Meguilá 4a — o Talmud em português

ועוד

אמר רבי יהושע בן לוי

: הערים

לוד, ואונו, וגיא החרשים

-

מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הוו

[הכי גמיר רבי יהושע מרביה, דמוקפות מימות יהושע אינון. והוצרך להעיד עליהן, מפני שחומותיהן נראות חדשות, וכדלקמן].

ותמהינן:

ו

כי

הני

ערים -

יהושע בננהי

[בנאן]?

והא אלפעל בננהי! דכתיב: "ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר, הוא

[שמר]

בנה את אונו ואת לוד ובנותיה"?!

ומקשינן:

ולטעמיך

נמי קשיא, דהא כתיב בדוכתא אחרינא ד

אסא בננהי! דכתיב: "ויבן ערי מצורה ביהודה"?!

אמר רבי אלעזר: הני

ערים -

מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הוו.

ו

חרוב בימי פילגש בגבעה,

כשהחריבו ישראל את ערי בנימין,

ואתא אלפעל

ו

בננהי. הדור

[שוב]

אינפול

[חרבו],

אתא אסא

-

שפצינהו

[חיזק בדקיהן].

דיקא נמי

דאסא לא בננהו מעיקרא,

דכתיב: "ויאמר

[אסא]

ליהודה, נבנה את הערים האלה". מכלל דערים הוו

כבר

מעיקרא,

אלא שחרבו. ומסקינן:

שמע מינה! ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה

,

שאף הן היו באותו הנס,

שהרי גזר המן להשמיד מנער ועד זקן, טף ונשים [ותוס' הביאו, דהרשב"ם פירש, דעיקר הנס נעשה על ידן, דהיינו על ידי אסתר, עיי"ש ].

ואמר רבי יהושע בן לוי: פורים שחל להיות בשבת,

אף על גב שאין קוראין את המגילה בשבת, אלא מקדמינן ליום הכניסה,

שואלין ודורשין בענינו של יום

.

שמעמידין מתורגמן לפני החכם, לדרוש בענייני מגילת אסתר לפני הציבור .

ותמהינן:

מאי אריא פורים

דאמרת דדורשין בענינו של יום, הא

אפילו

ב

יום טוב נמי,

אף על פי שדרשו כבר בענינו של יום שלשים יום קודם החג, דורשין גם ביום טוב עצמו, כל שכן בפורים, שאין דורשין בעניינו לפני זמנו, ודאי שדורשין ביום הפורים עצמו, ומאי אתא לאשמועינן [כך ביארו תוס' את הקושיא ]!? והיכן מצינו שדורשין ביום טוב בענינו של יום?

דתניא: משה תיקן להם לישראל, שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום. הלכות פסח

-

בפסח, הלכות עצרת

-

בעצרת, והלכות חג

הסוכות -

בחג

הסוכות!?

ומתרצינן:

פורים איצטריכא ליה

לאשמועינן.

מהו דתימא נגזור משום

הא

ד

אמר

רבה

לקמן, דאין קורין מגילה בשבת - שמא ילך אצל בקי ללמוד, והכא נמי נגזור שלא לדרוש בעניינו של הפורים, שמא יטעו ויבואו לקרוא מגילה

! קא משמע לן

דלא גזרינן הכי.

ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות

את המגילה בלילה

,

ולשנותה ביום

.

זכר לנס, שהיו צועקין יומם ולילה על צרתן.

שנאמר

[במזמור "למנצח על אילת השחר" שנאמר על אסתר , כדאמרינן במס' יומא כ"ט.]:

"אלקי אקרא יומם

-

ולא תענה, ולילה

-

ולא דומיה לי"

.

סבור מינה

בני הישיבה, דהכי קאמר:

למקרייה

למגילה

בליליא, ו

האי דאמר "לשנותה ביום", מלשון משנה הוא, כלומר:

למיתנא מתניתין דידה

[לשנות משניות של מסכת מגילה]

ביממא

.

אמר להו רבי ירמיה: לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא,

דהאי "לשנותה ביום" - הכי קאמר:

כגון דאמרי אינשי: אעבור פרשתא דא

-

ואתנייה,

אשנה אותה שוב. הכא נמי יקראנה בלילה, ויחזור ויקראנה שנית ביום .

איתמר נמי

כי הא דאמר רבי ירמיה:

אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה, ולשנותה ביום. שנאמר

[במזמור "ארוממך ה' כי דליתני", דקאי אמרדכי ואסתר והמן ואחשורוש, כדאמרינן בפסיקתא]:

"למען יזמרך כבוד

ולא ידום, ה' אלהי לעולם אודך".

ודרשינן: "יזמרך כבוד" - ביום, "ולא ידום" - בלילה .

שנינו במשנתינו:

אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.

אמר רבי חנינא: חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין

לקרות

ליום הכניסה, כדי ש

יהיו פנויים בט"ו באדר, ו

יספקו

אז

מים ומזון לאחיהם שבכרכין

.