי למטה

הרי

בצרי להו

[נפחת מספרם]!? כלומר: וכי משום שחלק משבט לוי היה חסר מבני ישראל שהיו על הר גריזים, אתה אומר שהם היו מרובים, והרי זה סיבה שיהיה מספרם מועט ולא מרובה!?

ומשנינן:

הכי קאמר

: חציו שעל הר גריזים מרובה היה מחציו שעל הר עיבל,

אף על פי ש

חלק משבט

לוי

היו

למטה

, ולמה? משום ש

בני יוסף

שהיו עם רב

עמהם

של החצי מבני ישראל שהיו על הר גריזים.

וכמו

שנאמר

אצל בני יוסף [יהושע יז טו]: "

וידברו בני יוסף את יהושע לאמר, מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד

, ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה'", הרי שהיו עם רב.

ואגב שהובאה טענתם של בני יוסף, מפרשת הגמרא גם את תשובת יהושע לבני יוסף, וכמו שנאמר:

"

ויאמר אליהם יהושע

לבני יוסף:

אם עם רב אתה, עלה לך היערה

[ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים, כי אץ לך הר אפרים] ".

כך

אמר להן

יהושע:

לכו והחבאו עצמכם ביערים, שלא תשלוט בכם עין הרע

.

אמרו ליה

בני יוסף ליהושע:

זרעיה דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא

, [בזרעו של יוסף אין שולטת עין הרע].

דכתיב

בברכת יעקב ליוסף: "

בן פורת יוסף בן פורת עלי עין

",

ואמר רבי אבהו: אל תהי קורא

"

עלי עין

",

אלא

"

עולי עין

", שעולה הוא על העין שאינה שולטת בו.

רבי יוסי ברבי חנינא, אמר מהכא

, מברכתו של יעקב לבני יוסף אפרים ומנשה אנו לומדים שאין עין הרע שולטת בהן: "

וידגו לרוב בקרב הארץ

",

מה דגים שבים מים מכסין עליהן ואין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף, אין העין שולטת בהן

.

תו מקשינן על תנא קמא הסובר: יהודה ראובן שמעון לוי דן ונפתלי, כתובים היו על האבן האחת, ועל השניה: גד, אשר, יששכר, זבלון, יוסף, בנימן, ואמר: "וחמשים אותיות היו [על שתי האבנים כאחד], עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו": וכי אטו

הני

שמות השבטים הוו

חמשים אותיות!?

והרי

בציר חדא הוו

[יש כאן חמשים פחות אחד]!?

אמר רבי יצחק

:

יוסף הוסיפו לו אות אחת

ונקרא "יהוסף" וכך נכתב הוא על האבן השנית,

שנאמר

[תהלים פא ו]: "

עדות ביהוסף שמו, בצאתו על ארץ מצרים

".

מתקיף לה רב נחמן בר יצחק

:

והרי "

כתולדותם

"

בעינן

, דמשמע כשמות אשר קרא להן אביהן.

אלא כל

[רוב]

התורה

"

בנימן

" חסר

כתיב, והכא

על האבנים

בנימין שלם

נכתב,

כדכתיב

: "

ואביו קרא לו בנימין

" מלא, והכתוב אומר באבנים "כתולדותם" כשמות אשר קרא להן אביהן.

אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא

:

יוסף שקידש שם שמים בסתר

, שנתייחד עם אשת פוטיפר, והעמיד על עצמו וכבש את יצרו,

הוסיפו עליו אות אחת

[ה"א]

משמו של הקב"ה

, שנקרא "יהוסף".

ואילו

יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא

על הים וכמבואר בהמשך הגמרא,

נקרא כולו על שמו של הקב"ה

, שהרי שם הוי"ה כלול בשמו של יהודה.

ומפרשת הגמרא, היכן קידש יוסף, והיכן קידש יהודה:

א.

יוסף

שקידש שם שמים בסתר

מאי היא?

דכתיב

: "

ויהי כהיום הזה ויבא

[יוסף]

הביתה לעשות מלאכתו

": ו

אמר רבי יוחנן

: זה שאמר הכתוב "לעשות מלאכתו" היינו תשמיש, ו

מלמד ששניהם

[יוסף ואשת פוטיפר]

לדבר עבירה נתכוונו

.

כתיב: "

ויבא הביתה לעשות מלאכתו

", ופליגי בה בפירוש הפסוק

רב ושמואל

:

חד אמר: לעשות מלאכתו ממש

.

וחד אמר: לעשות צרכיו

[לשמש]

נכנס

, וכרבי יוחנן.

כתיב: "

ואין איש מאנשי הבית

שם בבית", וכי אטו

אפשר

, ש

בית גדול כביתו של אותו רשע, לא היה בו איש!?

תנא דבי רבי ישמעאל

:

אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן

על עצמה: "

חולה היא

" -

ומשום ש

אמרה

בלבה:

אין לי יום שניזקק לי

יוסף, כיום הזה

.

כתיב: "

ותתפשהו בבגדו לאמר

שכבה עמי":

באותה שעה, באה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון

אמר לו

אביו ליוסף:

יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם

, האם

רצונך שיימחה שמך מביניהם, ותיקרא

"

רועה זונות

"!?

דכתיב

: "

ורועה זונות יאבד הון

[שם טוב שהוא יקר מכל הון] ".

מיד

: הגמרא מביאה את המשך המעשה בדרך דרש על ברכתו של יעקב [מט כב]: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, בנות צעדה עלי שור. וימררוהו ורבו וישטמוהו בעלי חצים. ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל".

"

ותשב באיתן קשתו

", ו

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: ששבה קשתו

[שכבת זרעו שהיא יורה כחץ]

לאיתנו

.

"

ויפוזו זרועי ידיו

":

שנעץ אצבעותיו בקרקע

ונסמך עליהן עדי שיתייסר ויטרד ביצרו ויעבור תוקף יצרו,

ויצאה שכבת זרע

מבין צפרני ידיו

, וזה הוא שאמר הכתוב "ויפוזו" שהוא כמו "ויפוצו" שהצדי והזיי"ן מתחלפין.

"

מידי אביר יעקב

":

מידי אבירותיו של יעקב

[שנראתה דמות דיוקנו ליוסף].

"

משם רועה אבן ישראל

":

א.

משם זכה ונעשה רועה

,

שנאמר

: "

רועה ישראל

הוא הקב"ה -

האזינה, נוהג

[הקב"ה]

כצאן יוסף

", אל תקרי "כצאן" בכ"ף פתוחה, אלא "כצאן" בכ"ף שבאית, כאילו ישראל הם צאנו של יוסף כי הוא הרועה.

ב. ומשם זכה להיות באבן מאבני ישראל.

תניא

:

היה ראוי יוסף לצאת ממנו יב שבטים

,

כדרך שיצאו מיעקב אביו

.

שנאמר

: "

אלה תולדות יעקב, יוסף

", ומשמע: תולדות שיצאו מיעקב, כנגדן ראוי לצאת מיוסף,

אלא שיצא שכבת זרעו מבין

עשרת

ציפורני ידיו

ושוב לא ילד, ולא היו לו אלא שני בנים.

ואף על פי כן יצאו

עשרת הנותרים

מבנימין אחיו, וכולן

בני בנימין

נקראו על שמו

של יוסף.

שנאמר

: "

ובני בנימין: בלע ובכר ואשבל

וגרא ונעמן ואחי וראש מופים וחופים וארד".

ומפרשת הגמרא כיצד היו שמות אלו על שם יוסף:

"

בלע

": על שם

שנבלע

יוסף

בין האומות

.

ו

"

בכר

": על שם ש

בכור לאמו היה

יוסף.

ו

"

אשבל

": על שם יוסף

ששבאו אל

.

"

גרא

": על שם יוסף

שגר באכסניא

בארץ נכריה.

ו

"

נעמן

": על שם יוסף

ש

הוא

נעים ביותר

.

"

אחי

"

ו

"

ראש

":

אחי הוא

יוסף,

ו

יוסף

ראשי הוא

.

"

מופים

": [שהיה פיו של יוסף כפי יעקב אבינו, בהלכות שקיבל משם ועבר, מדרש תנחומא].

ו

"

חופים

": על שם ש

הוא לא ראה בחופתי, ואני לא ראיתי בחופתו

.

ו

"

ארד

": על שם יוסף

שירד לבין אומות העולם

.

איכא דאמרי: ו

"

ארד

" הוא על שם

שפניו

של יוסף

דומין לוורד

.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן

:

בשעה שאמר לו פרעה ליוסף

: "

ובלעדיך לא ירים איש את ידו

ואת רגלו בכל ארץ מצרים",

אמרו איצטגניני פרעה

לפרעה: וכי אטו

עבד שלקחו רבו בעשרים כסף, תמשילהו עלינו!?

אמר להן

פרעה לאיצטגניניו:

גינוני מלכות

[גווני מלכות] בחכמה גבורה ויופי

אני רואה בו

, כלומר: אני רואה בחכמתו ותוארו שאין הוא מיחוסי עבדים אלא מבני מלכים, ושלא כדין נמכר לעבד.

אמרו לו: אם כן

יהא יודע בשבעים לשון!

בא גבריאל ולימדו

ליוסף

שבעים לשון

.

לא הוה קגמר

יוסף [לא הצליח ללומדם], עד ש

הוסיף לו

גבריאל

אות אחת משמו של הקב

"

ה

וקראו "יהוסף" -

ולמד

.

שנאמר

: "

עדות ביהוסף שמו על ארץ מצרים

ועל ידי זה - שפת לא ידעתי אשמע".

ולמחר: כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה, אהדר ליה

יוסף, [בכל שפה שדיבר פרעה עם יוסף ענהו יוסף], אבל כי

אישתעי איהו

[יוסף]

בלשון הקודש לא הוה קא ידע

פרעה

מאי הוה אמר

יוסף, [אך כשדיבר יוסף בלשון הקודש לא הבינו פרעה].

אמר ליה

פרעה ליוסף:

אגמרי

[למדני] לשון הקודש.

אגמריה ולא גמר

[לימדו יוסף את לשון הקודש ולא למד פרעה].

אמר ליה

פרעה ליוסף:

אישתבע לי דלא מגלית

[הישבע לי שלא תגלה שאיני יודע לשון הקודש].

אישתבע לו

יוסף לפרעה שלא יגלה.

לאחר זמן,

כי אמר ליה

יוסף לפרעה אחר מות יעקב, בבקשתו שיתן לו ללכת לארץ כנען לקבור את אביו [בראשית נ ד]: "וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר, אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר.

אבי השביעני לאמר

הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען, שמה תקברני, ועתה אעלה נא ואקברה אל ביתי ואשובה".

אמר ליה

פרעה ליוסף שסירב להרשותו לצאת מארץ מצרים:

זיל איתשיל אשבועתך

[צא והישאל על שבועתך], והישאר במצרים.

אמר ליה

יוסף לפרעה:

ו

אם כן שאתה שואל ממני להישאל על שבועתי לאבי,

איתשלי נמי אדידך

[אשאל אף על שבועתי לך] שלא לגלות כי אינך יודע לשון הקודש,

ואף על גב דלא ניחא ליה

[אף על פי שאין נוח לך שאישאל].

ועל כרחו

אמר ליה

פרעה ליוסף: "

עלה וקבור את אביך כאשר השביעך

". ב.

יהודה

שקידש שם שמים בפרהסיא,

מאי היא?

דתניא: היה רבי מאיר אומר

:

כשעמדו ישראל על הים

ועדיין לא נבקע,

היו

ה

שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר: אני יורד תחילה לים, וזה אומר: אני יורד תחילה לים

.