Shabat 119a — o Talmud em português

ואמר אביי: תיתי לי, דכי חזינא צורבא מרבנן

, כאשר אני רואה תלמיד חכם,

דשלים מסכתיה

, המסיים לגרוס מסכת,

עבידנא יומא טבא לרבנן

, הייתי עושה סעודת יום טוב לתלמידים, לפי שהיה ראש ישיבה.

אמר רבא: תיתי לי

, ישולם שכרי, על כך שאני כה מחבב תלמידי חכמים .

דכי אתא צורבא מרבנן לקמאי לדינא,

כשבא לפני תלמיד חכם לדין,

לא מזיגנא רישי אבי סדיא

, איני מניח ראשי על הכר בלכתי לישון בלילה, כל

כמה

כל זמן,

דלא מהפיכנא בזכותיה

, שאיני מהפך בזכותו.

אמר מר בר רב אשי: פסילנא ליה

את עצמי

לצורבא מרבנן ל

דון לו

דינא.

מאי טעמא?

משום

דחביב עלי כגופאי

, כגופי,

ואין אדם רואה חובה לעצמו

.

ועתה מביאה הגמרא דוגמאות רבות מהנהגותיהם של התנאים והאמוראים בקבלת השבת, ובהכנות אליה.

רבי חנינא מיעטף

בבגדים נאים

וקאי

ונעמד

אפניא דמעלי שבתא

. עם כניסת השבת. ו

אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה.

רבי ינאי לביש מאניה

את בגדי השבת

מעלי

מערב

שבת, ואמר

אז מתוך חביבות השבת:

בואי כלה, בואי כלה

.

רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן

בשבת.

קריבו ליה תלת סאוי טחיי

, שלש סאין של רקיקין שמרחו עליהם שומן אליה או שמן.

אמר להו: מי הוה ידעיתון דאתינא

, כיצד ידעתם שאבוא, שטרחתם להכין פת יפה שכזאת עבורי?

אמרו ליה

: לכבוד שבת, שהיא חשובה בעינינו לא פחות מבואו של אורח חשוב, הכנו את הפת הזאת.

מי עדיפת לן

האם אתה עדיף

מינה

, מהשבת? שלכבודה הכנו את המאכלים האלה .

רבי אבא זבן

היה נוהג לקנות לכבוד שבת

בתליסר

בשלש עשרה מטבעות הנקראות

"אסתירי פשיטי

" -

בישרא

.

והיה קונה את שלש עשרה חתיכות הבשר

מתליסר טבחי,

שוחטים, כדי שיהיה לו בשבת את הבשר המשובח ביותר.

ומשלים להו

, היה משלם להם, עוד לפני בואם אליו עם הבשר,

אצינורא דדשא

. שהיה מביא להם את מעות התשלום על פתח ביתם.

ואמר להו: אשור הייא, אשור הייא!

התחזקו מהר באומנותכם למהר ולחזור ולמכור, ולהתעסק בהכנת צרכי השבת. [וראה ברש"י שהביא ביאור נוסף].

רבי אבהו

היה עשיר, ובערב שבת

הוה יתיב אתכתקא דשינא

, על מושב עשוי שן פיל,

ומושיף נורא

, והיה מנפח את האש לכבוד השבת.

רב ענן לביש

בערב שבת

גונדא

, כלי שחור, להראות שאין לנהוג בחשיבות בערב שבת, ואין ללבוש בו בגד שמקפיד עליו שלא לטנפו, ועל ידי כך להמנע מעיסוק בתבשילי השבת .

דתנא דבי רבי ישמעאל: בגדים שבישל בהן קדירה לרבו

-

אל ימזוג בהן כוס לרבו.

ולמדנו מכאן שהעיסוק בבישול מטנף את הבגדים.

רב ספרא מחריך רישא

, היה חורך בעצמו את ראש הבהמה לכבוד שבת .

רבא מלח שיבוטא

, דג.

רב הונא מדליק שרגי

נרות .

רב פפא גדיל פתילתא,

גודל פתילות.

רב חסדא פרים סילקא

, מחתך תרדין.

רבה ורב יוסף מצלחי ציבי

, מבקעים עצים.

רבי זירא מצתת צתותי

, מצית את האש באמצעות עצים דקים.

רב נחמן בר יצחק

היה

מכתף ועייל מכתף ונפיק

, נכנס ויוצא פעמים רבות כשהוא נושא עמו על כתפיו את צרכי השבת, כדי להראות את חשיבות השבת.

אמר: אילו מקלעין לי רבי אמי ורבי אסי

-

מי לא מכתיפנא קמייהו?

ואיכא דאמרי: רבי אמי ורבי אסי מכתפי ועיילי מכתפי ונפקי

.

אמרי: אילו איקלע לן רבי יוחנן, מי לא מכתפינן קמיה?

יוסף

-

מוקיר

מכבד

שבי

שבת היה. ונקרא שמו כך, שהיה ידוע שמכבד את השבתות כמבואר להלן.

הוה ההוא נכרי בשבבותיה,

בשכינותו,

דהוה נפישי נכסיה טובא

שהיה עשיר גדול.

אמרי ליה כלדאי

החוזים בכוכבים לנכרי הזה:

כולהו נכסי

-

יוסף מוקר שבי אכיל להו.

וכל רכושך יגיע אל יוסף מוקיר שבת .

אזל

, הלך,

זבנינהו

מכר אותו נכרי

לכולהו ניכסי

לכל נכסיו.

זבן בהו מרגניתא,

וקנה בהם אבן טובה ויקרה,

אותבה

קבעה

בסייניה

, בכובעו, כדי לשמור על רכושו מליפול בידי יוסף מוקיר שבת.

בהדי דקא עבר מברא

כשעבר על גשר,

אפרחיה זיקא,

הפריחה הרוח את כובעו,

שדייה במיא,

וזרקה אותו במים.

בלעיה כוורא.

בלע דג את הכובע עם האבן הטובה שבו.

אסקוה

, דגו הדייגים את הדג ו

אייתוה

הביאו אותו למוכרו

אפניא דמעלי שבתא.

בערב שבת, סמוך לכניסת השבת.

אמרי

, שאלו הדייגים:

מאן זבין כי השתא?

מי יקנה דגים עתה בסמוך לכניסת השבת?

אמרי להו

אנשי העיר:

זילו אמטיוהו

לכו והביאו את הדג

לגבי יוסף מוקר שבי, דרגיל דזבין.

אמטיוה ניהליה, זבניה. קרעיה, אשכח ביה

מצא בו את ה

מרגניתא

.

זבניה בתליסר

מכרה בשלש עשרה

עיליתא דדינרי דדהבא

זהב.

פגע ביה ההוא סבא, אמר: מאן דיזיף שבתא

הלווה לכבוד שבת,

פרעיה שבתא

.

בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: עשירים שבארץ ישראל

-

במה הן זוכין

לעשירותם?

אמר לו: בשביל שמעשרין

.

שנאמר

[דברים יד]

"עשר תעשר

" -

עשר בשביל שתתעשר.

עשירים

שבבבל

-

במה הן זוכין?

אמר לו: בשביל שמכבדין את התורה.

ושבשאר ארצות

-

במה הן זוכין?

אמר לו: בשביל שמכבדין את השבת.

דאמר רבי חייא בר אבא: פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שלחן של זהב

, כובדו -

משוי ששה עשר בני אדם. ושש עשרה שלשלאות של

כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל

וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו אומרים

[תהלים כד]

"לה' הארץ ומלואה

".

וכשמסלקין אותו אומרים

[תהלים קטו]

"השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם

".

אמרתי לו: בני, במה זכית לכך?

אמר לי: קצב הייתי

.

ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי

:

זו תהא לשבת.

אמרתי לו: אשריך שזכית, וברוך המקום שזיכך לכך.

אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניא: מפני מה תבשיל של שבת ריחו

הטוב

נודף?

אמר לו: תבלין אחד יש לנו, ושבת שמו, שאנו מטילין לתוכו

-

וריחו נודף.

אמר לו: תן לנו הימנו!

אמר לו: כל המשמר את השבת

-

מועיל לו,

ושאינו משמר את השבת

-

אינו מועיל לו

.

אמר ליה ריש גלותא לרב המנונא: מאי דכתיב

בדברי הנביא ישעיהו [נח]

"ולקדוש ה' מכבד

"? שנאמר אחר וקראת לשבת עונג ומשמע שלא מדובר על שבת .

אמר ליה: זה יום הכפורים, שאין בו לא אכילה ולא שתיה. אמרה תורה: כבדהו בכסות נקיה.

ומבארת הגמרא את הפסוק כולו ביחס לשבת:

"וכבדתו

" -

רב אמר: להקדים

את זמן סעודת השבת לפני הזמן שרגיל לאכול בחול.

ושמואל אמר: לאחר

את סעודתו ועל ידי כך אוכלה יותר לתיאבון.

אמרו ליה בני רב פפא בר אבא לרב פפא: כגון אנן, דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא, במאי נישנייה

לאכילתנו בשבת?

אמר להו: אי רגיליתו לאקדומי

-

אחרוה, אי רגיליתו לאחרוה

-

אקדמוה.

רב ששת, בקיטא

בקיץ

מותיב

מושיב

להו לרבנן

הלומדים תורה בשבת -

היכא דמטיא שימשא,

במקום השמש שחם שם. ואילו

בסיתוא

בחורף,

מותיב להו לרבנן היכא דמטיא טולא

צל.

כי היכי דליקומו הייא

במהירות לסעוד סעודת שבת אחרי לימודם.