Pessachim 8a — o Talmud em português

מפני שאור הנר יפה לבדיקה.

ולהלן תבאר הגמרא, במה הוא עדיף מאבוקה.

ואף על פי שאין ראיה לדבר,

יש

זכר לדבר. שנאמר

"שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם"

.

ואומר

"ויחפש בגדול החל"

.

ואומר

"בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות"

.

ואומר

"נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי

בטן"

.

והוינן בה:

האי

דקתני "אין בודקין ל

אור החמה", היכי דמי,

באיזה אופן מדובר?

אי נימא ב

בדיקת

חצר,

שמצוי בה אור החמה,

האמר רבא: חצר אינה צריכה בדיקה

כלל,

מפני שהעורבין מצויין שם.

ואם היה שם חמץ, כבר אכלוהו העורבים!

אלא,

שמא תאמר, שמדובר

באכסדרה,

שאף בה נכנס אור החמה, שהיא חייבת בבדיקת חמץ, ואומרת הברייתא שאין בודקין אותה לאור החמה.

האמר רבא: אכסדרה, לאורה נבדקת.

שיכול לבדוק אותה ביום לאור החמה, ואין צריך לבודקה בלילה לאור הנר!

ומשנינן:

לא צריכא,

אלא

לארובה דבחדר,

שאף על פי שהחמה נכנסת דרך הארובה, אין בודקין לאורה ביום, אלא דוקא לאור הנר בלילה.

ומקשינן:

ודהיכא,

על איזה מקום בחדר מדובר?

אי לבהדי ארובה,

מתחת לחור הארובה ממש, מדוע לא די שם באור החמה, הלא

היינו אכסדרה?

ומסקינן:

אלא,

הברייתא מדברת

לצדדין

של חור הארובה, שם החמה לא מאירה כמו באכסדרה, ולכן אין בודקין לאורה.

שנינו בברייתא: ולא לאור האבוקה.

והוינן בה:

ו

כי

אבוקה לא

ראויה לבדיקה? והרי אורה יותר חזק מאור הנר.

ד

האמר רבא: מאי דכתיב

[חבקוק ג ד]

"ונוגה

[של הצדיקים לעתיד לבא]

כאור

[שבעת ימי בראשית]

תהיה, קרנים מידו לו

[מזיו של הקדוש ברוך הוא יגיע לצדיקים להקרין פניהם. ואף על פי כן],

ושם

[אצל הקדוש ברוך הוא],

חביון עוזו"

. תוקף האור אצלו גדול יותר מאצל הצדיקים.

ומפרש רבא:

למה צדיקים דומין ב

יחס ל

פני

ה

שכינה?

כ

אור ה

נר בפני האבוקה

.

ו

עוד

אמר רבא: אבוקה להבדלה, מצוה מן המובחר!

הרי שאור האבוקה יותר חזק מאור הנר, ומדוע לא יבדקו לאור האבוקה?

ומשנינן:

אמר רב נחמן בר יצחק

: הטעם שאין בודקין באבוקה ורק בנר, כי את

זה

[הנר],

יכול להכניסו לחורין ולסדקין

כדי לבודקם מהחמץ.

ו

אילו את

זה

[האבוקה],

אינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין

לבודקם.

רב זביד אמר: זה

[נר],

אורו

מאיר

לפניו, ו

אילו

זה

[אבוקה]

אורו

מאיר

לאחריו

. הלכך אינו מתאים לבדיקה, שהרי האדם האוחזו בודק את המקום שלפניו, ושם הוא צריך לאור.

רב פפא אמר

חילוק אחר:

האי,

אבוקה, אדם האוחזה

בעית,

מתיירא שלא יבעיר עמה את הבית, ומתוך כך אינו שם לבו לבדוק כראוי.

ו

אילו

האי,

נר,

לא בעית

האדם ממנו, ולכן בודקים רק בנר ולא באבוקה.

רבינא אמר

חילוק אחר:

האי,

נר,

משך נהורא,

האור נמשך ויציב, ואינו דולק בקפיצות אלא נח במקום אחד. ולכן הוא ראוי לבדיקה.

ו

אילו

האי,

אבוקה,

מיקטף איקטופי,

השלהבת קופצת ונפסקת תמיד, לכן אינה ראויה לבדיקה.

שנינו במשנה:

כל מקום שאין מכניסין

בו חמץ אין צריך בדיקה.

והוינן בה:

"כל מקום"

ששנה התנא, ולא הסתפק לומר "מקום שאין מכניסין"

לאתויי מאי

מה בא לרבות בזה?

ומשנינן:

לאתויי הא דתנו רבנן,

המשנה באה לרבות את כל המקומות שנאמרו בברייתא דלהלן, שאינם צריכים בדיקה מכיון שאין מכניסים שם חמץ:

חורי

הכתלים שב

בית, העליונים

שהם גבוהים מאוד, או

התחתונים

שהם נמוכים מאוד, אינם צריכים בדיקה, לפי שאין נוח להשתמש בהם, והרי הם כמקום שאין מכניסים בו חמץ.

ו

כן

גג היציע,

ביתן הסמוך לבית, אין צריך בדיקה. שאף על פי שהוא נמוך, אין הוא ראוי לשימוש, מאחר והוא משופע. [וכל יתר גגות הבתים בזמנם היו ישרים].

ו

כן

גג המגדל

ארון עץ ששמים בתוכו כלים ואוכלים, אינו צריך בדיקה, שאף הוא משופע. ורק בתוכו צריך לבדוק.

ו

כן

רפת בקר, ולולין

של תרנגולים, אינם צריכים בדיקה, שאם היה שם חמץ, כבר אכלוהו הבהמות והעופות.

ו

כן

מתבן,

בית התבן,

ואוצרות יין ואוצרות שמן, אין צריכין בדיקה,

לפי שאין דרך להכניס שם חמץ.

רבי שמעון בן גמליאל אומר: מטה החולקת בתוך הבית

שמעמידים אותה באמצע הבית לשם מחיצה שתחלק את הבית לתשמישים שונים,

ו

היא

מפסקת

שרגליה גבוהות, ויש הפסק חלל בינה לבין הקרקע, הרי היא

צריכה בדיקה

תחתיה.

ורמינהו

סתירה לכך, לכאורה, מברייתא אחרת:

חור

שבכותל

שבין

ביתו של

אדם ל

בית

חבירו

.

זה בודק

את החור מצד ביתו

עד מקום שידו מגעת, וזה בודק

מהצד שלו

עד מקום שידו מגעת

.

והשאר,

בעובי הכותל, שאין יד אף אחד מהם מגעת לשם,

מבטלו בלבו.

רבי שמעון בן גמליאל אומר: מטה החולקת בתוך הבית, ועצים ואבנים סדורים תחתיה, ומפסקת

שיש הפסק בינה לבין העצים והאבנים,

אינה צריכה בדיקה

תחתיה.

קשיא מטה אמטה

.

וקשיא חורין אחורין.

ברייתא זו סותרת את הברייתא הקודמת גם בדין המטה וגם בדין החורין. שהברייתא הראשונה סוברת שחורי הבית אינם צריכים בדיקה, ומטה החולקת צריכה בדיקה. ואילו הברייתא השניה סוברת להיפך, שחורי הבית צריכים בדיקה, ומטה החולקת אינה צריכה בדיקה.

ומשנינן:

חורין אחורין לא קשיא

.

כי

הא

דקתני בברייתא הראשונה שחורי הבית אינם צריכים בדיקה, מדובר

בעילאי ובתתאי,

בחורים העליונים והתחתונים, כפי שמבואר להדיא בברייתא, שאותם חורים אינם נוחים לשימוש, ואין מכניסים בהם חמץ, ולכן הם פטורים מבדיקה.

והא

דקתני בברייתא השניה שחורי הבית צריכים בדיקה, מדובר

במיצעי,

בחורים האמצעיים בכותל, שנוחים הם לשימוש, ומצניעים בהם חמץ. ולכן הם חייבים בבדיקה.

ואף

מטה אמטה לא קשיא

. כי

הא

דקתני שמטה צריכה בדיקה, מדובר במטה

דמידליא

שגבוהה, והחלל שתחתיה רב, ולכן נוח להשתמש שם. ו

הא

דקתני שמטה אינה צריכה בדיקה, מדובר במטה

דמיתתאי

שנמוכה, ויש רק מעט חלל תחתיה, ואין נוח להשתמש שם, ולכן אין צריך לבדוק שם.

שנינו בברייתא: אוצרות יין ואוצרות שמן אין צריכין בדיקה.

ומקשינן:

ו

כי

אוצרות יין אין צריך בדיקה?

והתניא: אוצרות יין צריך בדיקה

. ורק

אוצרות שמן אין צריך בדיקה

.

ומשנינן:

הכא במאי עסקינן

שצריך בדיקה,

ב

אוצר יין שהוא

מסתפק

[משתמש] ממנו לסעודתו, ולפעמים נגמר היין באמצע הסעודה, והשמש נכנס לאוצר להביא משם יין כשפתו בידו.

ומקשינן:

אי הכי,

אוצרות

שמן, נמי

יצטרכו בדיקה באופן שהוא משתמש ממנו לסעודתו, מחשש שמא נכנס לשם השמש באמצע הסעודה ופתו בידו?

ומשנינן:

שמן

משתמשים בו לאכילה, ו

יש קבע לאכילה.

יש מדה קבועה כמה שמן צרים לכל סעודה לפי מנין המשתתפים, והשמש מכין מראש, ואינו צריך אף פעם לקום באמצע הסעודה ולהביא עוד שמן. אבל

יין, אין קבע לשתיה.

לפעמים שותים יותר יין בסעודה ולפעמים פחות, והשמש אינו יודע כמה בדיוק להכין, ולפעמים הוא צריך להביא עוד יין באמצע הסעודה.

תני רבי חייא: עשו

חכמים

אוצרות שכר בבבל

שיצטרכו בדיקה,

כ

מו

אוצרות יין

ש

בארץ ישראל

. וזאת,

ב

אוצר שכר ש

מסתפק

ממנו בעת סעודתו. כיון שבני בבל רגילים לשתות שכר, הרי הוא אצלם כיין לבני ארץ ישראל, שאין קבע לשתייתו.

אמר רב חסדא: בי דגים,

אוצר דגים,

אין צריך בדיקה

.

ומקשינן:

והתניא

: בי דגים

צריכין בדיקה?

ומשנינן:

לא קשיא

. כי

הא

דקתני שאין צריך בדיקה, מדובר

ברברבי,

באוצר של דגים גדולים, שניתן לאמוד מראש כמה צריך מהם לסעודה, ואין צורך לקום באמצע הסעודה ולהביא עוד. ו

הא

דקתני שצריך בדיקה, מדובר

בזוטרי,

באוצר של דגים קטנים, שלא ניתן לדעת מראש כמה יצטרכו מהם, ולפעמים צריך להביא מהם עוד באמצע הסעודה, והוא עושה זאת כאשר הפת בידו.

אמר רבה בר רב הונא: בי מילחי ובי קירי,

אוצרות המלח ואוצרות נרות השעוה,

צריך בדיקה

, משום שלפעמים האדם קם באמצע הסעודה להביא מלח ונרות מהאוצר.

אמר רב פפא: בי ציבי ובי תמרי,

אוצרות העצים ואוצרות התמרים,

צריך בדיקה,

שאף מהם רגילים לפעמים להביא בתוך הסעודה.

תנא: אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין

שבכותל ו

לבדוק

אותם מחמץ,

מפני הסכנה

שבדבר.

והוינן בה:

מאי סכנה,

מפני איזו סכנה חוששים?

אי נימא מפני סכנת עקרב,

שאפשר שהוא מצוי בחורים ובסדקים, אם כן,

כי משתמש

שם כל השנה,

היכי אישתמש!?

ואם אתה מחייב אותו לבדוק שם, הרי זה סימן שאין שם סכנת עקרב.

ומשנינן:

לא צריכא

, אלא בכותל

דנפל,

וכל זמן שהיה הכותל קיים, היה משתמש בחוריו. ובכל זאת אין מחייבים אותו עתה להכניס את ידו לתוך גל האבנים ולבדוק בין ההריסות, אלא די שיבדוק מבחוץ עד כמה שרואים, מפני סכנת עקרבים שמצויים באשפות וגלים.

ומקשינן:

אי נפל

הכותל,

למה לי בדיקה?

ואפילו לא היתה סכנת עקרב, לא היה צריך לבדוק, כי

התנן: חמץ שנפלה עליו מפולת, הרי הוא כמבוער,

ואין צריך לבערו עוד!?

ומשנינן:

התם,

מדובר שהמפולת גבוהה שלשה טפחים,

שאין הכלב יכול לחפש אחריו

של החמץ תחת המפולת. ולכן הוא נחשב כמבוער. אבל

הכא,

בכותל שנפל, מדובר

כשהכלב יכול לחפש אחריו

של החמץ, כי הגל אינו גבוה שלשה טפחים. ובאופן כזה לא נחשב החמץ כמבוער. ולולא שהיה סכנת עקרב היה חייב לבדוק אחריו ולבערו.

ומקשינן: מדוע צריך לחשוש לסכנת עקרב בשעה שהוא עוסק במצות בדיקת חמץ,

והא אמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין!?

ומשנינן:

אמר רב אשי

: חיישינן

שמא תאבד לו מחט

בתוך ההריסות קודם לכן,

ו

תוך כדי בדיקת החמץ

אתי לעיוני בתרה,

וייחפש גם את המחט האבודה, וכיון שהוא מתכוין גם למצוא את המחט, כבר אינו בגדר שליח מצוה, ויש חשש שינזק מהעקרב.

ועדיין מקשינן:

וכי

ב

כהאי גוונא

שהוא מתכוין גם למצוה וגם לצורכו,

לאו

שליח

מצוה הוא?

והתניא: האומר

"סלע זו

תהא

לצדקה בשביל שיחיה בני", או

"כדי שאהיה בן העולם הבא

בזכות הצדקה שנתתי"