Meguilá 15b — o Talmud em português

דאמר רב חסדא: זה

מרדכי -

בא בפרוזבולי

[לשון עשירות], שמכר המן את עצמו למרדכי עבור ככרות לחם לפני ימים רבים, כדאיתא במדרש .

וזה

המן -

בא

בפרוזבוטי

[לשון עניות ].

אמר רב פפא: וקרו ליה

להמן:

עבדא דמזדבן בטלמי

[ככרות לחם].

"וכל זה איננו שוה לי". מלמד, שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין

היו

על לבו

.

ובשעה

שרואה

המן

את מרדכי יושב בשער המלך, אמר: כל זה איננו שוה לי

.

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק. שנאמר: "ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי וגו'"

[והכי הוא סיפיה דקרא [ישעיה כ"ח, ה' ו' ז']: " ... ולצפירת תפארה לשאר עמו, ולרוח משפט ליושב על המשפט, ולגבורה משיבי מלחמה שערה, וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו, כהן ונביא שגו בשכר נבלעו מן היין תעו מן השכר שגו ברואה פקו פליליה"].

מאי: "לעטרת צבי ולצפירת תפארה"?

לעושין צביונו

[רצונו]

ולמצפין תפארתו.

יכול לכל

העושין צביונו יהא עטרה, אף על פי שמתגאין?

תלמוד לומר: "לשאר עמו", למי שמשים

עצמו כשירים

שאינם חשובין, כך הוא אינו מתגאה.

"ולרוח משפט"

-

זה הדן את יצרו,

ששופט את רוחו.

"וליושב על המשפט"

-

זה הדן דין אמת לאמתו

.

"ולגבורה"

-

זה המתגבר על יצרו

.

"משיבי מלחמה"

-

שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה.

"שערה"

-

אלו תלמידי חכמים, שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

והיינו "שערה", שנעשין כשוערין לפתוח הדלתות בהשכמה, ולהתאחר שם עד זמן נעילתן

.

אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מה נשתנו אלו

ישראל,

מאלו

אומות העולם, שבישראל יש מידות האלו, ובאומות העולם לא?

אמר לה הקדוש ברוך הוא: ישראל עסקו בתורה,

ואילו

אומות העולם לא עסקו בתורה

.

אמר ליה

מדת הדין:

"גם אלה ביין שגו ובשכר תעו פקו פליליה"

.

אין פקו

-

אלא גיהנם, שנאמר: "ולא תהיה זאת לך לפוקה"

[כדלעיל י"ד ע"ב].

ואין פליליה

-

אלא

דיינין, שנאמר: "ונתן בפלילים".

כתיב:

"ותעמד בחצר בית המלך הפנימית". אמר רבי לוי: כיון שהגיעה לבית הצלמים

-

נסתלקה הימנה שכינה

.

אמרה

אסתר:

אלי אלי, למה עזבתני?

שמא אתה דן על שוגג

-

כמזיד

,

ועל אונס

[שאף על פי שאני באה אליו מאלי - אונס הוא ] -

כרצון?!

או שמא על שקראתיו

לאחשורוש

כלב

,

שנאמר: "הצילה מחרב נפשי, מיד כלב יחידתי",

ולא חלקתי כבוד למלכות?

חזרה

אסתר,

וקראתו

לאחשורוש

אריה. שנאמר: "הושיעני מפי אריה"

.

כתיב:

"ויהי כראות המלך את אסתר המלכה

נשאה חן בעיניו".

אמר רבי יוחנן: שלשה מלאכי השרת נזדמנו לה

לאסתר

באותה שעה. אחד

-

שהגביה את צוארה, ואחד

-

שמשך חוט של חסד עליה, ואחד

-

שמתח את השרביט

.

וכמה

נמתח השרביט?

אמר רבי ירמיה: שתי אמות היה

השרביט מעיקרא, והמלאך

העמידו על שתים עשרה

אמות.

ואמרי לה: על שש עשרה

העמידו.

ואמרי לה: על עשרים וארבע

אמות.

במתניתא תנא: על ששים

אמות העמידו .

וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה.

דכתיב: "ותשלח את אמתה ותקחה", ודרשינן שנמתחה ידה אמות הרבה, כדי שתוכל לקחת את התיבה מן היאור.

וכן אתה מוצא בשיני רשעים. דכתיב: "שיני רשעים שברת", ואמר ריש לקיש: אל תקרי "שברת"

-

אלא "שרבבת".

דהכי הוה בעוג מלך הבשן, שעקר הר בר תלתא פרסי להשליכו על ישראל, והניחו על ראשו. ושלח הקדוש ברוך הוא נמלים - ונקבוהו. בקש עוג לשמטו מעל צוארו, ונשתרבבו שיניו לכאן ולכאן ולא היה יכול לשמטו.

ומדהוה ליה לקרא למכתב: "שן רשע", וכתב: "שיני רשעים", דרשינן שנשתרבבו שיניו ששים אמה. ד"י" ד"שיני", ו"י" ו"ם" ד"רשעים" - בגימטריא ששים הוו.

רבה בר עופרן אמר משום רבי אליעזר ששמע מרבו, ורבו מרבו

: על

מאתים

אמה העמיד המלאך את השרביט .

כתיב:

"ויאמר לה המלך לאסתר המלכה: מה בקשתך עד חצי המלכות ותעש".

והכי דרשינן ליה לקרא: עד

חצי המלכות

-

ולא כל המלכות

,

ולא דבר שחוצץ

למלכות. ומאי ניהו

-

בנין בית המקדש

,

שהוא באמצעו של עולם . והיינו, שהתחילו לבנות את בית המקדש בימי כורש, וחזר בו כורש - וצוה לבטל את המלאכה. ואחשורוש שעמד אחריו, ביטל גם הוא את המלאכה, ולא התיר לבנותו.

כתיב:

"יבא המלך והמן אל המשתה".

תנו רבנן: מה ראתה אסתר, שזימנה את המן

אל המשתה?

רבי אליעזר אומר: פחים טמנה לו. שנאמר: "יהי שלחנם לפניהם לפח"

.

רבי יהושע אומר: מבית אביה למדה

.

שנאמר: "אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו'"

.

רבי מאיר אומר: כדי שלא יטול

המן

עצה

-

וימרוד

.

רבי יהודה אומר: כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית.

רבי נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל: אחות יש לנו בבית המלך, ויסיחו

משום כך את

דעתן מן הרחמים.

לכן זימנה את המן, כדי שיחשדוה שהיא אוהבת ומקרבת את שונאיהם של ישראל, וירבו בבקשת רחמים.

רבי יוסי אומר: כדי שיהא

המן

מצוי לה בכל עת,

ואולי תוכל להכשילו לפני המלך .

רבי שמעון בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום

שאף אני מקרבת שונאיהן של ישראל [אי נמי, שאני צריכה להחניף לרשע זה, ולזלזל בכבודי. רש"י] -

ויעשה לנו נס.

רבי יהושע בן קרחה אומר

: אמרה אסתר,

אסביר לו

להמן

פנים,

כדי שיחשדינו המלך, ו

יהרג הוא והיא

.

רבן גמליאל אומר

: אחשורוש

מלך הפכפכן היה,

וחוזר בדיבורו. אמרה אסתר: שמא אפתנו להרוג את המן - ויתרצה. ואם לא יהא המן מזומן לפנינו, תעבור השעה ויחזור בו.

אמר רבן גמליאל: עדיין צריכין אנו ל

דבריו של רבי אליעזר ה

מודעי

.

דתניא, רבי אליעזר המודעי אומר: קנאתו במלך, קנאתו בשרים.

דהיינו, שהעלתה את קנאת המלך והשרים עליו, שקינאו בו על שזימנה רק אותו .

רבה אמר

: האי שזימנה את המן למשתה, היינו כדכתיב:

"לפני שבר

-

גאון"

.

אביי ורבא דאמרי תרוייהו

: כהאי קרא דכתיב בבלשצר וסיעתו, שחזרו מהמלחמה וישבו לשתות ונשתכרו, ובאותו יום נהרג בלשצר:

"בחומם אשית את משתיהם וגו'".

הכא נמי זימנה את המן אל המשתה, שמתוך משתיהם של רשעים - באה להם פורענות .

אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו. אמר ליה: כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי,

דזמינתיה להמן?

אמר ליה: ככולהו תנאי וככולהו אמוראי

דלעיל.

כתיב:

"ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בני ו".

וכמה רוב בניו?

אמר רב: שלשים

היו .

עשרה

מהן

מתו

[שנהרגו . כדכתיב: "ואת וגו' עשרת בני המן הרגו"],

ועשרה

-

נתלו

,

ועשרה

-

מחזרין על הפתחים.

ורבנן אמרי: אותן שמחזרין על הפתחים

-

שבעים הויא. דכתיב: "שבעים בלחם נשכרו", אל תקרי שבעים

[לשון שובע] -

אלא שבעים

.

ורמי בר אבא אמר: כולן מאתים ושמונה הוו. שנאמר: "ורוב בניו".

ותמהינן: והא

"ורוב"

-

בגימטריא מאתן וארביסר הוו?!

אמר רב נחמן בר יצחק: "ורב" חסר וי"ו כתיב.

"בלילה ההוא נדדה שנת המלך". אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם

לנקום נקמתו.

ורבנן אמרי: נדדו עליונים,

שהיו מלאכים מבהילין אותו כל הלילה, ואומרים לו: כפוי טובה! שלם טובה למי שעשאה! ועל ידי כך -

נדדו תחתונים,

דהיינו המלך.

רבא אמר

: נדדה

שנת המלך אחשורוש ממש.

ד

נפלה ליה מילתא בדעתיה, אמר: מאי

האי

דקמן, דזמינתיה אסתר להמן? דלמא עצה קא שקלי עילויה דההוא גברא

[על עצמו אמר כן]

למקטליה!?

הדר אמר: אי הכי,

מי

לא הוה גברא דרחים לי

[שאוהבני],

דהוה מודע לי?!

הדר אמר: דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא, ולא פרעתיה. משום הכי מימנעי אינשי

-

ולא מגלו לי.

מיד, "ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים

,

ויהיו נקראים

לפני המלך".

מדכתיב: "ויהיו נקראים" -

מלמד ש

היו

נקראים מאיליהן

.

כתיב:

"וימצא

כתוב".

והא "וימצא

כתב" מבעי ליה

למכתב, שהרי "כתב" משמע שהיה כתוב מעיקרא, מה שאין כן "כתוב"

\- משמע שנכתב עתה מחדש?!