Guitin 4a — o Talmud em português

וכי תימא

אם בכל זאת תטען -

אנן, מדאורייתא קא מתנינן לה,

שרב נחמן אמר דין זה רק מצד דין התורה.

אי הכי

אם אכן זאת היתה כוונתו -

"אומר היה רבי מאיר: דבר תורה", מיבעי ליה

בלשון זו היה לרב נחמן לשנות, ולפרש שרבי מאיר מתכוין רק לדין התורה, ולא שכך היא ההלכה גם מדרבנן, משום שרב נחמן הוא אמורא, ועליו לפרש היטב את דברי רבי מאיר שהיה תנא, כדי שלא תצא טעות מתוך דבריו.

אלא לעולם,

משנתנו

רבי אלעזר היא, וכי לא בעי

ומה שלא הצריך -

רבי אלעזר חתימה

של עדים [וממילא אין בחתימתם דין "לשמה"], היינו

היכא דליכא עדים כלל

אם לא חתמו על גט זה עדים כלל, הרי זה יותר טוב מאשר חתמו "שלא לשמה".

אבל

היכא דאיכא עדים

אם כבר חתמו עדים -

בעי

צריך שיחתמו לשמה! ואם לאו, הרי נחשב גט זה מזוייף מתוכו.

דאמר רבי אבא

: אף על פי שאינו מצריך עדים לכתחילה בגט כלל,

מודה רבי אלעזר ב

גט

מזוייף מתוכו

כגון שחתם עליו עד קרוב או פסול לעדות, או שנכתב שלא לשמה -

שהוא פסול.

ואילו רב אשי מעמיד את משנתנו כרבי יהודה:

רב אשי אמר

: אין לדחוק ולהעמיד את משנתנו לא כרבי מאיר ולא כרבי אלעזר.

אלא

הא מני

משנתנו בשיטת

רבי יהודה היא

. שדעתו מובאת במשנה בפרק שני.

דתנן

[בהמשך לדברי תנא קמא שאין כותבין במחובר לקרקע],

רבי יהודה פוסל

את הגט

עד שתהא

גם

כתיבתו

וגם

חתימתו בתלוש

. ולדעתו, אפילו אם כתב רק את הטופס במחובר, הגט פסול. ומשום כך גם במשנתנו מצריך רבי יהודה, לפי רב אשי, שגם הכתיבה וגם החתימה תהא לשמה.

ומקשה הגמרא: אם כן, שכה פשוט הוא להעמיד כרבי יהודה,

מעיקרא

כבר מהתחלה -

מאי טעמא לא מוקמינן

מדוע לא העמדנו -

כרבי יהודה?

ומתרצת הגמרא:

מהדרינן ארבי מאיר

מחזרים אנו להעמיד את משנתנו כדעתו, משום

שסתם מתניתין

כל משנה הנשנית בסתם [ללא הזכרת שם התנא] - דעת

רבי מאיר

היא.

וכמו כן

מהדרינן ארבי אלעזר

מחזרים להעמידה כמוהו, משום

שהלכתא כוותיה

שהלכה כמותו

בגיטין

. והיה נוח להעמיד שגם משנתנו הולכת כפי ההלכה.

כעת מבארת הגמרא את דברי רבן גמליאל ודברי רבי אליעזר במשנה:

תנן

שנינו במשנתנו -:

רבן גמליאל אומר: אף המביא גט מן הרקם ומן החגר צריך שיאמר: בפני נכתב ובפני נחתם. רבי אליעזר אומר: אפילו

המביא

מכפר לודים ללוד.

ואמר אביי

לפרש דבריהם, שרבן גמליאל דיבר

בעיירות הסמוכות לארץ ישראל

[היינו רקם וחגר].

ו

אילו רבי אליעזר דיבר בעיירות

המובלעות בתוך תחומה של ארץ ישראל,

אף על פי שאינן מארץ ישראל עצמה, ובעיירות אלו

עסקינן.

ולפי זה, תנא קמא הצריך לומר רק מהמקומות המרוחקים, אך לא מהעיירות הסמוכות והמובלעות. ורבן גמליאל הוסיף את הסמוכות, ורק במובלעות מודה הוא לתנא קמא, שאין צריך לומר. ורבי אליעזר הוסיף אף את המובלעות. שאף המביא גט מהם, צריך לומר.

ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההוא אתרא

אני ראיתי את המקום ההוא שבין כפר לודים ללוד -

והוי

ומרחקו הוא - כמו המרחק

מבי כובי לפומבדיתא

.

ועתה הגמרא באה לבאר את מחלוקת התנאים במשנה:

מאי לאו, בהא קמיפלגי

האם לא נאמר שהם חולקים במחלוקתם של רבה ורבא בטעם האמירה של השליח.

דמר סבר

תנא קמא של משנתנו סבר כרבה, שטעם האמירה הוא

לפי שאין בקיאין לשמה. והני גמירי

דיירי העיירות הסמוכות, בקיאין הם בהלכה זו. ולפיכך, אינו מצריך את השליח לומר.

ומר סבר

רבן גמליאל סובר כמו רבא, שטעם האמירה הוא

לפי

שאין שיירות מצויות ולכן

אין עדים מצויין לקיימו. והני נמי לא שכיחי

אף ממקומות אלו אין מצויות שיירות. ולפיכך, גם מאלו מצריך רבן גמליאל לומר.

ודוחה הגמרא:

רבה מתרץ לטעמיה, ורבא מתרץ לטעמיה

. כל אחד מהאמוראים מבאר את המחלוקת במשנה לפי טעמו הוא.

רבה מתרץ לטעמיה

, שבאמת

כולי עלמא

גם תנא קמא וגם רבן גמליאל ורבי אליעזר סוברים שהטעם הוא

לפי שאין בקיאין לשמה.

והכא, בהא קמיפלגי

וכאן בכך הם חולקים:

תנא קמא סבר, הני, כיון דסמוכות, מיגמר גמירי

לדעת תנא קמא אנשי העיירות הסמוכות ודאי בקיאין הם בדין "לשמה".

ואתא רבן גמליאל למימר

ובא רבן גמליאל להוסיף -

מובלעות גמירי

בני המובלעות, אכן בקיאין הם בהלכה.

סמוכות לא גמירי

אך בני הסמוכות, אינם בקיאים.

ואתא רבי אליעזר למימר, מובלעות נמי

. לדעת רבי אליעזר, אף המביא מן המובלעות צריך לומר, אף על פי שבקיאין הם, כדי

שלא תחלוק

במקומות השונים

במדינת הים

. כי עלולה להגרם מכך טעות, באשר לחובת האמירה ממקומות אלו.

רבא מתרץ לטעמיה

, ומסביר הפוך:

דכולי עלמא

שדעת כולם בטעם התקנה היא

לפי שאין עדים מצויין לקיימו.

תנא קמא סבר: הני

עיירות אלו -

כיון דסמוכות

הן לארץ ישראל, משום כך

מישכח שכיחי

מצויים עדי קיום המכירים את החתימות במקרה הצורך.

ואתא רבן גמליאל למימר

ובא רבן גמליאל להוסיף ולומר:

מובלעות שכיחי. סמוכות לא שכיחי

. דוקא אנשי העיירות המובלעות מצויין כאן תדיר אך לא בני העיירות הסמוכות

.

ואתא רבי אליעזר למימר: מובלעות נמי לא

גם בני המובלעות, אף על פי שמצויין כאן בשכיחות גבוהה, חייבים לומר כדי

שלא תחלוק במדינת הים.

וכעת מבררת הגמרא את דברי חכמים השניים במשנה:

תנן

שנינו במשנה -

וחכמים אומרים: אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא גט ממדינת הים והמוליך.

מכלל

זה אתה למד,

שתנא קמא סבר

שהמוליך

גט מארץ ישראל לחוץ לארץ,

לא צריך

לומר בפני נכתב ובפני נחתם.

והגמרא באה לבאר מחלוקתם:

מאי לאו, בהא קמיפלגי

הלא בכך הם חולקים,

דמר סבר

שדעת תנא קמא כרבה, שטעם האמירה הוא

לפי שאין בקיאין לשמה

,