Shabat 67a — o Talmud em português

אמר רב הונא

:

לאשתא תילתא

לשחפת המתפרצת מידי שלשה ימים,

לייתי שבעה סילוי

ענפים קטנים

משבעה דיקלי, ושבעה ציבי

שברי עצים - קיסמים

משבעה כשורי

קורות,

ושבעה סיכי

יתדות

משבעה גשורי

[גשרים],

ושבעה קטימי

אפר

משבעה תנורי, ושבעה עפרי משבעה סנרי,

חור האיסקופה שיש בו את ציר הדלת,

ושבעה כופרי

זפת שמורחים על הספינות

משבעה ארבי,

ספינות,

ושבעה בוני

גרעיני

כמוני,

כמון,

ושבעה ביני

נימי שערות

מדיקנא

מזקנו

דכלבא סבא,

של כלב זקן.

ולציירינהו

ויצרור אותם וישימם

בחללא דבי צוארא

מתחת לגרון כשהם תלויים

בנירא ברקא

, בציצת שערותיו.

אמר רבי יוחנן: לאשתא צמירתא

, לחום המקדיח את כל הגוף -

לישקל סכינא דכולא פרזלא,

ברזל,

וליזל להיכא דאיכא וורדינא

, עצי סנה,

וליקטר ביה

ולקשור בשיח הסנה

נירא ברקא,

ציצת שער.

ויעשה כך במשך שלשה ימים:

יומא קמא ליחרוק ביה

יחרוץ בשיח הסנה

פורתא, ולימא

[שמות ג]

"וירא מלאך ה' אליו" וגו'

.

למחר ליחרוק ביה

עוד

פורתא, ולימא

[שמות ג]

"ויאמר משה אסרה נא ואראה

", שבהמשכו נאמר "מדוע לא יבער הסנה" המרמז על העברת החום אל הסנה:

למחר ליחרוק ביה

עוד

פורתא ולימא "וירא ה' כי סר לראות" וגו'.

וכך גם יסור החולי.

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ולימא "ויאמר אל תקרב הלום" וגו'!

המסמל את הרחקת החולי, שלא יקרב אליו.

אלא, ליומא קמא לימא "וירא מלאך ה' אליו

וגו' ויאמר משה וגו"

'.

ולמחר לימא: "וירא ה' כי סר לראות

".

ולמחר "ויאמר

(ה') אל תקרב הלם

".

וכי פסק ליה

החום -

ליתתיה ולפסקי,

שישפיל את הסנה למטה,

ולימא הכי: הסנה הסנה, לאו משום דגביהת מכל אילני אשרי

השרה

הקדוש ברוך הוא שכינתיה עלך, אלא משום דמייכת

שהינך נמוך

מכל אילני אשרי

השרה

קודשא בריך הוא שכינתיה עלך.

וכי היכי דחמיתיה אשתא

, כמו שאת, האש, ראית

לחנניה מישאל ועזריה, ועריקת מן קדמוהי

, והסתלקת מהם -

כן תחמיניה אשתא

תראה האש [החום]

לפלוני בר פלונית, ותיערוק מן קדמוהי

, ותסתלק ממנו;.

לסימטא

שחין

לימא

, שילחוש את שמות המלאכים

הכי: בז בזייה מס מסייא כס כסייה, שרלאי ואמרלאי

-

אלין מלאכי דאישתלחו מארעא דסדום

, אלו המלאכים שנשלחו מסדום [כך הוא הלחש. אך לא היה כן],

ולאסאה שחינא כאיבין,

ולרפאות את השחין הכואב.

בזך בזיך בזבזיך מסמסיך, כמון כמיך

[מילות לחש גרידא ללא משמעות].

עיניך ביך עינך ביך

, השאר במראך האדום ואל תאדים יותר.

אתריך

מקומך

בך,

שלא תתפשט ותתרחב למקום אחר.

זרעיך כקלוט

, שלא תוליד,

וכפרדה, דלא פרה ולא רביא. כך לא תפרה

;

ולא תרבה בגופיה דפלוני בר פלונית.

לכיפה

למי שכפאו שד,

לימא הכי: חרב שלופה וקלע נטושה. לא שמיה יוכב חולין מכא ובין.

לשידא, לימא הכי: הוית דפקיק דפקיק הוית

;. יהיה

ליטא

, מקולל,

תבור

שבור

ומשומת

ומנודה השד אשר שמו:

בר טיט בר טמא בר טינא, כשמגז מריגז ואיסטמאי.

לשידא דבית הכסא

שהזיק לאדם,

לימא הכי: אקרקפי דארי

בראשו של הארי,

ואאוסי דגורייתא

ובחוטמה של הלביאה, שם

אשכחתון

ימצאו

לשידאי בר שיריקא פנדא

[כך שמו של השד].

במישרא דכרתי

בערוגה של כרשין

חבטיה

הפלתיו,

בלועא דחמרא

בלועו של חמור

חטרתיה

הלקתיו.

שנינו במשנה:

ובני מלכים בזגין.

מאן תנא

שאפילו עני שבישראל מותר לו כמו בני מלכים?

אמר רבי אושעיא: רבי שמעון היא, דאמר: כל ישראל בני מלכים הם.

ולכן אין חשש אפילו על עני שהוא עלול לנתקו ולטלטלו.

רבא אמר: באריג בכסותו,

שאינו שולפו,

ודברי הכל

.

מתניתין:

יוצאין בביצת החרגול, ובשן שועל, ובמסמר מן הצלוב משום רפואה, דברי רבי מאיר

.

וחכמים אוסרין אף בחול

-

משום דרכי האמורי.

שזהו ניחוש שלהם והתורה אמרה "ובחוקותיהם לא תלכו".

גמרא:

יוצאין בביצת החרגול

-

דעבדי לשיחלא,

לכאב האוזן.

ובשן של שועל

-

דעבדי לשינתא,

לשינה, שיש שאינם רוצים לישון, ויש המשתמשים בו לשינה.

שן של שועל

דחייא

, חי, -

למאן דניים,

כדי שיתעורר.

שן של שועל

דמיתא

[מת] -

למאן דלא ניים.

ובמסמר מן הצלוב

-

דעבדי לזרפא.

לריפוי מכה שבאה מכלי ברזל.

שנינו במשנה:

משום רפואה דברי רבי מאיר.

אביי ורבא דאמרי תרוייהו: כל דבר שיש בו משום רפואה

, שנראית הרפואה -

אין בו משום דרכי האמורי.

והוינן בה:

הא אין בו

תועלת

משום

דרכי ה

רפואה

כגון לחש -

יש בו משום דרכי האמורי?

והתניא: אילן שמשיר פירותיו סוקרו

צובע אותו

בסיקרא וטוענו באבנים.

ומקשינן:

בשלמא טוענו באבנים

-

כי היכי דליכחוש חיליה

[שיחלש העץ]. כי כשהעץ שמן וכוחו רב פירותיו נושרים.

אלא סוקרו בסיקרא

-

מאי רפואה קעביד?

ומדוע לא יאסר משום דרכי האמורי.

ומשנינן:

כי היכי דליחזייה אינשי, וליבעו עליה רחמי.

ואינו עשוי לרפואת האילן אלא לסימן על כך שפירותיו נושרים.

כדתניא

: [ויקרא יג]

"וטמא טמא יקרא

" המצורע - מלמד ש

צריך להודיע

את

צערו לרבים, ורבים יבקשו עליו רחמים.

אמר רבינא: כמאן תלינן כובסי

אשכול תמרים

בדיקלא

-

כי האי תנא.

שמודיעים שהוא משיר פירותיו כדי שיבקשו עליו רחמים.

תני תנא בפרק אמוראי

[הלכות דרכי האמורי]

קמיה דרבי חייא בר אבין

.

אמר ליה: כולהו אית בהו משום דרכי האמורי, לבר מהני

שתי הסגולות דלהלן:

א.

מי שיש לו עצם בגרונו מביא מאותו המין ומניח ליה על קדקדו, ולימא הכי: חד חד נחית בלע בלע נחית חד חד

-

אין בו משום דרכי האמורי.

ב.

לאדרא

, עצם של דג שנתקע בושט,

לימא הכי: ננעצתא כמחט, ננעלתא כתריס, שייא שייא.

רד רד.