Sanhedrin 11b — o Talmud em português

תא חזי

בא וראה

מאי איכא

מה ההבדל

בין

תקיפאי קדמאי

התקיפים שבדורות הקודמים

לבין עינוותני בתראי

הענווים שבדורות המאוחרים - רבן גמליאל שנהג נשיאותו ברמה וזרק מרה בתלמידים, נקרא "תקיפא" ובכל זאת כתב "ובאנפי חבריי", ורשב"ג שהיה עניו ולא כתב "ובאנפי חביריי".

דתניא

שנינו בברייתא:

מעשה ברבן גמליאל

שהיה יושב על גב מעלה

מדרגה

בהר הבית, והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו

לשרתו,

ושלש איגרות חתוכות לפניו מונחות

מוכנות לכתיבה.

אמר לו

רבן גמליאל ליוחנן:

טול איגרתא חדא

קח איגרת אחת,

וכתוב

בה:

"לאחנא בני גלילאה עילאה

לאחינו בני גליל העליון

ולאחנא בני גלילאה תתאה

ולאחינו בני הגליל התחתון:

שלומכון יסגא

שלומכם יגדל [

לעלם

]

, מהודעין אנחנא לכון

מודיעים אנו אתכם:

דזמן ביעורא מטי

שהגיע זמן הביעור

לאפרושי מעשרא

להפריש מעשרות

ממעטנא דזיתא

ממקום קיבוץ הזיתים". ושלח את האיגרת לבני הגליל.

ועוד אמר רבן גמליאל ליוחנן:

וטול איגרתא חדא

קח איגרת נוספת

וכתוב

בה:

"לאחנא בני דרומא

דרום ארץ ישראל:

שלומכון יסגא

שלומכם יגדל [

לעלם

]

, מהודעין אנחנא לכון

מודיעים אנו אתכם:

דזמן ביעורא מטא

שהגיע זמן הביעור

לאפרושי מעשרא

להפריש מעשרות

מעומרי שיבליא

מהחיטים". ושלח את האיגרות לבני הדרום.

ועוד אמר רבן גמליאל ליוחנן:

וטול איגרתא חדא

וקח איגרת שלישית

וכתוב בה

:

"לאחנא בני גלוותא בבבל

לאחינו בני הגולה בבבל

ולאחנא דבמדי

ולאחינו שבמדי

ולשאר כל גלותא דישראל

ולשאר כל גליות ישראל:

שלומכון יסגא לעלם

שלומכם יגדל לעולם,

מהודעין אנחנו

לכון

מודיעים אנו אתכם:

דגוזליא רכיכין

שהגוזלים רכין

ואימריא ערקין

[

עדקין

] הכבשים דקין

וזמנא דאביבא לא מטא

וזמן האביב לא הגיע,

ושפרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי

ויפה הדבר בפני ובפני חביריי

ואוסיפית על שתא דא

והוספנו על שנה זו

יומין תלתא

שלושים יום". ושלח את האיגרת לגלויות ישראל.

הרי דרבן גמליאל ה"תקיף" כתב "בפני ובפני חביריי", ולעומת זאת, רשב"ג ה"עניו" כתב לפני בלבד!

דוחה הגמרא השוואה זו:

דילמא

יתכן שכתב כן רבן גמליאל

בתר דעברוהו

אחרי שהעבירו אותו מנשיאתו , ואז נעשה עניו.

תנו רבנן: על שלשה דברים

מעברין את השנה

והם:

על האביב

אם עדיין לא בישלה [נגמרה גידול] התבואה, כדי שחג הפסח יהיה בחודש האביב, שכך ציוותה התורה [שמות י"ג], לכן מעברין את השנה, ובכך דוחין את החג, כדי שבינתיים תתמלא התבואה באביה,

ועל פירות האילן

אם רואים הבית דין שבישול הפירות מתאחר לאחר זמן העצרת - חג השבועות שהוא תחילת זמן הבאת ביכורים - מעברין, כיון שבחג השבועות לא תהיה אפשרות להביא ביכורים, [אף שאפשר להביא ביכורים עד לחג הסוכות, מכל מקום טירחה היא לעלות לרגל פעם אחרת ],

ועל התקופה

אם רואין בית דין לפי חשבונם שתקופת תשרי נופלת אחרי חג הסוכות - מעברין, שהרי כתבה התורה על חג הסוכות: "חג האסיף תקופת השנה" שהיא תקופת תשרי, וכן אם רואים בית דין שתקופת ניסן נופלת אחרי חג הפסח, והבאת העומר ביום ששה עשר בניסן תהיה בתקופת טבת - מעברין, שנלמד מגזירת הכתוב שהבאת העומר היא בתקופת ניסן .

על שנים מהן

על שני דברים מתוך השלושה , וכל שכן על שלשתם -

מעברין

את השנה

. ועל אחד מהן

אבל על דבר אחד מבין שלשתם -

אין מעברין

.

ובזמן שאביב אחד מהן

בין הדברים שעליהם עיברו -

הכל שמחין

כל העם שמחין, מפני שאם התבואה כבר גמורה וראוייה לאכילה, ומעברין משום הפירות והתקופה, הרי מאריכין עליהם את משך זמן איסור אכילת התבואה חדשה הנסתרת עם מנחת העומר, וכן את איסור "קצירת תבואה חדשה", בעוד חודש ימים, והעם עצובים, אבל אם מעברין משום שלא נתבשלה התבואה, הריהם שמחין, שלא איכפת לעם הארכת הזמן, היות שבין כך ובין כך, לא גדלה התבואה .

ממשיכה הברייתא ואומרת:

רבי שמעון בן גמליאל אומר: על התקופה

.

ולא נתבארה בברייתא כוונתו, ומסתפקת הגמרא:

איבעיא להו

שאלו בני הישיבה, מה הביאור בדברי רשב"ג. האם כוונתו ש

על התקופה שמחין

, שאם מעברין את השנה משום "תקופה" בתוך שאר הדברים שמעברין עליהם - שמחין, וטעם השמחה, שהרי אם יעברוה משום פירות ואביב, שנה הבאה מתאחרת, וחג הסוכות יהיה בתוך ימות החורף, ונמצאו עולי רגלים מצטערים מן הגשמים בחזרתם , ואם מעברים מפני התקופה - דהיינו ששנת החמה מתאחרת לא יחול חג הסוכות קרוב כל כך לימות החורף, לכן שמחין.

או

יתכן שכוונת רשב"ג היא: לחלוק על התנא קמא שאמר שרק על שנים מתוך השלושה מעברין, ובא רשב"ג לומר:

שעל התקופה

לבדה

מעברין

בלי שתצטרף אליה עוד סיבה, והטעם: מפני שעיבור מפני התקופה הוא מן התורה, כמו שכתוב: "וחג האסיף תקופת השנה", ומהווה סיבה מוכרחת לדחות את השנה עבורה.

ומסקינן:

תיקו

: האיבעיא קיימת בספק, ולא פשטוה.

ברייתא הבאה מפרשת את האמור שמעברין את החודש מפני האביב ומפני הפירות.

תנו רבנן: על שלשה ארצות

[מחוזות] שבארץ ישראל

מעברין את השנה

אם לא התמלאה התבואה באביה או שמתאחר בהן בישול הפירות, ואלו הן: ארץ

יהודה ו

ארץ

עבר הירדן

מזרחה,

ו

ארץ

הגליל.

וכך הוא הדין:

על שתים מהן

שלא הגיע האביב -

מעברין

דהולכים אחר הרוב, וכיון שבהם לא הגיע האביב - מעברין. שאינו נקרא "חדש האביב".

ועל אחת מהן

-

אין מעברין,

ואפילו שהיא ארץ יהודה, ויצטרכו להקריב את קרבן העומר - המובא מתבואה חדשה - ממקום רחוק, גם כן אין מעברין, שבדיעבד אפשר להביא את העומר מתבואה שגדלה בעבר הירדן או בגליל.

ובזמן ש

ארץ

יהודה

היא

אחת מהן

מהארצות שעבורן עיברו את השנה

הכל שמחין,

מפני

שאין עומר בא

למצוה מן המובחר

אלא מ

תבואה שגדלה בארץ

יהודה

. ואם יעברו את השנה בגלל שעדיין לא הגיע האביב בגליל ועבר הירדן, אזי לא יביאו את העומר מיהודה שכבר עברה עליהם חדש, והן יבשין, ואי אפשר להביאן כי צריך כרמל - רך, ואלא יצטרכו להביאו משאר הארצות. ועוד, שבשלמא אם לא ביכר ביהודה, לא קשה בעיני העם, אם מאריכין עליהם עוד חודש את האיסור לאכול מהתבואה החדשה, שהרי רואים שבארץ יהודה - שמשם מביאים את העומר - לא הבשילה התבואה, אבל אם הבשילה ביהודה, ומעברין משום שעדיין לא הבשילה בשאר הארצות, קשה בעיניהם שמאריכין עליהם את זמן איסור אכילת חדש, כי תולין עיניהם בתבואה שביהודה.

תנו רבנן: אין מעברין את השנה אלא

בבית דין הקבוע

בא

רץ

יהודה,

ו

בדיעבד

אם עיברוה בגליל

-

מעוברת

, אלו הם דברי חכמים, אבל

העיד חנניה איש אונו

שקיבל מרבותיו: שאפילו בדיעבד

אם עיברוה בגליל

-

אינה מעוברת

.

אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאי טעמא דחנניה איש אונו? אמר קרא

מקרא מפורש הוא:

"לשכנו תדרשו ובאת שמה",

ודרשינן:

כל דרישה שאתה דורש

-

לא יהיו אלא בשכנו של מקום

שהיא ירושלים בארץ יהודה, שבה שוכנת השכינה.

תנו רבנן

שנו חכמינו:

אין מעברין את השנה

בלילה

אלא ביום. ואם עיברוה בלילה

אף בדיעבד

אינה מעוברת

.

ו

כמו כן

אין מקדשין את החודש

בלילה

אלא ביום. ואם קידשוהו בלילה

אף בדיעבד

אינו מקודש.

אמר רב אבא: מאי קרא

מאיזה פסוק לומדים דין זה? -

"תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו".

ודורשים:

איזהו חג

שהפסוק קוראו "חגנו"? -

שהחדש מתכסה בו.

שלא רואים בו את הלבנה. -

הוי אומר: זה ראש השנה,

שהוא החג היחיד בתחילת חודש.

וכתיב

וסיום הפסוק הוא:

"כי חק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב"

. ודרשינן שהחק, כלומר החוק שישראל עושין באותו החג, דהיינו קידוש החודש, הוא כמשפט.

מה משפט

נעשה

ביום

דווקא, כמו שנדרש [בדף ל"ז] מדרשות הכתובים,

אף קידוש החודש

שהוא ה"חוק", נעשה

ביום

דווקא

.