Nazir 59a — o Talmud em português

איכא דאמרי

: כך

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן

:

המעביר

שער

בית השחי ו

שער

בית הערוה

, הרי זה

לוקה משום

"

לא ילבש גבר שמלת אשה

".

וכך מקשינן: מדאמר רבי יוחנן בהדיא: "לוקה משום לא ילבש גבר שמלת אשה", הרי משמע שעובר על לאו זה, ולוקה עליו מדאורייתא; ולפיכך מקשינן:

מיתיבי: העברת שיער

בבית השחי ובבית הערוה

אינה מדברי תורה, אלא מדברי סופרים!?

וכך משנינן:

הוא

רבי יוחנן הסובר שהוא לוקה מן התורה -

דאמר כי האי תנא; דתניא

:

המעביר

שער

בית השחי ו

שער

בית הערוה, הרי זה עובר משום לא ילבש גבר שמלת אשה

, ולשון זה משמע שהוא מן התורה.

שואלת הגמרא:

ותנא קמא

, כלומר התנא של הברייתא הקודמת המתיר העברת שיער מן התורה:

האי

"

לא ילבש גבר

שמלת אשה"

מאי דריש ביה

, כלומר: מה באה תורה לאסור אם לא לתקן בתיקוני אשה!?

ומפרשת הגמרא: הכתוב "לא ילבש" אינו בא לאסור לאיש לתקן בתיקוני אשה, אלא

מיבעי ליה לכדתניא

:

נאמר בתורה: "

לא יהיה כלי גבר על אשה

ולא ילבש גבר שמלת אשה"

מאי תלמוד לומר?

אם

כפשוטו

שלא ילבש איש שמלת אשה, ואשה שמלת איש

, הרי אי אפשר לומר כך, ש

הרי כבר נאמר

על זה בתורה:

תועבה היא

["כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה"],

ואין כאן תועבה

.

אלא שלא ילבש איש שמלת אשה

להיות דוגמת אשה

וישב בין הנשים

כדי לזנות עמהן,

ואשה

לא תלבש

שמלת איש ותשב בין האנשים

.

רבי אליעזר בן יעקב

חולק ו

אומר

:

מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה, תלמוד לומר

: "

לא יהיה כלי גבר על אשה

".

"

ולא ילבש גבר שמלת אשה

" מה תלמוד לומר:

שלא יתקן איש בתקוני אשה

, שלא יכחול ולא יפרכס ולא יעביר שער בית השחי ובית הערוה.

אמר רב נחמן: בנזיר

כשהוא מגלח תגלחת מצוה - היות ומגלח הוא אף את ראשו - הרי הוא

מותר

לגלח אף את השיער שבאותן מקומות, כי אין זה חשוב נוי ותיקון.

חולקת הגמרא על דבריו:

ולית הלכתא כוותיה

דרב נחמן, ואף הנזיר אסור לגלח באותן מקומות.

אמרו ליה רבנן לרבי שמעון בר אבא

:

חזינא

[ראינו]

לרבי יוחנן דלית ליה

שיער בית השחי והערוה; והרי רבי יוחנן עצמו אמר שאסור להסירן!?

אמר להון

רבי שמעון בר אבא לאותם רבנן:

מחמת זקנה נשרו

שערותיו, ולא גילחם בידים.

ההוא גברא דאיתחייב נגידא

[נתחייב מלקות]

קמיה

[לפני]

דרבי אמי

בבית דינו של רבי אמי:

וכשהפשיטוהו את בגדיו כדי להלקותו,

איגלאי בית השחי

של אותו אדם ו

חזייה

רבי אמי

דלא מגלח

[נתגלה שחיו והבחין רבי אמי שאינו מגלח שערותיו].

"

אמר להון רבי אמי

לאותם שהיו אמורים להלקותו:

שיבקוה דין מן חבריא הוא

[הניחוהו, כי מן החברים הוא].

בעא מיניה רב מרבי חייא: מהו לגלח

שער בית השחי ובית הערוה.

אמר

פשט

ליה

רבי חייא לרב:

אסור

.

אמר

תמה

ליה

רב לרבי חייא:

והא קא גדיל

השיער והולך וסופו שיצערנו, ואין זה קרוי תיקון ונוי שאינו מגלח אלא להנצל מן הצער.

אמר ליה

רבי חייא לרב:

בר פחתי

[בן גדולים]!

גבול יש לו

לשיער שבאותן מקומות, ואינו הולך וגדל כשער הראש, אלא

כל זמן שהוא גדל

[כאשר השיער מגיע לגבול שהוא מצער את האדם] הרי הוא

נושר

, ואין סופו להגיע לידי צער.

עוד

בעא מיניה רב מרבי חייא

:

מהו לחוך ולהתחכך

באותן מקומות כדי להשיר שער?

אמר ליה

רבי חייא לרב:

אסור

. שב רב ושאל: לחכך

בבגדו

באותן מקומות כדי להשיר שיער

מהו?

אמר ליה

רבי חייא לרב:

מותר

, כיון שאינו נוגע בשיער אלא בבגדו.

איכא דאמרי

: הכי

בעא מיניה

רב מרבי חייא:

בתפלה בבגדו

-

מאי?

כשהוא מתפלל מהו לחכך בבגדו כדי שיפלו הכינים ממנו, הואיל ואינו נוגע בבשרו.

אמר ליה

רבי חייא לרב:

אסור

.

חולקת הגמרא על רבי חייא:

ולית הלכתא כוותיה

דרבי חייא.