Pessachim 106b — o Talmud em português

אמר רב ברונא אמר רב

:

הנוטל ידיו

בליל שבת קודם הסעודה, שוב

לא יקדש

בעצמו, אלא ישמע קידוש מאחר.

כי הקידוש הוי הפסק בין הנטילה לסעודה, דהוי כהיסח הדעת, ויצטרך ליטול ידיו שוב.

אלא, ישמע קידוש מאדם אחר, וישתה, דזה לא הוי היסח הדעת הואיל ואינו מברך בעצמו [ואף אם ירצה ליטול ידיו שוב, אין לו לקדש, שהרי הברכה הראשונה שבירך על נטילת ידים תהא לבטלה]. ועל כן יש לנהוג לכתחילה שקודם יקדש, ואח"כ יטול ידיו.

אמר להו רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי

עדיין

לא נח נפשיה דרב,

וכבר

שכחנינהו לשמעתתיה!

דהא

זימנין סגיאין

פעמים רבות

הוה קאימנא קמיה דרב.

זימנין דחביבא עליה ריפתא

, כשהיה רעב והיתה חביבה עליו הפת הוה

מקדש אריפתא.

זימנין דחביבא ליה חמרא,

שהיה צמא והיה חביב עליו אז היין, הוה

מקדש אחמרא.

וכשהיה מקדש על הפת, הרי בודאי נטל ידיו לפני הקידוש, ובכל זאת לא הוי הקידוש הפסק בין הנטילה לאכילה, ולא כפי שאמר רב ברונא בשם רב שהקידוש הוי הפסק.

אמר רב הונא אמר רב: טעם,

מי שאכל בליל שבת לפני קידוש - שוב

אינו מקדש

בלילה, אלא ימתין עד למחר, ויקדש לפני הסעודה.

בעא מיניה רב חנא בר חיננא מרב הונא: טעם

קודם הבדלה -

מהו שיבדיל?

האם יכול עדיין להבדיל הערב או שמא הוא צריך להמתין עד למחר, ויבדיל קודם האכילה?

אמר ליה

רב הונא:

אני אומר: טעם

-

מבדיל!

שאעפ"י שלגבי קידוש אני אומר: "טעם - אינו מקדש", אבל בהבדלה אין להחמיר כל כך.

ורב אסי אמר: טעם

-

אינו מבדיל!

רב ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי. אישתלי

שכח רב ירמיה

וטעים מידי

קודם הבדלה. ובכל זאת

הבו ליה כסא, ואבדיל.

נתן לו רב אסי כוס והבדיל עליו.

אמרה לי דביתהו,

אשתו של רב אסי, לרב אסי:

והא מר

-

לא עביד הכי!

שהרי אתה סובר שהטועם אינו מבדיל?!

אמר לה

רב אסי:

שבקיה,

הניחו לרב ירמיה בר אבא, שהוא

כרביה סבירא ליה!

כרב, שהוא רבו, הסובר "טעם מבדיל". שהרי רב הונא, שאמר לעיל "טעם מבדיל" משמיה דרב אמר כן.

אמר רב יוסף אמר שמואל: טעם

-

אינו מקדש. טעם

-

אינו מבדיל.

ורבה אמר רב נחמן אמר שמואל: טעם

-

מקדש. וטעם

-

מבדיל.