Versão em texto deste daf: original e tradução
Chulin 134b — o Talmud em português
Chulin 134b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Chulin 134b
ראשית הגז, והמתנות, ופדיון הבן,
וטלה של
פדיון פטר חמור,
בכל הנך ליכא איסורא אלא רק ספק ממונא, והלכך אזלינן בהו
ל
קולא ו
פטור
בספק.
כי אתא רבין, אמר
: מתניתא אחרינא דאשכח ריש לקיש, דתני בה דפטר רבי מאיר ב
קמה
של גר שספק אם נקצרה קודם שנתגייר או אחר כך ,
א
מתניתין ד
קמה
דספק לקט הוי לקט - רמי ליה לרבי יוחנן. ושני ליה רבי יוחנן: בלשון יחיד אני שונה אותה כדלעיל.
לוי זרע בכישר
[שם מקום],
ולא הוו
התם
עניים למשקל לקט. אתא לקמיה דרב ששת
לשאול מה יעשה בלקט.
אמר ליה
רב ששת: כתיב "
לעני ולגר תעזוב אותם",
משמע דווקא לעני ולגר ,
ולא
שתניחם בשדה
לעורבים ולא
שתניחם
לעטלפים,
הלכך אינך צריך להניח הלקט בשדה .
מיתיבי: אין מביאין
[אין צריך הישראל לטרוח ולהביא]
תרומה לא מגורן לעיר
ליד הכהן,
ו
כן
לא ממדבר לישוב. ואם אין שם
בגורן או במדבר
כהן
שיקחם,
שוכר פרה ומביאה
[את התבואה] לעיר
מפני הפסד כהן
4 .
ואם כן הכא נמי יביא הישראל את הלקט לעיר ויתנו לעניים!?
ומתרצינן:
שאני תרומה דטבלה!
דהוי כל התבואה טבל ואסורה עד שיפריש התרומה,
ולא סגיא דלא מפריש לה,
דחייב הוא להפריש כדי להתיר התבואה.
ומקשינן:
והרי מתנות
כהונה
דלא טבלי,
שהרי אין שאר הבהמה נאסרת עד שיתן המתנות,
ותניא: מקום שנהגו למלוג בעגלים,
שהיו רגילין למולגן ברותחים ולאכלן עם העור, אף על גב דבשאר מקומות אין צריך ליתן את העור לכהן [דלא מצינו דאתרבי עור הזרוע מקרא], באותו מקום
לא יפשיט את הזרוע
ויתננה לכהן, אלא נותנה עם העור, ועין יפה היא שנהגו בכהנים.
מקום שנהגו
להפשיט את הראש, לא יפשיט את הלחי,
אלא נותנה עם העור, דמרבינן לקמן שצריך ליתן לכהן צמר שבראש כבשים, וכל שכן דצריך ליתן העור .
ואם אין שם כהן
ליתן לו את המתנות,
מעלין אותן בדמין,
ששמין את דמיהן של המתנות,
ואוכלן
הישראל, והדמים יתן לכהן הבא ראשון , ועושין כך
מפני הפסד כהן.
חזינן דצריך הישראל לטרוח כדי שיגיעו המתנות ליד כהן.
ודחינן:
שאני מתנות כהונה ד
לשון "
נתינה" כתיבא ביה,
ולהכי מוטלת עליו החובה ליתן לכהן.
ואמרינן:
השתא דאתית להכי,
לענין
תרומה נמי
מצית לתרוצי הכי, דשאני תרומה מלקט משום ד"
נתינה" כתיבא ביה
7 .
ותמהינן:
ואלא
לשון "
תעזוב" יתירא
דכתיב בלקט
למה לי,
לאו למימר דאם אין עניים יצניע הלקט עד שימצא עני?!
ואמרינן: לא. אלא
לכדתניא: המפקיר
את
כרמו ולשחר
[בבוקר]
עמד ובצרו
8 ,
אף על גב דהפקר פטור ממתנות עניים, הכא
חייב בפרט ובעוללות ובשכחה ובפאה,
דבכולהו כתיב "תעזוב" יתירא,
ופטור מן המעשרות
9 .
ההוא שקא דדינרי
[שק של דינרי זהב]
דאתא לבי מדרשא,
ששלחוהו ממקום אחר עבור בני הישיבה.
קדים רבי אמי וזכה בהן
[ואף על גב ששלחו את הדינרים עבור בני הישיבה, הוצרך לזכות בהן רב אמי עבור העניים שאינם בני הישיבה, לב אריה].
ותמהינן:
והיכי עביד הכי, והא כתיב
במתנות עניים "
ונתן",
ודרשינן:
ולא שיטול מעצמו!?
ומבארינן:
רבי אמי נמי
לא לעצמו זכה, אלא
לעניים זכה בהן
10 .
ואיבעית אימא: אדם חשוב שאני,
שמותר לו לזכות לעצמו כדי שיהא גדול בעושר.
דתניא
: כתיב "
והכהן הגדול מאחיו".
ודרשינן מינה:
שיהא גדול מאחיו בנוי בחכמה ובעושר.
אחרים אומרים: מנין שאם אין לו
משלו
שאחיו הכהנים מגדלין אותו?
תלמוד לומר: "
והכהן הגדול מאחיו"
-
גדלהו משל אחיו!
מתניתין:
איזהו הזרוע?
מן הפרק של ארכובה עד כף של יד
דהיינו העצם הרחבה של הכתף.
והוא
נמי הזרוע
של נזיר
דכתיב ביה שמניפין את "הזרוע בשלה".
וכנגדו ברגל
הוא ה
שוק
האמור בשלמים, שהוא גם כן שתי עצמות, מן הפרק של ארכובה עד בוקא דאטמא, דהיינו כל הירך .
רבי יהודה אומר: שוק
הוא
מן הפרק של ארכובה עד סובך של רגל.
איזהו לחי?
מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת.
גמרא:
תנו רבנן
: האי דכתיב "ונתן לכהן את
הזרוע"
-
זה זרוע ימין.
אתה אומר זה זרוע ימין, או
שמא
אינו אלא זרוע שמאל?
תלמוד לומר: "הזרוע".
והוינן בה:
מאי תלמודא?
מהיכן נלמד מהמילה "הזרוע" דהוא ימין?
ומבארינן:
כדאמר רבא
לענין גיד הנשה, דילפינן מ"ה'" יתירא ד"
הירך"
דהוא
המיומנת שבירך
דהיינו ימין.
הכא נמי
ילפינן מ"ה'" יתירא ד"
הזרוע"
דהוא
המיומן שבזרוע.
והאי דכתיב "
והלחיים", למאי אתא
האי "ה'" יתירא?
להביא צמר שבראש כבשים ושער שבזקן תיישים
שצריך ליתנם לכהן.
והאי דכתיב "
והקבה", למאי אתא
האי "ה'" יתירא?
להביא חלב שעל גבי קבה וחלב שבתוך הקבה.
וראיה לכך מד
אמר רבי יהושע: כהנים נהגו בו
בחלב שעל גבי הקבה ושבתוך הקבה -
עין יפה, ונתנוהו לבעלים
13 . טעמא דנהגו,
משמע
הא לא נהגו
-
דידיה
[דכהן]
הוא.
חזינן דמדאורייתא צריך ליתנו לכהן, וילפינן לה מיתורא ד"ה'".
דורשי חמורות
[מקראות הסתומים]
היו אומרים
דמהכא ילפינן ד"זרוע" ימין היא:
הזרוע,
שהיא יד -
כנגד היד
של פנחס, שזהו ברית כהונת עולם שניתנה לו.
וכן הוא אומר: "ויקח רומח בידו".
ואיזו יד עושה מלחמה, הוי אומר - ימין! חזינן מהכא דנותנין לכהן זרוע ימין.
ולחיים
הניתנין לכהן -
כנגד תפילה
[הנאמרת בפה דהיינו לחיים] דפנחס.
וכן הוא אומר: "ויעמוד פנחס ויפלל".
קבה
הניתנת לכהן -
כמשמעה,
כנגד קבה דמעשה פנחס.
וכן הוא אומר: "ואת האשה אל קבתה".
ותנא
דברייתא
מייתי לה מהכא
דזרוע היא ימין:
כתיב בשלמים: "ואת
שוק הימין
תתנו תרומה".
אין לי אלא שוק הימין
דכתיב ביה בהדיא דהוא ימין,
זרוע מוקדשין
של איל נזיר
מנין
שהוא ימין?
תלמוד לומר
מדכתיב בשלמים קרא יתירא "
תתנו".
זרוע חולין
דמתנות כהונה
מנין
שהיא ימין?
תלמוד לומר
דכתיב בשלמים קרא יתירא "
תרומה"
[הגירסא לפנינו להיפך, ועיין בהערה בצד הדף].
שנינו במשנתינו:
איזהו לחי, מן הפרק של לחי ועד פיקה של גרגרת.
ומקשינן:
והתניא
גבי לחי דמתנות כהונה:
נוטלה ובית השחיטה עמה,
והיינו יותר למטה כלפי הגוף מפיקה של גרגרת?
ומתרצינן:
לא קשיא, הא
דמתניתין -
רבנן
היא,
והא
דברייתא -
רבי חנינא בן אנטיגנוס
היא.
דתניא: מוגרמת,
דהיינו בהמה שנשחטה למעלה מבית הבליעה -
פסולה.
העיד רבי חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה.
ואם כן, לעולם, לכולי עלמא, בין למתניתין ובין לברייתא, נותנין הלחי עד פיקה של גרגרת, אלא דברייתא סברה כרבי חנינא בן אנטיגנוס דאפשר לשחוט בפיקה של גרגרת [דהיינו מוגרמת], ולהכי קרי לאותו מקום "בית השחיטה", ומתניתין רבנן היא דסבירא להו דאין שוחטין שם, ולהכי תנן עד פיקה של גרגרת ולא קרי לאותו מקום "בית השחיטה" .
ואיבעית אימא: הא והא רבנן, ומאי
האי דתניא בברייתא נוטלה ובית השחיטה
עמה
-
עמה דבהמה
קאמר, דבית השחיטה נשאר עם הבהמה, והלחי ניתנת עד פיקה של גרגרת ולא יותר.
הדרן עלך פרק הזרוע והלחיים
--- title: "חברותא - חולין — פרק אחד עשרה - ראשית הגז" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02368.html#HtmpReportNum0010L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0010L5" --- פרק אחד עשרה - ראשית הגז
Оригинал главы פרק אחד עשרה - ראשית הגז