Bechorot 47a — o Talmud em português

ואיבעית אימא

:

"יכיר"

לחוד, ו"הכרת פנים"

לחוד

. כלומר, לענין עדות שנאמר בה "הכרת פנים" אכן בעינן עדות עם החוטם, אבל גבי בכור שלא נאמר אלא "יכיר" לבד, די בפדחת בלי החוטם.

איתמר

:

היו לו בנים בהיותו גוי, ונתגייר

, והוליד בגירותו שני בנים או יותר:

רבי יוחנן אומר

:

אין לו בכור לנחלה

, כי זה שנולד בהיותו גוי אינו יורשו כלל, ואילו הבא אחריו אינו בכור.

ורבי שמעון בן לקיש אומר: יש לו בכור לנחלה

, והוא הראשון שנולד לו משנתגייר, ואף שכבר ילד אביו בן בהיותו גוי.

ומפרשינן טעמייהו:

רבי יוחנן אומר אין לו בכור לנחלה

, משום

דהא הוה ליה

כבר "

ראשית אונו

", והוא זה שנולד בגויותו, ואילו זה שנולד לאחר גירותו אינו ראשית אונו.

ורבי שמעון בן לקיש אומר, יש לו בכור לנחלה

, כי

גר שנתגייר כקטן שנולד

שהנולד לו ראשון הוא יהא הבכור -

דמי

.

ואזדו

רבי יוחנן וריש לקיש

לטעמייהו

[לשיטתם] שנחלקו בכעין זה לענין קיום מצות פריה ורביה:

דאיתמר

:

היו לו בנים בהיותו גוי, ונתגייר: רבי יוחנן אומר: קיים פריה ורביה

באותם בנים.

ורבי שמעון בן לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה

.

רבי יוחנן אמר קיים

פריה ורביה, משום שנאמר [ישעיה מה יח]: "יוצר הארץ ועושה הוא כוננה,

לא

[כדי להיות הארץ]

תהו

-

בראה

[הקדוש ברוך הוא, כי אם]

לשבת יצרה

", והרי הארץ מיושבת על ידו.

ורבי שמעון בן לקיש אמר לא קיים

פריה ורביה, כי

גר שנתגייר כקטן שנולד דמי

.

וצריכא

, הצרכו רבי יוחנן וריש לקיש לחלוק בשני דינים אלו:

משום

דאי איתמר בקמייתא

, אם לא היו נחלקים אלא במחלוקתם הראשונה, דהיינו, לענין בכור לנחלה, כי אז הייתי אומר:

בהא

הוא ד

קאמר רבי שמעון בן לקיש

דמשום גר שנתגייר כקטן שנולד דמי - הבא אחריו בכור,

משום דבהיותו גוי לאו בני נחלה נינהו

אבל בהא אימא מודה ליה לרבי יוחנן, ד

"

לא תוהו בראה לשבת יצרה

"

והא עבד ליה שבת

.

ואי איתמר

רק

בהא

[אילו נחלקו רק לענין פריה ורביה], כי אז הייתי אומר:

בהא

הוא ד

קאמר רבי יוחנן

דלא אמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, משום דכבר עבד ליה שבת,

אבל בהא

גבי בכור לנחלה

אימא מודה ליה לרבי שמעון בן לקיש

דאמרינן: גר שנתגייר כקטן שנולד דמי -

לפיכך

צריכא

מחלוקתם בשני הענינים.

ומקשינן על רבי יוחנן מהא ד

תנן

במשנתנו:

מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה

-

או שילדה ב

עודה שפחה ונשתחררה

או שילדה ב

עודה גויה ונתגיירה, ומשבאתה לישראל ילדה

, הרי הבן

בכור לנחלה ואינו בכור לכהן

. וסבורה היתה הגמרא, שלענין בכור לנחלה הוא שדייקה המשנה לומר שילדה בעודה שפחה או גויה, וכדמפרש ואזיל.

והרי

ילדה ממאן

ממי נתעברה לאחר שחרורה או לאחר גירותה,

אילימא מ

אותו

ישראל שלא היו לו בנים

הנזכר במשנה -

אם כן, תיקשי:

מאי איריא גיורת ושפחה

, למה אמר התנא שהיות ולידתה הקודמת היתה בעודה שפחה או גויה לכן הבן שנולד עכשיו ממי שאין לו בנים הוא בכור לנחלה, והרי

אפילו בת ישראל נמי

, אפילו אילו היתה יולדת בהיותה בת ישראל היה הבן שנולד ממי שאין לו בנים - בכור לנחלה שלו, שהרי אין אנו הולכים אחר האם אלא אחר האב!?

אלא לאו מגר שהיו לו בנים ונתגייר, וקתני

"

בכור לנחלה

". כלומר, הרי בהכרח שכוונת המשנה היא: מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה. או אפילו אם היו לו בנים, אלא שילד אותם בהיותו עבד או גוי משפחה או מגויה ושוב נתגיירו שניהם וילדה עוד, הרי הבן הזה בכור לנחלה, ומשום שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, הרי מבואר כריש לקיש, ותיקשי לרבי יוחנן!?

ומשנינן:

לא

כאשר פירשת שהסיפא עוסקת במי שהוא זה שעיברה כשהיתה שפחה או גויה, ולהשמיענו שהבן הבא אחריו הוא בכור לנחלה. אלא:

לעולם מישראל שלא היו לו בנים

ילדה זו לאחר גירותה, ולא נקטה המשנה אופן זה שילדה בעודה גויה או שפחה כדי לתת טעם למה הבא אחריו בכור לנחלה, אלא "

ואינו בכור לכהן

" הוא ד

איצטריכא ליה

להשמיענו. כלומר, התנא נקט אופן זה כדי להשמיענו שאף על פי כן הבא אחריו אינו פטר רחם לאמו, ו

לאפוקי מדרבי יוסי הגלילי, דאמר

בהמשך המשנה שהוא

בכור לנחלה ולכהן

, ומשום

שנאמר

"

פטר רחם

בישראל

",

עד שיפטרו רחם מישראל

-

ולפיכך

קא משמע לן

תנא קמא

דלא

כן, אלא אף רחם שנפטר בהיותה גויה או שפחה אין לה עוד פטר רחם.

תא שמע

מברייתא דלא כרבי יוחנן, דהא תניא:

היו לו בנים בהיותו גוי, ונתגייר, יש לו בכור לנחלה

, הרי מפורש כריש לקיש דאמרינן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי!?

אמר

תירץ

רבינא, ואיתימא

[ויש אומרים]

רב אחא בריה דרבא

הוא שתירץ:

הא

ברייתא זו

ודאי רבי יוסי הגלילי היא, דאמר

: כיון דכתיב "

פטר רחם בישראל

",

עד שיפטרו רחם מישראל

, ואם היה לה בן בהיותה גויה ונתגיירה הרי הבא אחריו בכור לכהן -

ויליף איהו מינה דידה

[ומשוה רבי יוסי הגלילי בכור שלו לבכור שלה]. כלומר, סובר רבי יוסי הגלילי, דכשם שאם נתגיירה האם אין הבן שנולד בהיותה גויה חשוב בכור לפטור את הרחם, כך גם בן הנולד לגוי, אינו חשוב בכור לאביו הגר, והבא אחריו הרי הוא בכור לנחלה.

איתא לעיל ד א: כהנים ולויים פטורין הן עצמן - מפדיון עצמם כשהם בכורים - מקל וחומר, אם הפקיעה קדושה של לויים קדושת של ישראל [הבכורים] במדבר, [וכמבואר במדבר ג מה: "קח את הלויים תחת כל בכור בבני ישראל"], לא יפקיע את של עצמן.

אמר רב אדא בר אהבה

:

לויה שילדה

, הרי

בנה פטור מחמש סלעים

, ומפרש לה ואזיל.

ומקשינן עלה:

דאיעבר ממאן

, [ממי נתעברה לויה זו]!?

אילימא דאיעבר מכהן ומלוי

, כך אי אפשר לומר, שהרי

מאי איריא לויה

דהיינו, שהיא בת לוי - והרי

אפילו ישראלית נמי

פטור בנה משום שכהן או לוי הוא מחמת אביו, וכדאמרינן לעיל ד א: כהנים ולויים פטורין.

אלא דאיעבר

בת לוי

מישראל

, אף כך אי אפשר לומר, שהרי אם כן, תיקשי למה באמת בנה פטור, והרי:

"

למשפחותם לבית אבותם

"

כתיב!?

ללמד שאין הבן הולך אחר אמו להיות לוי לפטור את עצמו, אלא אחר אביו - שישראל הוא - וחייב בפדיון.

אמר

פירש

רב פפא

:

הכא במאי עסקינן בכגון

דאיעבר מגוי

שאינו מתיחס אחרי אביו כיון שאמו ישראלית, ומאחר שלויה היא, הרי הוא לוי ופטור מפדיון.

ולא תימא

, ואל תאמר שאין דין זה אמור אלא

אליבא דמאן דאמר

ביבמות מה א:

אין מזהמין את הולד

הנולד מגוי הבא על ישראלית. כלומר, גוי הבא על בת ישראל הולד כשר ואינו מזוהם כאביו הגוי כי אין הולכים אחר אביו -

אלא אפילו למאן דאמר: מזהמין את הולד

. כלומר, גוי הבא על בת ישראל הולד ישראל ממזר כי הולכים אחר אביו הגוי, דמכל מקום

לוי פסול מיקרי

.

מר בריה דרב יוסף אמר

פירש

משמיה דרבא: לעולם

בכגון

דאיעבר מישראל

הוא דאמרינן שהולד פטור, ודקשיא לך: והרי "למשפחותם לבית אבותם כתיב", לא תיקשי:

ושאני התם

גבי פדיון

דאמר קרא

"

פטר רחם

", ולמדנו:

בפטר רחם תלה רחמנא

, וכיון שיצא מרחם של לויה הרי הוא פטור.

ומקשינן לרב פפא מהא ד

תנן

במשנתנו:

מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה

, או ש

נתגיירה מעוברת

או ש

נשתחררה מעוברת

-

או ש

ילדה היא וכהנת

[שבנה פטור] כאחד ונתערבו הולדות, או ילדו

היא ולויה

[שבנה פטור] -

או שילדו

היא ואשה שכבר ילדה

ונתערבו הולדות,

וכן מי שלא שהתה אחרי בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון

-

בכל אלו הולד

בכור לכהן

, שהרי בהכרח יש כאן בכור אף שאין ידוע מי הוא,

ואינו בכור לנחלה

.

מכלל

, הרי למדנו שולד

דכהנת ולויה פטורין

. והרי:

דאיעבר ממאן

ממי נתעברו הכהנת או הלויה?

אילימא דאיעבר מכהן ולוי

. כך אי אפשר לומר, שהרי:

אם כן,

מאי איריא כהנת ולויה

דמשמע שהן עצמן בנות כהן או לוי, והרי

אפילו

אם היולדת היתה

בת ישראל נמי

פטור ולדה, כיון ש"למשפחותם לבית אבותם" כתיב.

אלא

תאמר לפרש

דאיעבר מגוי

ועל דרך פירושו של רב פפא בדברי רב אדא בר אהבה, ונמצא שהפוטר את הולדות הוא מה שאמן כהנת או לויה. אף כך אי אפשר לומר, כי הניחא בלויה אפשר לפרש כן, אבל

כהנת

שזינתה ונתעברה מגוי - וכי

פטורה

היא!?

והאמר רב פפא: בדיק לן רבה

[

רבא

(לגירסת הרא"ש) מנסה ובוחן את סברתנו]:

כהנת שנתעברה מגוי, מהו

שיהיה בנה פטור מחמש סלעים?

ואמינא ליה

[ועניתי לו]: וכי

לאו היינו דרב אדא בר אהבה, דאמר: לויה שילדה

מגוי, וכדפריש רב פפא -

בנה פטור מחמש סלעים!?

ואמר לי: הכי השתא

[וכי הנידון דומה לראיה]!?

בשלמא לויה

שזינתה ונתעברה מגוי ד

בקדושתה קיימא

, וולדה לוי ופטור, ומשום

דתניא: לויה שנשבית

בין הגויים ויש לחוש שנבעלה,

או שנבעלה בעילת זנות

הפוסלת כהנת מלאכול בתרומה,

נותנין לה מן המעשר

ראשון הניתן ללויים

ואוכלת

. הרי שלא נפסלה מהיות לויה.

אלא כהנת

, והרי

כיון דאיבעלא ליה

מגוי

הויא

לה

זרה

, וכמבואר ביבמות סח א, שאם נבעלה בת כהן לגוי פסלה מן התרומה, שנאמר "ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל", ואם כן, איך תפטור את בנה מן הפדיון!?

הניחא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא, דאמר

לפרש את דברי רב אדא בר אהבה גבי לויה שילדה, בכגון

דאיעבר מישראל

, ואפילו הכי פוטרת היא את בנה ומשום דבפטר רחם תלה רחמנא, אם כן,

מוקי לה

נמי למשנתנו שהכהנת פוטרת

ב

כגון

דאיעבר מישראל

שעדיין בקדושתה היא קיימת.

אלא לרב פפא

דסבירא ליה שלויה אינה פוטרת אלא אם כן, נבעלה לגוי, אם כן,

במאי מוקי לה

למה ששנינו במשנתנו שהכהנת פוטרת את בנה מן הפדיון, והרי אם נבעלה לגוי פקעה ממנה קדושת כהונה!?

ומשנינן:

לעולם

עוסקת משנתנו - הפוטרת את בן הכהנת מן הפדיון - בכגון

דאיעבר מכהן ו

אפילו

היא בת ישראל

. ודקשיא לך:

ואמאי קרי לה

"

כהנת

", אימא לך: משום

דבנה כהן

מחמת אביו.