Nedarim 69b — o Talmud em português

תא שמע,

יש לפשוט שאלה זו מפלוגתא של רבי מאיר ורבי יוסי.

דתנן

במסכת תמורה [כה ב]:

אדם שהיו לפניו שני קרבנות, קרבן עולה וקרבן שלמים, ורצה להמירן בבהמת חולין. [והדין הוא שהממיר קרבן בבהמת חולין, חלה קדושת הקרבן על בהמת החולין, אך הקרבן נשאר בקדושתו], ואמר בתוך כדי דיבור על בהמת חולין העומדת לפניו, בזה הלשון:

הרי זו תמורת עולה, תמורת שלמים

והיינו שהמיר בבהמה אחת של חולין גם את קרבן העולה וגם את קרבן השלמים -

הרי

בהמה

זו

נהיית

תמורת עולה,

לפי שאמר "עולה" תחילה, וחלה עליה מיד קדושת עולה, ומשחלה עליה קדושת עולה לא יכולה לחול עליה קדושת שלמים

.

דברי רבי מאיר.

ורבי יוסי אומר: אם לכך,

שבהמת החולין תהיה גם עולה וגם שלמים,

נתכוין מתחילה

, לא חלה עליה קדושת עולה מיד כשאמר "עולה".

כי

הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות

של עולה ושלמים

כאחת

, כפי שהתכוון לקרות,

דבריו קיימין,

וחלה על בהמה זאת גם קדושת עולה וגם קדושת שלמים, ןלכן תרעה הבהמה הזאת עד שיפול בה מום, ואז יוכלו לפדותה, ולמוכרה, ובמחצית דמיה יביאו עולה, ובמחצית השניה יביאו שלמים.

ומחלוקתם היא בשאלה מהי כוונת המקדיש בכך שהקדים עולה לשלמים:

לדעת רבי מאיר, כוונתו להתנות, ולומר: תחול תמורת העולה, ואחר כך תחול תמורת השלמים. וכיון שכבר חלה תמורת העולה תחילה, שוב אין יכולה לחול עליה תמורת השלמים.

ואילו לדעת רבי יוסי, כיון שאין אפשרות לומר את שניהם כאחד, אין משמעות מיוחדת לכך שהקדים את העולה לשלמים, וכוונתו היא שיחולו שניהם כאחד, וחלה על הבהמה גם קדושת העולה וגם קדושת השלמים. ותמכר הבהמה, ויקנו בדמי חציה עולה, ובדמי חציה שלמים.

ולאור מחלוקת זאת יש לפשוט את הספק שלנו.

לדעת רבי יוסי, אין עדיפות מיוחדת לדבר שהקדים בלשונו, כיון שאי אפשר לומר את שניהם כאחד, וכמו כן כאן, אין עדיפות להקמה יותר מההפרה בכך שהקדים את ההקמה לפני ההפרה.

ומכיון שהתנה בפירוש והעדיף את ההפרה יותר מההקמה - חלה ההפרה.

ואפילו רבי מאיר, לא קאמר

שיש כונה ועדיפות למה שהקדים בלשונו,

אלא

במקרה של תמורה,

דלא

התנה ו

אמר

"

לא תיחול זו אלא אם כן חלה זו",

ולכן יש לנו לתלות שהתכוין להעדיף את מה שהקדים בלשונו.

אבל הכא, ד

התנה ו

אמר

בפירוש "

לא תיחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה",

יש לומר שאף

רבי מאיר נמי מודה דהפרה חלה

כי עדיפותו של המפר, היא ההפרה.

בעי רבה

:

אם אמר בתוך כדי דיבור לשון זו:

קיים ומופר ליכי.

והיינו, שכלל ואמר שיחולו הקיום וההפרה

בבת אחת

-

מהו?

האם מאחר ואין יכולים שניהם לחול, יש לומר שתחול ההקמה [כיון שהיא קדמה], או כיון שגילה דעתו שרוצה שיחולו שניהם כאחד, ואין אחד קודם לחבירו לא יחול כלום.

תא שמע

לפשוט את הספק מהכלל שאמר רבה:

דאמר רבה

לגבי אדם המקדש שתי אחיות כאחת [ולא יכולים לחול קידושין בשתיהן, שאין אדם יכול לקדש אשה ואחותה, וכיון שקידש את שתיהן כאחת אי אפשר לדעת איזו מהן מקודשת ואיזו אינה מקודשת].

כל דבר שאינו

יכול לחול

בזה אחר זה

-

אפילו בבת אחת אינו

יכול לחול כלל!

וכיון שאינו יכול לקדש את שתי האחיות בזה אחר זה, לא תפסו קידושין באחת מהן, כיון שקידשן כאחת, ואין בהן אפילו ספק קידושין.

והוא הדין לעניננו, קיים כלל זה.

ומאחר ואין יכולות לחול ההקמה וההפרה בזה אחר זה [כיון שאם חלה ההפרה אין נדר, ואין מה לקיים, ואם חלה ההקמה, הנדר מקוים, ושוב אין אפשרות להפר אותו], לפיכך אין יכול לחול כלום, אם יפר ויקים בבת אחת.

בעי רבה

:

אם אמר

קיים ליכי היום.

והיינו, שקיומו הוא להיום בלבד -

מהו?

ובספק זה כלולים שני ספיקות:

האחד, האם קיום כזה מונע ממנו להפר למחר.

והשני, אם נאמר שקיום זה אינו מונע ממנו להפר למחר. האם בלשון זה כלול לשון הפרה למחר.

מי אמרינן

כי בכך שאמר "היום", הרי זה

כמאן דאמר לה: מופר ליכי למחר.

או דלמא, הא לא אמר לה

בפירוש שמופר למחר, ואין זה נכלל בתוך לשונו.

ומוסיפה הגמרא להסתפק: