Meguilá 16a — o Talmud em português

אלא,

מלמד

ששמשי

[סופר המלך, ושונא ישראל היה ]

מוחק

מה שהיה כתוב בספר הזכרונות, משום שלא רצה שייעשה כבוד למרדכי,

וגבריאל כותב

מחדש את מה שנמחק .

אמר רבי אסי: דרש רבי שילא איש כפר תמרתא: ומה כתב שלמטה שלזכותן של

ישראל

-

אינו נמחק,

על ידי שבא גבריאל מלמעלה - וכותב,

כתב שלמעלה,

שגבריאל כבר שם -

לא כל שכן

שלא יהא נמחק!?

"ויאמרו נערי המלך משרתיו

לא נעשה עמו דבר". אמר רבא: לא מפני שאוהבין את

מרדכי

אמרו כך,

אלא מפני ששונאים את המן

.

כתיב: "והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר

הכין לו". תנא: לו הכין

,

לצורך עצמו .

כתיב שאמר אחשורוש להמן: "מהר קח את הלבוש וגו'

ועשה כן למרדכי".

אמר ליה

המן לאחשורוש:

מנו

[מיהו]

מרדכי?

אמר ליה: "היהודי".

אמר ליה

: הא גברי

טובא

ששמם

מרדכי איכא ביהודאי!

אמר ליה: "היושב בשער המלך".

אמר ליה

המן:

סגי ליה

למרדכי

בחד דיסקרתא

[כפר],

אי נמי בחד נהרא

ליטול ממנו מכס.

אמר ליה: הא נמי הב ליה

למרדכי,

"אל תפל דבר מכל אשר דברת"

.

"ויקח המן את הלבוש ואת הסוס".

אזל, אשכחיה

למרדכי

דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו

[הראה להם]

הלכות קמיצה

לרב נן.

כיון דחזייה מרדכי

להמן,

דאפיק לקבליה

[שיצא לקראתו],

וסוסיה מיחד בידיה, מירתת. אמר להו לרבנן: האי רשיעא

-

למיקטל נפשי קא אתי! זילו מקמיה, די לא תכוו בגחלתו.

בההיא שעתא נתעטף מרדכי, וקם ליה לצ לותא.

אתא המן ויתיב ליה קמייהו, ואוריך [המתין]

עד דסליק מרדכי לצלותיה.

אמר להו: במאי עסקיתו?

אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים, מאן דמנדב מנחה, מייתי מלי קומציה דסולתא

-

ומתכפר ליה

.

אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו, ודחי עשרה אלפי ככרי כספא

דידי

.

אמר ליה

מרדכי:

רשע! עבד שקנה נכסים, עבד למי ונכסים למי?!

[דהא אמרן לעיל, שקנה מרדכי את המן בככרות לחם, ואם כן, כל נכסיו שייכים למרדכי].

אמר ליה

המן:

קום לבוש הני מאני, ורכוב האי סוסיא, דבעי לך מלכא.

אמר ליה: לא יכילנא, עד דעיילנא לבי בני

[שאכנס לבית המרחץ לרחוץ],

ואשקול למזייא

[ואספר את שערי],

דלאו אורח ארעא לאשתמושי במאני דמלכא הכי.

שדרה אסתר, ואסרתינהו

לכולהו בי בני, ולכולהו אומני

[ספרים] .

עייליה איהו,

המן,

לבי בני

-

ואסחיה

[הרחיצו].

ואזיל ואייתי זוזא

[מספריים]

מביתיה, וקא שקיל ביה מזייה

דמרדכי .

בהדי דקא שקיל ליה

למזייה,

אינגד ואיתנח

[נאנח].

אמר ליה

מרדכי:

אמאי קא מיתנחת?

אמר ליה: גברא דהוה חשיב ליה למלכא מכולהו רברבנוהי, השתא לישוייה בלאני

[בלן]

וספר?!

אמר ליה: רשע! ולאו ספר של כפר קרצום היית?!

תנא: המן, ספר של כפר קרצום היה עשרים ושתים שנה.

בתר דשקלינהו למזייה, לבשינהו למאניה.

אמר ליה

המן למרדכי:

סק

[עלה] לסוסיא

ורכב!

אמר ליה: לא יכילנא

למיסק,

דכחישא חילאי

[תש כחי]

מימי תעניתא.

גחין

המן,

וסליק

מרדכי על גביה לסוסיא.

כי סליק

-

בעט ביה

בהמן.

אמר ליה

המן: מי

לא כתיב לכו "בנפל אויבך אל תשמח"?

אמר ליה: הני מילי בישראל

.

אבל בדידכו

באומות העולם -

כתיב: "ואתה על במותימו תדרוך".

"ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".

כי הוה נקיט ואזיל בשבילא דבי המן, חזיתיה ברתיה

דהמן,

ד

הות

קיימא אאיגרא

[על הגג].

סברה, האי דרכיב

אסוסיא -

אבוה

הוא,

והאי דמסגי קמיה

-

מרדכי

הוא .

שקלה עציצא

[כלי חרס]

דבית הכסא

,

ושדיתיה ארישא דאבוה.

דלי

המן ל

עיניה, וחזת

ברתיה

דאבוה הוא! נפלה מאיגרא לארעא

מחמת צערה על מה שעשתה לאביה -

ומתה

.

והיינו דכתיב: "וישב מרדכי אל שער המלך",

ו

אמר רב ששת: ששב לשקו ולתעניתו

.

וכתיב בתריה:

"והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש",

והיינו,

אבל

-

על בתו

שמתה,

וחפוי ראש

-

על שאירע לו

.

"ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו'

ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו".

קרי להו "אוהביו", וקרי להו "חכמיו"?!

אמר רבי יוחנן: כל האומר דבר חכמה,

ו

אפילו באומות העולם

-

נקרא חכם

.

והיינו דבר החכמה שאמרו לו חכמיו:

"אם מזרע היהודים מרדכי וגו'".

והכי

אמרו

ליה

: יש זרע ביהודים, שאם הוא בא מהם - לא תוכל לו. ד

אי משאר שבטים קאתי

מרדכי -

יכלת ליה. ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה

קאתי -

לא יכלת ליה

.

ומנלן דאינו יכול להם?

יהודה

-

דכתיב: "ידך בערף אויביך".

אינך,

שאר שבטים -

דכתיב בהו: "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך".

"כי נפל תפול לפניו". דרש רבי יהודה בר אלעאי: שתי נפילות הללו למה?

אמרו לו: אומה זו משולה לעפר, ו

מאידך

משולה

גם

לכוכבים.

ש

כשהן יורדין

-

יורדין עד עפר. וכשהן עולין

-

עולין עד לכוכבים.

"וסריסי המלך הגיעו ויבהילו"

-

מלמד שהביאוהו בבהלה

,

ולא הספיק לרחוץ יפה מטינופו .

"כי נמכרנו אני ועמי וגו' כי אין הצר שוה בנזק המלך".

הכי

אמרה לו

אסתר:

צר זה

המן -

אינו שוה

[אינו חושש ]

בנזק של מלך.

ד

איקני

[נתקנא]

בה בושתי

-

וקטלה. השתא איקני בדידי

-

ומבעי למקטלי!

"ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה".

הני

"ויאמר" "ויאמר"

תרי זימני

למה לי?

אמר רבי אבהו: בתחלה

דבר עמה

על ידי תורגמן. כיון דאמרה ליה: מדבית שאול

קאתינא,

ומזרע מלכים אנא,

מיד: "ויאמר לאסתר המלכה"

בעצמו .

"ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה". אמר רבי אלעזר

: מדהוה סגי לה למימר "המן הרע הזה", ואמרה נמי "איש צר ואויב" -

מלמד שהיתה מחווה

ידה

כלפי אחשורוש,

ונתכוונה לומר כלפיו "איש צר ואויב" ,

ובא מלאך וסטר

את

ידה,

והסיטה

כלפי המן

.

"והמלך קם בחמתו וגו' והמלך שב מגנת הביתן". מקיש שיבה

-

לקימה. מה קימה

-

בחימה

היתה,

אף שיבה

-

בחימה

.

ואמאי שב בחימה?

דאזל

לגינה,

ואשכח למלאכי השרת דאידמו ליה כגברי, וקא עקרי לאילני דבוסתני.

ואמר להו: מאי עובדייכו?

אמרו ליה: דפקדינן המן

למעבד הכי .

אתא לביתיה, "והמן נופל על המטה". "נופל"?

הא

"נפל" מיבעי ליה

למימר!?

אמר רבי אלעזר: מלמד שבא מלאך והפילו עליה,

שהיה נופל ורוצה לזקוף, והמלאך מפילו.

אמר

אחשורוש:

ויי מביתא

-

ויי מברא

[מבחוץ].

"ויאמר המלך הגם לכבוש את המלכה עמי בבית"?!

"ויאמר חרבונה

וגו'

גם הנה העץ אשר עשה המן עומד בבית המן וגו'" .

אמר רבי אלעזר: אף חרבונה רשע

-

באותה

עצה,

לתלות את מרדכי -

היה

.

כיון שראה שלא נתקיימה עצתו, מיד ברח.

והיינו דכתיב: "וישלך עליו ולא יחמול", שהקדוש ברוך הוא משליך פורענות על הרשע בלי חמלה.

וסיפיה דקרא:

"מידו ברוח יברח",

שבני סיעתו וחבריו של הרשע בורחים ממנו.

"וחמת המלך שככה".

מדכתיב: "שככה", ולא כתיב: "שכה", משמע ששכו שתי חימות.

שתי שכיכות הללו למה?

אחת

-

של מלכו של עולם,

ששככה חמתו על שהשתחוו לצלם.

ואחת

-

של אחשורוש,

שגזר מתחילה להשמיד את היהודים [מהרש"א].

ואמרי לה: אחת

-

של אסתר,

שכעס אחשורוש על מה שעשה המן לאסתר,

ואחת

-

של ושתי,

על מה שעשה לושתי .

כתיב ביוסף, כשנתודע לאחיו:

"לכלם נתן לאיש חליפות שמלות

,

ולבנימן נתן

שלש מאות כסף ו

חמש חליפות".