Kidushin 50a — o Talmud em português

כתיב בפרשת נדרי עולה: "אם עולה קרבנו מן הבקר, זכר תמים יקריבנו, אל פתח אוהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה'" -

ומאחר שכבר אמר הכתוב "זכר תמים יקריבנו", למה נאמר: "

יקריב אותו

", אלא הרי זה

מלמד שכופין אותו

לקיים נדרו;

יכול

אפילו

בעל כרחו

, לפיכך

תלמוד לומר: "לרצונו

".

הא כיצד: כופין אותו עד שיאמר

: "

רוצה אני

".

ו

אם תמצי לומר ש"דברים שבלב הוו דברים", תיקשי:

אמאי!?

הא בלביה לא ניחא ליה

[הרי בלבו אינו רוצה]!?

אלא לאו

בהכרח שהוא

משום דאמרינן: דברים שבלב

שאינו רוצה -

אינן דברים

.

ומקשינן עלה:

ודילמא

לעולם אימא לך "דברים שבלב הוו דברים", ו

שאני התם, דאנן סהדי דניחא ליה בכפרה

[כאילו עדים אנו בדבר, שאכן רוצה הוא בלבו, משום שנוח לו בכפרה שבקרבן].

אלא מסיפא

של אותה ברייתא, מוכח ש"דברים שבלב אינם דברים":

דתניא בסיפא:

וכן אתה מוצא בגיטי נשים

באותן שאמרו חכמים לכפותו שיוציאנה בגט כגון מוכה שחין ובעל פוליפוס [ריח הפה],

ושחרורי עבדים

,

כופין אותו עד שיאמר

: "

רוצה אני

".

ו

אם תמצי לומר ש"דברים שבלב הוו דברים", תיקשי:

אמאי!?

הא בלביה לא ניחא ליה!?

אלא לאו משום דאמרינן

: "

דברים שבלב אינן דברים

".

ומקשינן עלה:

ודלמא

לעולם אימא לך "דברים שבלב הוו דברים", ו

שאני התם: משום דמצוה לשמוע דברי חכמים

, ויש לנו להחזיקו בחזקת מקיים מצוה, ואף בלבו גמר לקיים את דברי בית הדין.

אלא אמר רב יוסף: מהכא

, מן המשנה השנויה לקמן סב א, יש ללמוד ש"דברים שבלב אינם דברים":

דתנן:

המקדש את האשה, ואמר

: "

כסבור הייתי שהיא כהנת, והרי היא לויה

", או שאמר: "כסבור הייתי שהיא

לויה, ונמצאת כהנת

" ; או שאמר: "כסבור הייתי שהיא

ענייה, והרי היא עשירה;

או שאמר: "כסבור הייתי שהיא

עשירה, והרי היא ענייה

-

הרי זו

מקודשת, מפני ש

היא

לא הטעתו

, אלא הוא הטעה את עצמו.

ו

אם תמצי לומר ש"דברים שבלב הוו דברים", תיקשי:

אמאי!?

הא קאמר

: "

כסבור הייתי

",

אלא

בהכרח

משום דאמרינן

: "

דברים שבלב אינן דברים

".

אמר ליה אביי: דלמא

לעולם אימא לך "דברים שבלב הוו דברים", ו

שאני התם דלחומרא

אנו מחזיקים אותה במקודשת, כלומר: יש לומר שלא שנינו שהיא מקודשת אלא לחוש לכך לחומרא, שאינה מותרת לאחר בלי גט, אבל אם תינשא לאחר בלי גט, אין אומרים שאין קדושין תופסין בה כשאר אשת איש, אלא צריכה היא גט גם מן השני.

אלא אמר אביי: מהכא

, ממשנתנו יש ללמוד ש"דברים שבלב אינם דברים":

שהרי שנינו, גבי מי שהתנה והטעה את האשה, ד"

בכולם, אף על פי שאמרה

: "

בלבי היה להתקדש לו אף על פי כן

"

אינה, מקודשת

.

ו

אם תמצי לומר ש"דברים שבלב הוו דברים", תיקשי:

אמאי!?

הא קאמרה

: "

בלבי היה

"!?

ודלמא

לעולם אימא לך "דברים שבלב הוו דברים", ו

שאני התם דכיון דאתניה

הבעל, בפיו, שוב

לאו כל כמינה

דאשה

דעקרא לה לתנאיה

, אין בכחה של האשה לעקור את תנאו בדברים שבלב, הואיל ושמעה, ולא מיחתה בפיה לאמר: "אף על פי כן אני חפיצה בך, קדש אותי בלי תנאי".

אלא אמר רב חייא בר אבין: עובדא הוה בי רב חסדא

, [מעשה היה בדברים שבלב, שהובא הנידון לפני רב חסדא],

ורב חסדא בי רב הונא

[והלך רב חסדא לבית מדרשו של רב הונא לעיין בדבר],

ופשטוה

בבית מדרשו של רב הונא -

מהא

, מן המשנה במסכת מעילה:

האומר לשלוחו

: "

הבא לי מן החלון

מעות - של הקדש, ושגג בהם המשלח והיה סבור שהן שלו - וצא קנה בהם",

או

שאמר לשלוחו: "הבא לי מעות

מן הדלוסקמא

",

והביא לו

מן המקום שביקש,

אף על פי שאמר בעל הבית: לא היה לי בלבי אלא על

כיס

זה

שבאותו מקום שאמרתי, ולא על הכיס ממנו נטל השליח,

כיון שהביא לו מזה

[מאותו מקום שציוהו],

בעל הבית מעל

.

ו

אם תמצי לומר ש"דברים שבלב הוו דברים", תיקשי:

אמאי!?

הא קאמר

המשלח: "

בלבי

"!?

אלא לאו, משום דאמרינן

"

דברים שבלב אינן דברים

".

ומקשינן עלה:

ודלמא

לעולם אימא לך "דברים שבלב הוו דברים", ו

שאני התם

, שאין אנו מאמינים אותו שאכן לא נתכוין לכיס זה,

דלמיפטר נפשיה מקרבן קאתי

[אין כוונתו אלא ליפטר מקרבן מעילה, ואפילו בשקר] ; ואין זה ראיה לאופן שדן בו רבא, שראינו בו שהוא טורח לעלות, ונאנס, ואין כאן חשש שהוא משקר.

ומיישבת הגמרא את הראיה: אילו לא היה אמת בפיו וכל רצונו להיפטר מן הקרבן,

הוה ליה למימר מזיד הוה

[מזיד הייתי], כלומר: ידעתי שמעות אלו של הקדש הן, והמועל במזיד אינו מביא קרבן, וכיון שיכול הוא לטעון טענה זו, הרי הוא נאמן גם במה שטען מדין "מיגו".

ואכתי מקשינן: דילמא הטעם הוא משום שחושדים אותו בשקר, ולא משום ש"דברים שבלב אינם דברים", ודאמרת: נאמינהו במיגו שהיה אומר: "מזיד הייתי", אין זה מיגו טוב, כי

לא עביד איניש דמשוי נפשיה רשיעא

[אין דרך אדם להחזיק את עצמו כרשע].

אלא מיישבת הגמרא את הראיה: בהכרח שאין הטעם משום חשש משקר, שהרי יש לו "מיגו" אחר, ד

הוה ליה לומר

: "

נזכרתי

שהמעות של הקדש, אחר שכבר שלחתיו למעול", דהא

תניא: נזכר בעל הבית

שהם של הקדש

ולא נזכר שליח שליח מעל

ולא, בעל הבית.

מעשה ב

ההוא גברא דזבנינהו לניכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל

[מכר את נכסיו על דעת לעלות לארץ ישראל] ופירש ללוקח שלשם כך הוא מוכר את נכסיו -

סליק

ההוא גברא

ולא איתדר ליה

, [עלה לארץ, אך לא היה יכול לגור שם, או משום חסרון פרנסה, או משום שלא מצא דירה].

אמר רבא: כל דסליק אדעתא למידר הוא

[כל העולה על דעת לגור שם הוא עולה],

והא לא איתדר ליה

[והרי אינו יכול לגור], והרי זה כמי שנאנס ולא היה יכול לעלות שמכרו בטל, היות ופירש בשעת המכירה שלשם כך הוא מוכר.

איכא דאמרי

, שכך אמר רבא: לא מכר אלא

אדעתא למיסק

בלבד,

והא סליק ליה

[והרי עלה], ואין המכר בטל.

מעשה ב

ההוא גברא דזבנינהו לניכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל

, ופירש בשעת מכירה שעל דעת כן הוא מוכר, ואולם

לסוף לא סליק

[לא עלה] מרצונו -

אמר רב אשי

: הרי

אי בעי סליק

[אם רוצה יכול הוא לעלות], ואין המכר בטל.

איכא דאמרי

שאמר רב אשי בלשון תמיהה: וכי אטו

אי בעי לא סליק!?

והרי ודאי אם ירצה יכול הוא לעלות, ולכן המכר לא בטל.

ומפרשת הגמרא:

מאי בינייהו

[מה נפקא לדינא בין שתי הלשונות האלו]?

איכא בינייהו

: כגון שלא עלה משום

דאיתיליד אונסא באורחא

[שמע על אונס בדרך, כגון לסטים], ואם רוצה יכול הוא לשמור את עצמו מאונס זה - אם באופן זה יכול הוא לחזור מן המכר.

כי ללישנא קמא אין המכר חוזר, שהרי סוף סוף "אי בעי סליק" בשיירא ; ואילו ללישנא בתרא משמע, שהמכר אינו חוזר משום שאין לו שום עיכוב, אבל אם יש איזה שהוא צד עיכוב, הרי המכר חוזר.

מתניתין:

האומר לשלוחו

: "

צא וקדש לי אשה פלונית, במקום פלוני

",

והלך

השליח

וקדשה במקום אחר

, הרי זו

אינה מקודשת

, ומשום שבדוקא אמר לו, שיקדש במקום פלוני, כי יש לו שם אוהבים, והם ימחו בידי מי שירצה לומר עליו דברים רעים.

ואם אמר לשלוחו: "

הרי היא במקום פלוני

",

וקדשה במקום אחר, הרי זו מקודשת

, שאין זו קפידא לקדש במקום פלוני, אלא שאומר לו היכן ימצאנה.

גמרא:

ותנן נמי

, שנינו במסכת גיטין כעין הדין האמור במשנתנו גם

גבי גיטין

:

האומר

: "

תנו גט זה לאשתי במקום פלוני

",

ונתנו לה במקום אחר

, הרי הגט

פסול;

ואם אמר: "

הרי היא במקום פלוני

",

ונתנו לה במקום אחר

, הרי הגט

כשר

.

וצריכא

להשמיענו דין זה הן לענין גיטין והן לענין קידושין:

דאי אשמעינן

רק

גבי קידושין

, הייתי אומר, שאין דין זה אלא בקידושין

במקום דלקרובה קאתי

[מטרתו לקרב אותה אליו], ולכן אומר המקדש בלבו:

בהאי אתרא

ששלחתיו לקדש

רחמו לי, ולא ממלי מילי עלוי

[במקום זה יש לי אוהבים, שלא יוציאו עלי שם רע], אבל

בהאי אתרא

שקידש השליח

סנו לי

, ו

ממלי מילי עלוי

[אבל בבמקום אחר יש לי שונאים, ויוציאו עלי שם רע], ולכן מקפיד הוא שיקדשנה דוקא באותו מקום שאמר לו.

אבל גבי גיטין דלרחוקה קאתי

[מטרתו לרחקה ממנו] ולא שייך "ממלו מילי עלי",

אימר לא איכפת ליה

היכן יגרשנה, ותהיה מגורשת בכל מקום שיגרשנה.

לפיכך קא משמע לן, שאף בגירושין תולים שהוא מקפיד על אותו מקום.

ואי אשמועינן

רק

גבי גירושין

, הייתי אומר, שאין הוא מקפיד אלא לענין גירושין, משום ש

בהאי אתרא ניחא ליה דניבזי

[במקום זה נוח לי להתבזות], כי המגרש את אשתו, גנאי הוא לו; ואילו

בהאי אתרא לא ניחא ליה

דניבזי.

אבל גבי קידושין, אימא: לא איכפת ליה

היכן יקדשנה -

לפיכך:

צריכא

להשמיענו שאף בקדושין מקפיד הוא על המקום!

מתניתין:

המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצאו עליה נדרים

, הרי זו

אינה מקודשת

.

כנסה סתם

ולא התנה: "על מנת שאין עליה נדרים",

ונמצאו עליה נדרים, תצא

ממנו בגט, אך

שלא בכתובה

, ומשום שהוא אומר: "אי אפשי באשה נדרנית".

המקדש את האשה

על מנת שאין עליה מומין ונמצאו בה מומין

, הרי זו

אינה, מקודשת

.

כנסה סתם ונמצאו בה מומין, תצא

בגט ו

שלא בכתובה

, ומן הטעם שנתבאר גבי נדרים.

כל המומין הפוסלין בכהנים

מלעבוד במקדש,

פוסלין

אף

בנשים

, להוציאה בלי גט כשהתנה על מנת שאין עליה מומין, ולהוציאה בלי כתובה כשכנסה סתם.

גמרא:

ותנן נמי גבי כתובות

[במסכת העוסקת בדיני כתובות]

כי האי גוונא

, ככל דין משנתנו, ומפרשת הגמרא טעמו של דבר:

הכא

במסכת קדושין -

קידושין

[שאין הקדושין חלין, כשהתנה]

איצטריכא ליה

, ולכן

תנא כתובות

["כנסה סתם תצא שלא בכתובה"]

אטו קידושין

.

התם

במסכת כתובות,

כתובות איצטריכא

ליה

, ולכן

תנא קידושין אטו כתובות

.

מתניתין:

המקדש שתי נשים

כאחת

בשוה פרוטה

שהוא פחות משיעור של כסף קידושין לכל אחת,

או

שקידש

אשה אחת בפחות משוה פרוטה

-

אף על פי ששלח סבלונות

[מתנות שהחתן שולח לארוסתו]

לאחר מכאן

, והיה מקום לומר: יודע היה שאין קידושיו קידושין, ושלח את הסבלונות לשם קידושין -