Pessachim 107a — o Talmud em português

אמר רבא: הילכתא: טעם

-

מקדש. וטעם

-

מבדיל.

ומי שלא קידש בערב שבת

-

מקדש והולך כל היום כולו, עד מוצאי שבת.

מי שלא הבדיל במוצאי שבת

-

מבדיל והולך כל השבת כולו.

אמימר פתח לה להא שמעתא דרבא

בהאי לישנא -

אמר רבא: הילכתא: טעם מקדש. טעם מבדיל.

מי שלא קידש בערב שבת, מקדש והולך כל היום כולו.

מי שלא הבדיל במוצאי שבת, מבדיל והולך כל היום כולו

של יום ראשון [ולא עד יום רביעי כלישנא קמא].

אמרי ליה מר ינוקא ומר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: זימנא חדא

פעם אחת

איקלע אמימר לאתרין

, לעירנו,

ורצה להבדיל במוצאי שבת, ולא הוה לן חמרא.

אייתינא ליה

הבאנו לו

שיכרא

שכר

ולא אבדיל

. לא רצה להבדיל עליו,

ובת טוות

, הלך לישון מבלי לאכול כלום, כי לא רצה לאכול לפני הבדלה.

למחר, טרחנא ואייתינא ליה חמרא, ו

אז

אבדיל

הבדיל,

וטעים מידי

לאחר הבדלה.

לשנה,

כעבור שנה,

תו איקלע

אמימר

לאתרין. לא הוה לן חמרא. אייתינא

ליה

שיכרא.

אמר: אי הכי,

שאין יין בעיר הזאת אלא רק שיכר -

חמר מדינה הוא!

ואפשר להבדיל עליו.

אבדיל, וטעים מידי!

שמע מינה

מהאי עובדא דאמימר

תלת

הלכות - א.

שמע מינה: המבדיל בתפלה

שאמר אתה חוננתנו בכל זאת

צריך שיבדיל

גם כן

על הכוס

. שהרי אמימר מן הסתם הבדיל בתפלה ואעפי"כ הבדיל על הכוס.

ב.

ושמע מינה: אסור לו לאדם שיאכל קודם שיבדיל

. שהרי אמימר לא אכל עד למחר.

ג.

ושמע מינה: מי שלא הבדיל במוצאי שבת

-

מבדיל והולך כל השבת

השבוע

כולו

. שהרי אמימר הבדיל למחר.

בעא מיניה רב הונא מרב חסדא: מהו לקדושי אשיכרא

במקום שאין יין?

אמר

ליה רב חסדא:

השתא ומה פירזומא

שכר שעורין

ותאינו

שכר תאנים

ואסני

שכר תותים, שהם חשובים יותר מסתם שכר שהיה מצוי אצלם, שהוא שכר תמרים,

דבעאי מיניה דרב

אם אפשר לקדש עליהם,

ורב

בעי

מרבי חייא, ורבי חייא

בעי

מרבי, ולא פשט ליה.

שיכרא

דידן

מיבעיא?!

ודאי שהוא ספק אם אפשר לקדש עליו.

סבור מינה

היו סבורים בני הישיבה דרב סבר כי רק

קדושי הוא דלא מקדשינן

על שכר.

אבל אבדולי מבדלינן.

אמר להו רב חסדא: הכי אמר רב: כשם שאין מקדשין עליו כך אין מבדילין עליו!

איתמר נמי אמר רב תחליפי בר אבימי אמר שמואל: כשם שאין מקדשין עליו

על שכר,

כך אין מבדילין עליו!

לוי שדר ליה לרבי שיכרא בר תליסר מגני

. נתן מים על תמרים ולאחר שהמים קלטו את טעם התמרים נתן אותם שוב על תמרים אחרים, וכך עשה שלש עשרה פעמים.

טעמיה

רבי טעם מהשיכר, ו

הוה בסים טובא

חזק מאד.

אמר

: שיכר

כגון זה

-

ראוי לקדש עליו, ולומר עליו כל שירות ותשבחות שבעולם!

בליליא

לערב

צעריה

, גרם לו השיכר לשלשול.

אמר: מיסרן ומפייס!

אמנם בסוף הוא מצער את השותה אותו, אבל בשעת שתיה הוא מפייסו! כלומר, השיכר זה הוא טוב וראוי לומר עליו קידוש והבדלה.

אמר רב יוסף: אדור

נדר

ברבים

כדי שלא אוכל להתיר אותו [שהדין הוא שנדר שנדרו אותו ברבים אין לו הפרה],

דלא אישתי שיכרא!

אמר רבא: אישתי מי זוריון

, אני מעדיף לשתות מי משרת הפשתן,

ולא אישתי שיכרא!

ואמר רבא: תיהוי שקיותיה שיכרא

. כל שתיתו תהיה רק שיכר. כלומר יהיה עני ולא יוכל לקנות יין,

מאן דמקדש אשיכרא!

שיענש כל כך מדה כנגד מדה.

רב, אשכחיה רב הונא דקדיש אשיכרא

, אעפ"י שהיה יין בעירו, כי היה השיכר חביב עליו.

אמר ליה

רב הונא:

שרי

התחיל

אבא

[כינוי לרב]

למיקני איסתירא

לקנות זוזים

מ שיכרא

.

כלומר, התחלת לייצר שיכר ולהתפרנס ממנו, ולכן הוא חביב בעיניך, ואתה מקדש עליו.

תנו רבנן: אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין.

וקא סלקא דעתין דאין מברכין כלל על שאר משקין חוץ מיין.

ומקשינן:

אטו אשיכרא ואמיא מי לא מברכין עליהו שהכל נהיה בדברו?

ומשנינן:

אמר אביי: הכי קאמר: אין אומרים הבא כוס של ברכה לברך

עליו ברכת המזון

אלא על היין.

תנו רבנן: אין מקדשין על השכר.

משום רבי אלעזר בר רבי שמעון: מקדשין

על השכר.

מטעימת יין

, היינו, מה שאמרו שהמברך צריך שיטעום, די ב

כל שהוא.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר

: צריך לשתות

מלא לוגמא

[והוא רוב רביעית. תוד"ה אם טעם].

אמר רב הונא אמר רב, וכן תני רב גידל דמן נרש

ממקום ששמו נרש:

המקדש וטעם מלא לוגמא, יצא

.

ואם לאו

-

לא יצא.

אמר רב נחמן בר יצחק: אנא תנינא לה

לאותה ברייתא משמיה דרב גידל ולא נזכר בה

לא גידול בר מנשיא, ולא גידול בר מניומי

.

אלא גידול סתמא.

ומבארינן:

למאי נפקא מינה?

למירמא אדידיה

. שלא נוכל להקשות מדברי רב גידול על ברייתא זו, כי שמא הוא רב גידול אחר.

שנינו במשנה: ערבי פסחים

סמוך למנחה

לא יאכל אדם עד שתחשך.

איבעיא להו

: האם

סמוך למנחה גדולה תנן

, דהיינו מסוף שעה ששית, שזמן מנחה גדולה הוא בשש ומחצה [שאז הוא זמן הקרבת תמיד של בין הערביים המוקדם ביותר בשנה, כשחל ערב פסח בערב שבת], וחצי שעה קודם לה אסור לאכול.

או דלמא סמוך למנחה קטנה תנן

, שהוא בסוף שעה תשיעית, שזמן מנחה קטנה הוא בתשע ומחצה [שאז הוא זמן הקרבת התמיד כל השנה]?

וצדדי האיבעיא הם: