Horayot 11b — o Talmud em português

מה להלן

מדובר במלך

שאין על גביו

אף סמכות, ואין למעלה ממנו במלכותו

אלא ה' אלהיו, אף נשיא

שכתוב בו "ה' אלהיו", הכוונה היא למי

שאין על גביו אלא ה' אלהיו

, דהיינו מלך .

בעא מיניה רבי

יהודה הנשיא

מרבי חייא, כגון אני,

שאני נשיא, אילו הייתי במצב זה בזמן שבית המקדש היה קיים,

מהו

דיני להתכפר על שגגתי

בשעיר

2 ,

כנשיא? וספיקו היה אם נחשבת נשיאותו נשיאות המחייבת בשעיר נשיא .

אמר ליה

רבי חייא:

הרי

איכא

צרתך בבבל!

ראש הגולה שבבבל, שהוא על גבך. ואין חיוב פר אלא לנשיא שאין על גביו אלא ה' אלהיו, וכיון שהוא על גבך, אין לך דין נשיא לענין חיוב קרבן נשיא.

וכיון שאמר לו רבי חייא שריש גלותא הוא "צרתו", ולא אמר לו שהוא על גביו, הבין רבי שטען לו שהם שוים, וזה הטעם שלא היה מתחייב בפר. ולכן

איתיביה

רבי לרבי חייא: מה בכך שצרתי הוא ראש הגולה בבבל? והרי שנינו:

מלכי ישראל

שחטאו בשגגה

ומלכי בית דוד

שחטאו בשגגה, אלו

מביאין לעצמם

שעיר על שגגתן,

ואלו מביאין לעצמם

שעיר על שגגתן.

ומוכח כי שני מלכים שווים שחטאו, שניהם חייבים בשעיר, ואם כן מה בכך שריש גלותא שווה לי, והרי כל עוד אין אחד מאתנו גדול מחברו יכול לחול עלי חיוב שעיר נשיא.

ולפיכך פירש רבי חייא כוונתו ו

אמר ליה

לרבי:

התם

, מלכי ישראל ויהודה,

לא כייפי אהדדי,

אין אחד מהם כפוף לחברו.

אבל

הכא,

כשהנידון לגביך וריש גלותא,

אנן,

בני ארץ ישראל,

כייפינן להו לדידהו,

לבני בבל. וכיון שאנו כפופים תחתיו, אינך נחשב כמי שאין על גביו אלא ה' אלהיו.

רב ספרא מתני הכי

לתשובת רבי חייא:

בעא מיניה רבי מרבי חייא, כגון אני, מהו בשעיר?

אמר ליה

רבי חייא לרבי:

התם,

בבבל, יש מעמד של ריש גלותא שנחשבת שררתו כנשיאות, כי הוא נקרא "

שבט".

אבל

הכא,

בארץ ישראל, הנשיא אינו נקרא אלא "

מחוקק"

[חכם], ואין זו אלא שררה מועטת, לפי שאין בכוחו לרדות את העם, ולכן נשיא שבארץ ישראל כמו רבי, אין בו דין נשיא, כי יש על גבו שררה אחרת, מלבד ה' אלהיו.

וכדתניא

בברייתא, כלפי מי נאמר הכתוב "

לא יסור שבט מיהודה"

זה ראש גולה שבבבל, שרודה את ישראל

בשבט.

והמשך הכתוב: "

ומחוקק מבין רגליו" אלו בני בניו של הלל, שמלמדים תורה

ומחוקקים הוראות

לישראל ברבים.

ורבי היה מבני בניו של הלל הזקן, ולא היה בכוחו לכפות על העם דיני ממונות, אלא להורותם הלכה בלבד.

מתניתין:

ואיזהו

הכהן

המשיח,

ששנינו, לעיל בתחילת הפרק, שמביא פר על שגגת מעשה שעשה על פי הוראת עצמו? זה כהן הגדול

המשוח בשמן המשחה,

ו

לא

כהן גדול שהוא רק

המרובה בבגדים,

שלובש שמונה בגדי כהן גדול ואינו משוח בשמן המשחה , ככהנים גדולים ששימשו בבית שני שלא היה להם שמן המשחה, כי נגנז השמן בימי יאשיהו.

אין

חילוקי דינים

בין כהן

גדול

המשוח בשמן המשחה, ל

כהן גדול שהוא רק

מרובה בגדים

ואינו משוח בשמן המשחה,

אלא

חילוק אחד בלבד, והוא

פר הבא על כל המצוות

שעבר עליהם בשגגת הוראה.

שכהן משוח השוגג על פי הוראת טעות שלו, מביא פר. ואילו כהן מרובה בגדים אינו מביא כלל פר, אלא כשבה או שעירה כדין חטאת יחיד .

ו

כן

אין

חילוקי דינים

בין כהן

גדול ה

משמש, לכהן

גדול

שעבר,

שאם אירע פסול לכהן גדול, כגון שנטמא או ראה קרי, ומינו כהן גדול אחר תחתיו לצורך עבודת יום הכיפורים [שצריך לעשותה על ידי כהן גדול דוקא], הרי כשחזר הראשון והוכשר, הוא חוזר לעבודתו, והשני אינו ראוי לעבוד מעתה לא ככהן גדול ולא כהדיוט, אבל כל מצוות כהונה גדולה עליו. ולפיכך נקרא הכהן הראשון בעת שחזר "כהן משמש", ואילו השני נקרא אז "כהן שעבר" [והוא הדין בכהן שעבר מחמת מום או זקנה, שנחשב "כהן שעבר", לענין שחייב עדיין פר כהן משיח] .

ואין ביניהם

אלא פר יום הכיפורים,

שמביאו הכהן הגדול ביום הכיפורים משלו, ובא רק משל כהן המשמש, ולא משל כהן שעבר.

ו

כן

עשירית האיפה

שהן י"ב החלות שמביא כהן גדול בכל יום משלו למנחת חביתין, מחציתה בערב ומחציתה בבוקר. ומנחה זו באה רק משל כהן משמש ולא משל כהן שעבר .

אך,

זה,

כהן משמש,

וזה,

כהן שעבר,

שווים בעבודת יום הכיפורים,

שעבודה זו כשרה באחד משניהם.

ו

כן שווים בזה ש

מצווים על הבתולה,

ליקח לאשה דוקא בתולה, ולא בעולה, כדכתיב "והוא אשה בבתוליה יקח".

וכן שווים שניהם בכך ש

אסורין

לבא

על האלמנה.

ו

כן שווים הם בכך ש

אינם מטמאים בקרוביהם,

כדין כהן גדול שאינו מטמא אף לשבעת הקרובים. ואינו ככהן הדיוט שנטמא לשבעה קרוביו.

ולא פורעים

שער ראשם,

ולא פורמים

בגדיהם על מת, שכן נאמר בתורה לגבי כהן גדול "את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם".

ומחזירין

את

הרוצח

שהרג בשגגה, שדינו הוא לברוח לעיר מקלט מפני גואל הדם, ולשבת שם עד מות הכהן הגדול. ושווין הם, כהן משמש וכהן שעבר ממשיחותו, שאם מת אחד מהם, חוזר הרוצח לעירו.

גמרא:

תנו רבנן: שמן המשחה שעשה משה במדבר,

שנעשה מכמה מיני שורשי בשמים ושמן זית, כמבואר בפרשת כי תשא, כיצד היה אופן עשייתו?

היו שולקים,

מבשלים

בו,

בשמן זה,

את העיקרים,

שורשי הבשמים האמורים בפרשת שמן המשחה, ועל ידי שליקתם בשמן, נקלט בשמן ריח בשמים,

דברי רבי יהודה.

רבי יוסי אומר

: לא יתכן ששלקו את הבשמים בשמן, כי

הלא

אף

לסוך את העיקרים

בלבד, בלא לשולקם,

אינו מספיק

לכך שיעור השמן בכמות הזאת, שהיה בה רק י"ב לוגין [ככתוב בתורה: ושמן זית הין - והין י"ב לוג הוא], והעיקרים היו מרובין, ואף אם רק היו סכים אותם בשמן, היה נבלע כל השמן בעיקרים, וכל שכן שאם שלקום היה נבלע בהם כל השמן.

אלא

כך היה מעשה השמן: בתחילה היו

שורין את העיקרים במים,

שיבלעו מן המים ויתמלאו, ושוב לא יבלעו הרבה מהשמן.

ו

אחר שמוציאן מן המים,

מציף עליהן שמן

11 , ו

על ידי זה

קולט

השמן

את הריח

של הבשמים,

וקפחו,

ומוציא השמן מיד שלא יבלע בעיקרים.

אמר לו רבי יהודה

לרבי יוסי: מהו זה שאתה תמה, היאך יתכן שבישלו העיקרים בשמן ולא חששו שיכלה השמן?

וכי נס אחד נעשה בשמן המשחה? והלא

כמה נסים נעשו בו!

שהרי

תחלתו

של שמן זה, קודם בישול או שריית העיקרין, לא היה בו אלא

שנים עשר לוגין

בלבד,

ו

אף על פי כן,

ממנו היה נמשח

כל ה

משכן וכליו,

וכן

אהרן ובניו

נמשחו בו,

כל שבעת ימי המלואים.

ועוד נס נעשה בו, כי גם לאחר שנמשחו בו כל אלו,

וכולו

נשאר

קיים לעתיד לבא. שנאמר

[שמות ל]

"שמן משחת קדש יהיה זה לי

-

לדורותיכם".

וכיון שמצינו שנעשו בו ניסים, אם כן, אף בעשייתו אפשר לסמוך על הנס, ולעשותו על ידי בישול, ואין צורך לחשוש שמא יכלה השמן.

וכן

תניא

בא

ידך

ברייתא, שנעשו נסים אלו בשמן המשחה. דכתיב "

ויקח משה את שמן המשחה, וימשח את המשכן ואת כל אשר בו".

רבי יהודה אומר: שמן המשחה שעשה משה במדבר, כמה נסים נעשו בו מתחלה ועד סוף!

ואלו הן:

תחלתו

של שמן זה

לא היה אלא

מידת

שנים עשר לוגין.

ראה

וחשב

כמה

מן השמן, ה

יורה

ששולקין בה השרשין

בולעת

.

וכמה עקרים

שנתבשלו בשמן

בולעים

ממנו.

וכמה האור

שמבשלים עליו

שורף

ומאדה מן השמן.

ו

נוסף על כל זאת, מצינו ש

בו נמשח משכן ו

כל

כליו, ו

כן

אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ו

כן

בו נמשחו כהנים גדולים

בשעת מינויים.

ו

גם ה

מלכים

נמשחו בו .

ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה,

לקדשו בקדושת כהן גדול, וביורשו את אביו אינו מתקדש ככהן גדול שנמשח.

אבל

ואין מושחים

בו

מלך בן מלך

בשעת המלכתו, כי ביורשו את אביו הוא נעשה מלך, ואינו צריך משיחה למינויו. ולהלן תבאר הגמרא את המקורות לחילוקי דינים אלו.

ואם תאמר

: אם כן,

מפני מה משחו את שלמה

המלך שהיה בנו של דוד המלך, והלא אין מושחין מלך בן מלך?

תשובתך:

מפני מחלוקתו של אדוניה

בנו של דוד שרצה הוא למלוך, ובמקום שיש מחלוקת, אף בן מלך צריך משיחה בעת מינויו, וכמבואר להלן בסמוך.

ואת יואש

מלך יהודה, בנו של אחזיהו המלך, משחו, על אף שאין מושחין מלך בן מלך,

מפני

המחלוקת, כי אמו

עתליה

הרגה את כל זרע מלכות יהודה [ורק יואש ניצל, על ידי שהחביאתו יהושבע דודתו, כמפורש במלכים ב יא].

ואת יהואחז

מלך יהודה, שהיה בנו של יאשיהו המלך, משחו

מפני

מחלוקתו של

יהויקים

אחיו,

שהיה גדול ממנו שתי שנים,

ולכן היה קודם לו למלוכה. וגם זו נחשבת כקריאת תיגר על המלוכה, ולפיכך גם באופן זה צריך משיחה בבן מלך.

וממשיכה הברייתא לספר אודות ניסי שמן המשחה, כי מלבד מה שמשחו ממנו את כל הנזכרים, ולא כלה השמן, נעשה נס נוסף.

ואותו השמן

כולו, נשאר

קיים לעתיד לבוא. שנאמר "שמן משחת קדש יהיה זה לי, לדו רותיכם".

"זה" בגימטריא, שנים עשר לוגין הוו.

והיינו ששנים עשר הלוגין של שמן המשחה הרמוזים בתיבת "זה", יהיו לי לדורותיכם - לעתיד לבא .

ושבה הגמרא לפרש דברי הברייתא:

אמר מר, ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה

בשעת חינוכו.

מנלן

שצריך משיחה למינויו, ואינו נעשה כהן גדול על ידי ירושת אביו?

דכתיב "והכהן המשיח תחתיו, מבניו".

ולכאורה יתור הלשון תמוה, כי

נימא קרא "והכהן תחתיו מבניו".

ול

מאי

איצריך להוסיף את תיבת "

המשיח"?

אלא בהכרח,

קא משמע לן

ביתור הזה, את הדין

דמבניו של כהן גדול

יהיו כהנים גדולים, דוקא

אי הוי משיח,

שמשחו את בנו היורשו, אזי הוא ד

הוי

בנו

כהן גדול.

אבל

ואי לא

משחו את בנו,

לא הוי כהן גדול

19 .

וממשיכה הגמרא לפרש המשך דברי הברייתא:

אמר מר,

שנינו בברייתא

אין מושחין מלך

שהוא

בן מלך. מנלן

שאינו צריך מינוי במשיחה, אלא נעשה מלך על ידי ירושת אביו?

אמר רב אחא בר יעקב, דכתיב

[דברים יז]

"למען יאריך ימים על ממלכתו

הוא ובניו בקרב ישראל

"

. ומשמע מהלשון "הוא ובניו", ש

ירושה היא לכם,

בני המלכים.

דהיינו שהמלכות עוברת בירושה, כירושה שמוריש אדם לבנו, ולכן נעשה בנו מלך מיד אחר מותו, ואין צורך למשוח אותו בשמן המשחה .

ועתה מקשה הגמרא על האמור בברייתא, שבאופן שיש מחלוקת על המלכות, צריכין למשוח אף בנו של מלך:

ומנלן דכי איכא מחלוקת

על המלוכה,

בעי משיחה

ליורש?

ו

כי

לאו כל דבעי מלכא,

כל מה שחפץ המלך,

מורית,

מוריש הוא את

מלכותא לבניה,

אפילו בלא משיחה!?

ומתרצינן:

אמר רב פפא,

דין זה נלמד ממה ש

אמר קרא "

למען יאריך ימים על ממלכתו -

הוא ובניו

-

בקרב ישראל".

ודרשינן, כי רק

בזמן ש

יש

שלום בישראל, קרינא ביה "הוא ובניו",

דהיינו שבניו נמלכים בירושה,

ואפילו בלא משיחה.

אבל בשעה שאין שלום בישראל, אין בניו של מלך נמלכים אלא על ידי משיחה, ככל המלכת מלך חדש, כי באופן זה לא חידש הכתוב שיהיה דין ירושה במלכות .

תנא

בברייתא:

אף יהוא בן נמשי,

שמשחו אלישע הנביא למלך [מלכים ב ט]

לא נמשח אלא מפני מחלוקתו של יורם

בן אחאב.

ומקשה הגמרא:

ותיפוק ליה

שיהוא בן נמשי היה טעון משיחה

משום ד

מלך

ראשון הוא

במשפחתו, שהרי אביו לא היה מלך, ומלך שאינו בן מלך, ודאי צריך למנותו במשיחה דוקא, ולמה הוצרכה הברייתא לומר שמשחוהו מפני המחלוקת.

ומתרצינן: ברייתא זו

חסורי מחסרא, ו

צריך לומר ד

הכי קתני

: רק

מלכי בית דוד

צריכים להיות

משוחין,

אבל

מלכי ישראל אין

צריכין להיות

משוחין.

ומבארינן:

מנלן

שאין צורך למשוח את מלכי ישראל?

אמר רבא: אמר קרא

במשיחת דוד המלך [שמואל א טז]: "ויאמר ה',

קום משחהו, כי זה

הוא". ודרשינן,

זה,

דוד, ושאר מלכי בית דוד,

טעון משיחה

להיותו מלך.

ואין אחר,

שאינו ממלכי בית דוד, אלא ממלכי ישראל,

טעון משיחה

22 .

ושבה הגמרא לפרש דברי הברייתא לגבי משיחת יהוא:

אמר מר, אף יהוא בן נמשי לא נמשח

למלך

אלא מפני מחלוקתו של יורם

בן אחאב. ותמהינן:

וכי משום מחלוקתו של יורם בן אחאב נמעול בשמן?

מותר להשתמש בשמן המשחה? והרי מלך ישראל הוא, ואין דינו במשיחה, ושמן המשחה הקדש הוא, והרי לא מצינו שמושחים מפני המחלוקת, אלא בבן מלך מבית מלכי יהודה, שבהם חידש הכתוב שגם בן מלך צריך משיחה במקום שיש מחלוקת.

ומתרצינן: אכן אסור להשתמש בשמן המשחה לצורך זה. ואת יהוא לא משחו בשמן המשחה, אלא

כדאמר רב פפא

[להלן יב א] שאת יהואחז משחו

באפרסמא דכיא,

שמן אפרסמון זך

הכי נמי,

משיחת יהוא, היתה

באפרסמא דכיא.

ועל האמור בברייתא: ו

את יהואחז,

בנו של יאשיהו, משחו למלך אף שהיה בן מלך,

מפני

מחלוקתו של

יהויקים

אחיו

שהיה גדול ממנו שתי שנים.

מקשה הגמרא:

ומי,

וכי יהויקים היה

קשיש,

מבוגר

מיניה,

מיהואחז!?

ו

הלא

כתיב

בדברי הימים "

ובני יאשיהו

:

הבכור יוחנן.

השני יהויקים.

השלישי צדקיהו. הרביעי

-

"שלום".

ואמר רבי יוחנן,

ארבעת השמות המוזכרים בכתוב, אינם שמות של ארבעה בנים, אלא של שלשה בנים בלבד, ואלו הם: יהואחז, יהויקים, וצדקיהו.

וכך הוא ביאור הכתוב:

א. צדקיהו מופיע בשני שמות בפסוק:

הוא

הנקרא

שלום, הוא צדקיהו.

ב.

הוא יוחנן

-

הוא יהואחז.

והיינו, לבן הבכור, יהואחז, היה שם נוסף, יוחנן, וכך הוא נקרא בפסוק הזה.

ונמצא שהבכור הוא יהואחז, שעליו נאמר בפסוק שהוא הבכור. ואילו השני הוא יהויקים.

ואם כן, קשה, מדוע אמרינן שיהויקים היה גדול מיהואחז.

ומתרצינן:

לעולם יהויקים

היה

קשיש

מיהואחז.

ומאי,

ומה שאמר כאן הכתוב "ה

בכור

יוחנן", שהוא, כאמור, כינוי ליהואחז, אין הכוונה שהיה יהואחז [הקרוי כאן יוחנן] בכור האחים, אלא שהיה

בכור למלכות.

דהיינו, שהוא מלך הראשון, לפני יהויקים אחיו.

ותמהינן: כיצד באמת מלך יהואחז בראשונה?

ומי

מצינו ש

מלכי זוטרי

[שהצעירים ימלכו]

מקמי קשיש,

כשיש אחים המבוגרים מהם?

והא כתיב

[דברי הימים ב כא]

"ואת הממלכה נתן ליהורם, כי הוא הבכור".

ומשמע שבכורתו היתה הסיבה שהוא ימלוך ולא אחיו, ואם כן, כיצד מלך יהואחז הצעיר קודם ליהויקים!?

ומתרצינן: אף שדרך ירושת המלוכה היא שהבן הבכור הוא המולך, אין זה אלא באופן כמו

יהורם,

ש

ממלא מקום אבותיו הוה

24 ,

שהיה צדיק כאביו [ואף על פי שיהורם סרח לאחר מכן, בשעת מלכותו צדיק היה]. אבל

יהויקים,

אף שבכור היה,

לאו ממלא מקום אבותיו היה

25 ,

ולכן לא מלך תחילה.

ובאה עתה הגמרא לדון בדברי הברייתא:

אמר מר: הוא שלום

-

הוא צדקיהו. הוא יוחנן

-

הוא יהואחז.

ותמהה הגמרא:

והא חד חד קא חשיב, כדכתיב "השלישי, הרביעי".

ומשמע שמזכיר הכתוב ארבעה בנים, וכל אחד מהשמות הוא שם של בן אחר, וכל אחד נולד אחר אחיו.

ומתרצינן:

מאי

לשון

"שלישי"

האמור בצדקיהו? -

שלישי לבנים.

שצדקיהו היה בנו השלישי של יאשיהו.

ומאי

לשון "

הרביעי"

האמור בפסוק, על אף שמזכיר הכתוב רק שלשה בנים?, היינו,

רביעי למלכות,

שצדקיהו, הבן השלישי, הוא היה הבן הרביעי שמלך.

דמעיקרא,

הראשון,

מלך יהואחז. ולבסוף

מלך

יהויקים,

אחיו הגדול ממנו.

ולבסוף

מלך

יכניה

[שאינו נזכר בפסוק בשמו],

ולבסוף

מלך

צדקיהו.

תנו רבנן, הוא שלום הוא צדקיהו.

ולמה נקרא שמו שלום?

על שם

שהיה משולם במעשיו,

שהיה צדיק גמור ובעל מעשים טובים.

איכא דאמרי,

שקרא הכתוב לצדקיהו

שלום,

על שם

ששלמה

ונסתימה

מלכות בית דוד בימיו.

ומסקינן, כל השמות האלו הם רק כינוייו של צדקיהו.

ומה שמו?

-

מתניה שמו.

שנאמר

[מלכים ב כד]

"וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו. ויסב

[המלך]

את שמו צדקיהו".

לרמז, ש

אמר לו

נבוכדנצר:

יה יצדיק עליך את הדין

[דהיינו שתענש על ידו],

אם תמרוד בי!

ואכן מצינו כתוב אחר שבו מפורש שהשביעו נבוכדנצר לצדקיהו בשם ה' שלא ימרוד בו,

כדכתיב

[דברי הימים ב לב]:

"וגם במלך נבוכדנצר מרד

-

אשר השביעו באלהים".