Bechorot 55a — o Talmud em português

מיתיבי

לרב:

היה לו חמש

בהמות

בכפר חנניה, וחמש

בהמות

בכפר עותני

הרחוקה מכפר חנניה שלשים ושנים מיל,

אין מצטרפות, עד

שיהא לו

בהמה

אחת בצפורי

היושבת בין שני הכפרים.

הרי למדנו, שאפילו אם יש באמצע אחת בלבד, הרי הצדדים מצטרפים, ואף על פי שאינה ראויה להצטרף עם כל אחד מהצדדים, ו

תיובתא דרב

, הסובר, שאין הצדדים מצטרפים עד שיהיו שם חמש באמצע הראויות להצטרף עם כל אחד מהצדדים!?

תרגמה

[פירשה לברייתא]

שמואל אליבא דרב

: זו ששנינו: עד שיהא לו אחת בצפורי, אין זה המשך לרישא כשהיו לו חמש בכל צד, אלא דין בפני עצמו הוא, והסיפא עוסקת ב

כגון

:

שהיו תשע מכאן ותשע מכאן, ואחת באמצע

[בצפורי], דבזה הרי מודה רב,

דההיא

אמצעית

חזיא להכא וחזיא להכא

, שמכל צד היא משלימה לעשר.

אמר רב פפא

:

ול

פי

שמואל, אפילו

דירת ה

רועה

בלי שום בהמה, הרי הוא

מצרפן

לבהמות שבצדדים,

ואפילו כליו של רועה

-

מצרפן

, ומשום שהרי סופו של רועה לבוא לשם.

בעי רב אשי

:

כלבא דרועה

[כלבו של רועה] - שהיה באמצע -

מאי

[מהו שיצרפן] אליבא דשמואל? וצדדי הספק הם: האם נאמר: היות ואין סופו של רועה לבוא אצל הכלב,

כיון דקרי ליה

האדון לכלבו -

ואתי

[כי קורא לו והוא בא], לכן יש לומר ד

לא מצטרפי

.

או דילמא: זימנין דלא אתי ומצטריך איהו למיזל לאתוייה

[פעמים שאין הכלב נענה לקריאתו, וצריך הוא לילך אחריו] והרי הכלב כמו אחת באמצע או כליו של רועה, שהם מצרפים, היות והרועה עתיד לילך ולהביאם.

ומסקינן:

תיקו

.

שנינו במשנה:

רבי מאיר אומר: הירדן מפסיק למעשר בהמה

:

אמר רבי אמי: לא שנו

במשנתנו שהירדן מפסיק,

אלא

בכגון

שאין שם גשר

על הירדן,

אבל

אם

יש שם גשר

, ה

גשר מצרפן

לבהמות שמשני עברי הירדן.

ומקשינן:

אלמא, משום דלא מיקרבן הוא

, הרי משמע שטעם הפסקת הירדן הוא משום שאין הבהמות והרועה יכולים לעבור מעבר זה לעבר זה. ו

מיתיבי

ממה ששנינו בברייתא:

היו לו

בהמות

בשני עברי הירדן אילך ואילך, או בשני אבטילאות

[שתי מחוזות במלכות אחת]

כגון של נמר ונמורי

[שמן של שתי מחוזות סמוכות]

אין מצטרפין

, ואפילו אין ביניהם אלא מיל אחד,

ואין צריך לומר: חוצה לארץ וארץ

שאין מצטרפות בהמות שבחוצה לארץ עם בהמות שבארץ.

והשתא תיקשי לדברי רבי אמי:

והא חוצה לארץ וארץ כמקום שיש גשר דמי

, שהרי ניתן לעבור משם לכאן ומכאן לשם,

ו

מכל מקום

קתני לא מצטרפין

, וקשיא לרבי אמי!

אלא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: היינו טעמיה דרבי מאיר

, משום:

דאמר קרא

[יהושע יח כ]: "

והירדן יגבול אותו לפאת קדמה

", הרי ש

הכתוב עשאו גבול בפני עצמו

.

ומקשינן עלה:

אלא מעתה

דמשום דכתיב "יגבול אותו" אין מצטרפין הבהמות שמשני עבריו - גבול שבין שני שבטים בארץ ישראל שנאמר בו [שם]: "

ותאר הגבול

" או "

ועלה הגבול

",

הכי נמי

נאמר ש

הכתוב עשאו גבול בפני עצמו

, ואם היו לו בהמות בנחלת שבט זה ובהמות בנחלת שבט זה משני עברי הגבול, הכי נמי שאין הן מצטרפות!? והרי פשיטא שהן מצטרפות, שאם לא כן למה נקטה הברייתא חוצה לארץ וארץ, כיון שאפילו בשני שבטים אינן מצטרפות.

ומשנינן:

שאני התם דאמר קרא

[במדבר לד יב]: "

זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב

", ללמדנו:

כולה ארץ ישראל גבול אחד היא

, ארץ אחת היא.

ומקשינן:

אי הכי, ירדן נמי

לא יפריד, כיון שכל הארץ גבול אחד!?

ומשנינן: הרי אמרה תורה "זאת תהיה לכם הארץ", ומשמע:

ארץ ולא ירדן

.

ומקשינן:

בשלמא לרבי חייא בר אבא

שהירדן מפסיק משום שנאמר בו גבול -

היינו דקתני

במשנתנו נהר ה

ירדן

ולא שאר נהרות -

אלא לרבי אמי

שהירדן מפסיק משום שנהר הוא ולא ניתן לעבור מעבר זה לעבר זה -

ליתנינהו

במשנתנו

לכולהו נהרות

. כלומר, ישנה התנא: כל הנהרות מפסיקין, ולמה נקט התנא נהר הירדן בדוקא!?

ולרבי חייא בר אבא נמי

שהירדן מפסיק משום שנאמר בו גבול - יש להקשות:

לימא

דמשנתנו

כתנאי

היא!? דתניא: כתיב [במדבר לה י]: "

כי אתם עוברים את הירדן ארצה

[לארץ]

כנען

", ולמדנו:

ארצה

הוא דחשיב

ארץ כנען, ולא הירדן

עצמו

ארץ כנען

דברי רבי יהודה בן בתירה

.

רבי שמעון בן יוחי אומר

:

הרי הוא אומר

[במדבר לד טו]: "

מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה

", הקישו הכתוב לירחו, כדי ללמד:

מה ירחו

הוא

ארץ כנען, אף ירדן

הוא

ארץ כנען

.

הרי שנחלקו תנאים בירדן אם הוא חשוב כארץ כנען, ואילו משנתנו נוקטת שאין הירדן ארץ כנען, ולכן הוא מפסיק בין הבהמות -

ומסקינן: אכן

קשיא

לרבי אמי ולרבי חייא.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן

:

אין ירדן אלא מבית ירחו

[מכנגד יריחו]

ולמטה

.

שואלת הגמרא:

למאי הלכתא

[למאי נפקא מינה]?

אילימא לנודר

הנאה מן הירדן, שאינו אסור אלא מבית ירחו ולמטה. כך אי אפשר לומר, כי:

בנדרים

הלך אחר לשון בני אדם, וכל היכא דקרו ליה ירדן

[וכל מקום שנקרא בפי בני אדם ירדן]

איתסר ליה

מחמת נדרו!?

אלא למעשר בהמה

, וכמו ששנינו: הירדן מפסיק למעשר בהמה, ורבי יוחנן מפרש שאין מפסיק אלא מבית ירחו ולמטה.

תניא נמי הכי

:

ירדן יוצא ממערת פמייס, ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ובימה של סדום, והולך ונופל לים הגדול, ואין ירדן אלא מבית ירחו ולמטה

.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן

:

למה נקרא שמו ירדן?

משום

שיורד מ

חלק שבטו של

דן

[ירד - דן].

אמר ליה רבי אבא לרב אשי

:

אתון מהתם מתניתו לה

[אתם לומדים שהירדן יוצא מחלקו של דן, משמו של הירדן], ואילו

אנן מהכא מתנינן לה

[מכאן אנו לומדים כן], שנאמר [יהושע יט מז]:

"

ויקראו לו ללשם דן, כשם דן אביהם

", הרי שלשם היה בחלקו של דן,

ואמר רבי יצחק: לשם זו פמייס, ותניא: ירדן יוצא ממערת פמייס

, הרי שמקור הירדן בחלקו של דן.

אמר רב כהנא

:

א.

זכרותא דירדנא

[עיקרו של ירדן]

מערת פמייס

, לומר לך:

היכא דאמר לא שתינא מים

[מי שאסר על עצמו הנאת שתיית מים]

ממערת פמייס

, ממילא

איתסר ליה בכוליה ירדנא

[נאסר הוא בכל הירדן, כי עיקרו ומקורו במערת פמייס].

ב.

זכרותא דדמא כבדא

[עיקר הדם הוי כבד],

כדרבי יצחק! דאמר רבי יצחק

:

כבד

של מת

שנימוח

, הרי הוא

מטמא

באהל

ב

שיעור

רביעית

כשיעורו של דם לטמא באהל.

ג.

זכרותא דמיא

[עיקר ומקור כל המים שבעולם] הוא נהר

פרת

, וכ

דאמר רב יהודה אמר רב: הנודר ממימי פרת אסור בכל מימות שבעולם

, שהפרת מקור כל המימות.

ומקשינן על דברי רב:

היכי דמי

, באיזה לשון אסר על עצמו?

אילימא דאמר

"

לא שתינא ממימי דפרת

", ועל אופן זה אמר רב שאסור הוא בכל מימות שבעולם. כך אי אפשר לומר, שהרי משמע:

מי פרת הוא דלא שתינא, הא מנהרא אחרינא שתינא

[מי פרת הוא שלא אשתה, אבל מי נהר אחר - אשתה]. כלומר, הלך אחר לשון בני אדם, ומים הנקראים "פרת" הוא דקאמר, שהאדם הנודר אין דעתו אלא אחר שם שהוא רגיל לקרות לאותו מקום.

אלא

במאי עסקינן, בכגון

דאמר

"

לא שתינא ממים דאתו מפרת

[לא אשתה ממים הבאים מן הפרת]".

דאמר רב יהודה אמר רב: כל הנהרות

הם

למטה משלש נהרות

[חידקל פישון וגיחון, שבפרשת בראשית]. כלומר, נהרות האלו גבוהים מכולם ומהם מקור כל מימי הנהרות שבעולם,

ושלש נהרות

אלו

למטה מ

נהר

פרת

. כלומר, מקורם הוא ממנו.

ומקשינן: איך אתה אומר שמקור כל המימות הוא מן הפרת,