Versão em texto deste daf: original e tradução
Menachot 17a — o Talmud em português
Menachot 17a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Menachot 17a
אמרי
חריפי דפומבדיתא: הקטרה מפגלת הקטרה.
דהיינו, אם הקטיר את הקומץ על מנת להקטיר לבונה למחר - הרי זה פיגול.
ואפילו לרבנן, דאמרי אין מפגלין בחצי מתיר, הני מילי היכא דחישב בהו בשיריים,
שבשעת הקטרת הקומץ חישב על השיריים לאוכלן למחר,
ולבונה במלתא קיימא,
שלא חישב בשעת עבודתה מחשבת פיגול ולא חישב עליה להקטירה למחר.
אבל הכא,
אף שלא חישב בשעת הקטרת הלבונה, מכל מקום, כיון
דחישב בה בלבונה,
שבשעת הקטרת הקומץ חשב על הלבונה להקטירה למחר
, כמה
[כמו]
דחישב ביה בכוליה
מתיר דמי.
אמר רבא: אף אנן נמי תנינא
כך.
דתנן:
זה הכלל, כל הקומץ ונותן בכלי, והמוליך והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר,
אם חישב בשעת העבודה לאוכלו או להקטירו
חוץ למקומו,
הרי הוא
פסול ואין בו כרת.
ואם חישב בשעת העבודה לאוכלו או להקטירו
חוץ לזמנו,
הרי הוא
פיגול, וחייבין עליו כרת.
מאי לאו,
מחשבה המפגלת בשעת
הקטרה
של הקומץ, היא
דומיא דהנך,
הקומץ ונותן בכלי -
מה הנך, בין
חישב בשעת עבודתן
לאכול
שיריים חוץ לזמנם, ו
בין
חישב
להקטיר
לבונה חוץ לזמנה - פיגל.
אף הקטרה, בין
חישב בשעת הקטרת הקומץ
לאכול
שיריים חוץ לזמנו ו
בין להקטיר
לבונה חוץ לזמנה, פיגל.
ודחינן:
לא. הנך
דווקא
בין
אם חישב
לאכול בין להקטיר.
אבל
הקטרה,
רק אם חישב בה
לאכול
את השיריים חוץ לזמנם,
אין,
אזי מתפגלת המנחה, אבל אם חישב בשעת הקטרת הקומץ על מנת
להקטיר
את הלבונה חוץ לזמנה
, לא
נעשית המנחה פיגול.
יתיב רב מנשיא בר גדא קמיה דאביי, ויתיב וקאמר משמיה דרב חסדא: אין הקטרה
של הקומץ
מפגלת הקטרה
של הלבונה.
ואפילו לרבי מאיר דאמר מפגלין בחצי מתיר, הני מילי היכא דחישב בהו בשיריים, דקומץ מתיר דידהו
הוא, שהרי הקטרת הקומץ מתרת את השיריים,
אבל הכא, דקומץ לאו מתיר דלבונה הוא,
שיכול להקטיר הלבונה קודם שהקטיר את הקומץ,
לא מצי מפגל ביה.
אמר ליה אביי: עני מרי
[ענני אדוני]! האם
משמיה דרב
אמרה רב חסדא?
אמר ליה: אין.
אתמר נמי
, שמשמו של רב נאמרה המימרא,
אמר רב חסדא אמר רב: אין הקטרה מפגלת הקטרה.
אמר רב יעקב בר אבא משמיה דאביי: אף אנן נמי תנינא
:
שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר, הוא פיגול וחבירו כשר.
שחט על מנת
לאכול מחבירו למחר
-
שניהם כשרים.
מאי טעמא
שניהן כשרים?
לאו, משום דכיון ד
האי כבש
לאו מתיר דידיה
של הכבש השני
הוא, לא מצי מפגל ליה.
ודחינן:
לא, התם הוא
לא נעשה פיגול משום
דלא איקבע בחד מנא
[כלי אחד] אלו ב' כבשים,
אבל הכא דאיקבע בחד מנא,
שהקומץ והלבונה בכלי אחד,
כי חד דמו,
ולכן בזה שייך לומר שהקטרה מפגלת הקטרה.
אמר רב המנונא: הא מלתא אבלע לי
[הבליע לי, הטעימני ולימדני, רש"י]
רבי חנינא, ותקילא לי
[ושקול לי - חשוב לי]
ככולי תלמודאי: הקטיר קומץ להקטיר לבונה לאכול שיריים למחר,
דהיינו שבשעת הקטרת הקומץ חשב גם להקטיר לבונה למחר וגם לאכול שיריים למחר,
פיגול
הוא.
ותמהינן:
מאי קא משמע לן
רבי חנינא בזה?
אי
ד
הקטרה מפגלת הקטרה, לימא "הקטיר קומץ להקטיר לבונה",
ומדוע הוסיף "לאכול שיריים", הרי גם בלי זה הוא פיגול?
ו
אי
זה בא להשמיענו ד
מפגלין בחצי מתיר, לימא "הקטיר קומץ לאכול שיריים למחר"
שזה הרי חצי מתיר, שחשב רק בהקטרת הקומץ!
ו
אי תרוויהו קא משמע לן,
שהקטרה מפגלת הקטרה ושמפגלים בחצי מתיר, ואו או קאמר, הקטיר קומץ להקטיר לבונה למחר שזה לחדש שהקטרה מפגלת הקטרה, או לאכול שיריים למחר שזה לחדש חצי מתיר,
לימא הקטיר קומץ להקטיר לבונה ולאכול שיריים למחר,
שלשון זה משמע או או?
אמר רב אדא בר אהבה: לעולם קסבר אין הקטרה מפגלת הקטרה ואין מפגלין בחצי מתיר,
ובאמת בכל אחד מאלו המחשבות - להקטיר לבונה או לאכול שיריים למחר - לא נעשה פיגול,
ושאני הכא ד
כיון שחשב את שתי המחשבות,
פשטה
ליה מחשבה בכולה מנחה.
תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבא: הקטיר קומץ לאכול שיריים,
ובשעת הקטרת הלבונה לא חישב -
לדברי הכל פיגול.
ותמהינן:
והא מיפלג פליגי!?
שהרי לרבנן אין מפגלין בחצי מתיר?
ומבארינן:
אלא אימא לדברי הכל פסול,
שרבנן גם כן מודו בזה.
ומקשינן:
ולימא "הרי זה פיגול" ורבי מאיר היא,
ולא היינו צריכים לשנות בדבריו של התנא ולומר במקום "פיגול" - "פסול"? ומתרצינן:
תנא
[ששנה לו לרב יצחק בר אבא], "
דברי הכל" אתניוה
[שנה לו], הלכך,
"פיגול" ב"פסול"
שייך לומר ש
מיחלף ליה
ושנה פיגול במקום פסול, אבל לשון "
הרי
זה" ב"דברי הכל" לא מיחלף ליה,
ואם לימדו אותו "הרי זה", לא היה טועה לומר "דברי הכל".
הדרן עלך פרק הקומץ את המנחה
--- title: "חברותא - מנחות — פרק שלישי - הקומץ רבה" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02367.html#HtmpReportNum0003L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0003L5" --- פרק שלישי - הקומץ רבה
Оригинал главы פרק שלישי - הקומץ רבה
מתניתין:
א.
הקומץ את המנחה
על מנת
לאכול
ממנה חוץ לזמנו או חוץ למקומו
דבר שאין דרכו לאכול,
וכגון שחשב לאכול את הקומץ או את הלבונה שדינם בהקטרה ולא באכילה.
א
ו
שקמץ את המנחה על מנת
להקטיר
ממנה חוץ לזמנו או חוץ למקומו
דבר שאין דרכו להקטיר
כגון שחשב להקטיר את שיירי המנחה, הנאכלים על ידי הכהנים, הרי קרבן המנחה -
כשר!
רבי אליעזר
-
פוסל!
ב. הקומץ את המנחה על מנת
לאכול
חוץ לזמנו או חוץ למקומו
דבר שדרכו לאכול,
א
ו
שחשב
להקטיר
חוץ לזמנו או חוץ למקומו
דבר שדרכו להקטיר,
אלא שהיתה מחשבת הפיגול שלו על
פחות מכזית
הרי הקרבן
כשר,
שאין מחשבת פיגול פוסלת אלא במחשבה על כזית! ג. ואם חשב במחשבת פיגול
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית
הרי הקרבן
כשר
-
שאין
מחשבות פיגול אודות
אכילה
והקטרה מצטרפין
לשיעור כזית !
גמרא:
אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי אליעזר
שפוסל במחשבת פיגול אפילו כשחשב על דבר שאין דרכו לאכול או להקטיר - משום ד
אמר קרא
בפרשת פיגול "
ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו"
ומכפילות המילים "האכל יאכל" דורשים ש
בשתי אכילות הכתוב מדבר! אחד אכילת אדם,
דהיינו פיגול בדבר שדרכו לאכול,
ואחד אכילת מזבח
דהיינו פיגול בדבר שדרכו להקטיר
.
והקישן הכתוב
לומר לך: כשם שמחשבין
מחשבת פיגול
באכילת אדם, כך מחשבין
נמי מחשבת פיגול
באכילת מזבח.
ו
לומדים מההיקש
כשם שמחשבין מאכילת אדם לאכילת אדם,
דהיינו שיירי המנחה שהם נאכלים, אם חשב לאכלם חוץ לזמנם - הרי זה פיגול.
ו
כשם שמחשבים
מאכילת מזבח לאכילת מזבח,
דהיינו, קומץ שהוא נקטר על גבי המזבח, אם חשב להקטיר אותו למחר - הרי זה פיגול,
כך מחשבין מאכילת אדם למזבח,
שאם חשב על שיירי המנחה שהם נאכלים, להקטירם למחר, הרי זה מחשבת פיגול - ופסול,
ו
כך מחשבים
מאכילת מזבח לאדם,
שאם חשב על הקומץ העומד להקטרה, לאוכלו מחר, הרי זה מחשבת פיגול - ופסול!
מאי טעמא
מהיכן למד רבי אליעזר, שהפסוק בא ללמדינו גם דין זה, שמחשבים מאכילת אדם למזבח, ומאכילת מזבח לאדם?
מדאפקינהו רחמנא
מזה שקראה התורה להקטרה
בלשון אכילה,
וכמו שדרשנו שבשתי "אכילות" הכתוב מדבר, אחד "אכילת" אדם ואחד "אכילת" מזבח, לומדים מזה, שאכילה והקטרה שוים הם לענין זה שמחשבת הקטרה תפסול דבר שעומד לאכילה, ומחשבת אכילה תפסול דבר שדינו בהקטרה.
ורבנן
מדוע הם לא דורשים את הפסוק כמו רבי אליעזר?