Menachot 17b — o Talmud em português

משום שהם סוברים, מה שהפסוק קרא להקטרה בלשון אכילה, זה בא ללמדינו דין אחר, וכך הם דורשים את הפסוק:

האי

דאפקינהו רחמנא

להקטרה

בלשון אכילה

הוא לומר לך

דלא שנא כי מחשב

על דבר הקטרה

בלשון "אכילה" למזבח

, וכגון שחישב "להאכיל" את הקומץ למזבח למחר ,

ולא שנא כי מחשב בלשון "הקטרה" למזבח

למחר, הוי פיגול.

אי נמי,

או שנאמר שלפי רבנן מה שהפסוק קרא להקטרה בלשון אכילה, זה בא לומר:

מה אכילה בכזית, אף הקטרה בכזית

, שאין מחשבת פיגול בהקטרה בפחות מכזית, כמו שאין מחשבת פיגול באכילה בפחות מכזית,

ולעולם "אכילה"

של הפסוק, היינו מחשבת אכילה

דאורחא משמע,

והיינו להקטיר את הקומץ ולאכול את השיריים.

[כלומר, נחלקו שני תירוצי הגמרא, לפי רבנן מה הדין אם חשב על הקטרה בלשון אכילה, כגון "להאכיל את המזבח למחר", האם זה פיגול או לא. לפי תירוץ ראשון בגמרא - פיגול. לפי תירוץ שני בגמרא - אין זה פיגול].

ורבי אליעזר

שלומד מהפסוק גם את הדין שמחשבים מאכילת אדם למזבח וכו', אמר לך:

אם כן

כדברי חכמים שלא מחשבים מאכילת אדם למזבח ומאכילת מזבח לאדם,

לכתוב רחמנא "אם האכל האכל". אי נמי

לכתוב "

אם יאכל יאכל", מאי "האכל יאכל"

מדוע הפסוק שינה בלשונו? אלא מזה ששינה הכתוב את לשונו

שמעת מינה תרתי

נלמדים מזה שני הדינים, א. הדין של רבנן [או שמחשב בלשון אכילה למזבח הוי פיגול, - כתירוץ הראשון בגמרא. או שהקטרה היא רק בכזית כמו אכילה, - וכתירוץ השני בגמרא]. ב. הדין של רבי אליעזר, שגם מחשבה להקטיר דבר שעומד לאכילה, או לאכול דבר שעומד הקטרה - הרי היא מחשבת פיגול.

אמר ליה רבי זירא לרב אסי: ואי טעמא דרבי אליעזר משום הכי הוא

שדורש את דינו מזה ששינה הכתוב באומרו "האכל יאכל" -

כרת נמי ליחייב

כשמחשב מאכילת אדם לאכילת מזבח או להיפך, כמו כל פיגול שדינו בכרת!?

וכי תימא הכי נמי

שלפי רבי אליעזר חייב כרת, אם כן אני הקשה לך -

והא את

רב אסי

הוא דאמרת משמיה דרבי יוחנן: מודה רבי אליעזר שאין ענוש כרת?!

אמר ליה

רב אסי לרבי זירא: מחלוקת

תנאי היא אליבא דרבי אליעזר

אם חייב כרת או לא:

איכא למאן דאמר

שלפי רבי אליעזר

פסולה

מ

דאורייתא

, משום שלומד זאת מ"האכל יאכל" ויש בה כרת. [וכהבנת רבי זירא, שאם נלמד מהפסוק, הרי זה פיגול גמור].

ואיכא למאן דאמר

שלפי רבי אליעזר היא רק

פסולה דרבנן,

שפסלו זאת, כדי שלא יבואו להכשיר מחשבה שהיא כדרכה, מאדם לאדם או ממזבח למזבח.

והראיה שנחלקו בה תנאים אליבא דרבי אליעזר:

דתניא: השוחט את הזבח

וחשב

לשתות מדמו,

[היינו מחשבת אדם על אכילת מזבח,]

למחר,

או שחשב

להקטיר מבשרו

[היינו מחשבת מזבח על אכילת אדם,]

למחר

, או

לאכול מאימוריו

[היינו מחשבת אדם על אכילת מזבח,]

למחר,

הרי הזבח

כשר,

שאין הזבח נפסל אלא במחשב מאכילת אדם לאכילת אדם, או מאכילת מזבח לאכילת מזבח.

ורבי אליעזר פוסל,

משום שסובר, שמחשבה מאכילת אדם לאכילת מזבח, או מאכילת מזבח לאכילת אדם - פוסלת.

חשב

להניח מדמו

של הקרבן

למחר,

למרות שאין במחשבה זו לא משום אכילת אדם ולא משום אכילת מזבח,

רבי יהודה פוסל!

[וכפי שיתבאר טעמו לקמן].

אמר רבי אלעזר: אף בזו,

שחשב להניח דמו למחר,

רבי אליעזר פוסל, וחכמים מכשירין

משום שאין זו מחשבת אכילה.

והוינן בה:

רבי יהודה

שפוסל במחשב להניח מדמו למחר

אליבא דמאן

סבירא ליה?

אילימא אליבא דרבנן

שאומרים אין מחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם ומאכילת אדם לאכילת מזבח, אם כן קשה

השתא, ומה התם,

שמחשב מאכילת מזבח לאכילת אדם או להיפך, אף על פי

דקא מחשב בלשון אכילה,

בכל זאת

מכשרי רבנן

משום שאינו מחשב מאכילת אדם לאכילת אדם, או מאכילת מזבח לאכילת מזבח,

הכא,

דאינו מחשב כלל לא על אכילת אדם ולא על אכילת מזבח, אלא על הנחת הדם

לא כל שכן

שלא פוסלים רבנן!?

אלא

בהכרח, רבי יהודה שהכשיר מחשבת הינוח

אליבא דרבי אליעזר

אמר את דבריו

.

ו

על זה

אמר רבי אלעזר: אף בזו,

במחשבת הינוח,

רבי אליעזר פוסל וחכמים מכשירין.

והרי יש לתמוה, שאם כן דברי

רבי אלעזר היינו

דברי

רבי יהודה,

ושניהם אמרו דבר אחד, שרבי אליעזר פוסל במחשבת הינוח, ומה הוסיף רבי אלעזר על דברי רבי יהודה!?

והשתא מוכיחינן:

אלא לאו,

עונש

כרת

הוא ד

איכא בינייהו,

שרבי יהודה ורבי אלעזר נחלקו בשיטת רבי אליעזר.

דתנא קמא,

דהיינו רבי יהודה,

סבר

חושב

להניח

-

פסולא בעלמא

הוא, ואין בו כרת, אבל

בהנך

באותם דברים שהזכירה הברייתא בתחילה שרבי אליעזר פוסל, שפסולם הוא משום שמחשב מאכילת אדם למזבח או מאכילת מזבח לאדם,

כרת נמי מיחייב. ואתא רבי אלעזר למימר

שרבי אליעזר סובר כי

אידי

בין מחשבת הינוח

ואידי

ובין מחשבה מאכילת אדם למזבח או להיפך, הרי הם רק

פסול

מדרבנן

ואין בו כרת!

דוחה הגמרא את הראיה:

לא

תוכיח מכאן שזה מחלוקת תנאים בדעת רבי אליעזר. משום שאפשר לומר

דכולי עלמא,

בין רבי יהודה ובין רבי אלעזר סוברים, כי

כרת

אליבא דרבי אליעזר

ליכא!

וגם לפי רבי יהודה אין טעמו של רבי אליעזר שזה פיגול מדאורייתא.

והכא

בברייתא -

ג' מחלוקת בדבר

:

א.

תנא קמא סבר

-

בהנך

שמחשבים מאדם למזבח וממזבח לאדם

פליגי

חכמים ורבי אליעזר, שחכמים מכשירים. ורבי אליעזר סובר פסול, משום גזירה, שלא יבואו להכשיר מחשבת אכילה כדרכה, אבל מחשבה

להניח,

שאינה מחשבת אכילה כלל, לא גזרו עליה, ול

דברי הכל

-

כשר!