Bava Kama 52b — o Talmud em português

אלא לאו,

שכיסהו בכיסוי

כראוי לשוורים

ולא כראוי לגמלים.

ו

מקשינן: ממה נפשך,

אי

מדובר במקום

דשכיחי

בו

גמלים, אמאי

בעל הבור

פטור

והרי

פושע הוא

שלא כיסה בכיסוי הראוי לגמלים,

ואי

מדובר במקום

דלא שכיחי גמלים,

הא

פשיטא

שפטור, משום ד

אנוס הוא.

אלא לאו,

על כרחך, הברייתא מיירי בכגון

דאתיין

הגמלים

לפרקים, ו

אירע ש

אתו גמלים

על הכיסוי,

וארעוה,

עירערוהו,

ואתו שוורים

אחריהם

ונפלו ביה, וקתני פטור.

אלמא

שבמקום שיש שם גמלים לפרקים

כיון דהשתא ליכא

אינו חייב לכסות מפניהם ואם הגיעו גמלים

אנוס הוא,

ותפשוט בעייתך.

ודחינן:

אמרי, לא

תפשוט מהכא, ד

לעולם

הברייתא מדברת בכיסהו כיסוי

כראוי לשוורים וכראוי לגמלים, ודקא קשיא לך

אם כן

היכי נפול?

אמר רבי יצחק בר בר חנה,

הכא במאי עסקינן בכגון

שהתליע

הכיסוי

מתוכו.

תא שמע

: בור ברשות הרבים ש

לא כסהו

בעליו

כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור ומת

בעל הבור

חייב

בנזקו.

והוינן בה,

היכי דמי? אילימא

שכיסהו

לא כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים,

הא

פשיטא!

וכי

צריכא

למימר דחייב

בעל הבור?

אלא לאו

מדובר בכיסהו

כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים.

ו

היכי דמי, אי

במקום

דשכיחי

בו

גמלים,

אם לא כיסהו מפניהם

פושע הוא,

ופשיטא שחייב.

ואי דלא שכיחי גמלים

ואירע שהגיעו גמלים ונשבר הכיסוי, הרי

אנוס הוא,

שלא היה לו להעלות על דעתו לכסות מפני גמלים, ומדוע אמרינן בברייתא שהוא חייב.

אלא לאו

על כרחך הברייתא מדברת בכגון

דאתיין

גמלים

לפרקים, ו

אירע ש

אתו גמלים

על הכיסוי

וארעוהו, ואתו שוורים

אחריהם

ונפלו ביה, וקתני

בבריתא

חייב.

אלמא, כיון דאתיין

גמלים

לפרקים

ולא כיסה מפניהם,

פושע הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה,

ותפשוט בעייתך.

ודחינן:

לעולם

הברייתא מדברת בכיסהו

כראוי לשוורים, ולא כראוי לגמלים, ושכיחי

באותו מקום

גמלים.

ודקא קשיא לך

אי הכי היה לו לכסות מפני הגמלים ופשיטא שחייב ד

פושע הוא,

הא לא קשיא, ד

איידי דנסיב רישא כסהו כראוי, נסיב סיפא נמי, "לא כסהו כראוי".

איכא דאמרי, הא נמי, ודאי לא איבעיא לן,

אם כיסהו כראוי לשורים ולא כראוי לגמלים,

דכיון דאתיין לפרקים, פושע הוא,

וחייב משום

דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה

שעלולים לבא גמלים.

כי איבעי לן, הכי הוא דאיבעיא לן

: בור ש

כסהו, כסוי שיכול לעמוד בפני שוורים, ואינו יכול לעמוד בפני גמלים, ושכיחי גמלים

באותו מקום,

ו

נפל שור לתוכו אבל לא מחמת ערעור הכיסוי על ידי גמלים, אלא ש

התליע

הכיסוי

מתוכו, מהו?

מי אמרינן, מגו, מתוך כך

דהוי פושע אצל

כיסוי שאינו ראוי ל

גמלים, הוי פושע נמי לענין התלעה,

דחשבינן ליה כאילו לא כיסה את בורו,

או, דלמא לא אמרינן מיגו,

ואנוס הוי ופטור.

תא שמע,

בור ש

כסהו

בעליו

כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור ומת פטור, ואתמר עלה אמר רבי יצחק בר בר חנה

הכא במאי עסקינן כגון

שהתליע מתוכו,

והוינן בה:

היכי דמי, אילימא

שכיסה את הבור

כראוי לשוורים וכראוי לגמלים, והתליע מתוכו פשיטא דפטור,

שהרי אנוס הוא ו

מאי הוה ליה למעבד, אלא לאו

מדובר בכגון שכיסהו בכיסוי

כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ושכיחי גמלים

באותו מקום, והוי פשיעה לענין גמלים,

והתליע מתוכו

ונפל השור מחמת ההתלעה ולא מחמת שערער גמל את הכיסוי,

וקתני

בברייתא

פטור, אלמא לא אמרינן מגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה,

אלא מאחר והתלעה הוי אונס פטרינן ליה ותפשוט בעייתך,

ודחינן,

לא,

מהכא לא תפשוט בעיין, ד

לעולם

מדובר שכיסה את בורו בכיסוי

כראוי לגמלים וכראוי לשוורים, והתליע מתוכו

ונפל לתוכו שור מחמת ההתלעה.

ודקא קשיא לך, כי התליע, מאי הוה ליה למעבד,

הא אנוס הוא ומאי קא משמע לן דפטור, הא לא קשיא.

מהו דתימא, איבעי ליה

לבעל הבור

למיזל ומנקש,

להקיש ולבדוק

עליה

שמא התליע,

קא משמע לן

דפטור.

תא שמע

: בור שבעליו

לא כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור ומת, חייב,

והוינן בה, הא דקתני כיסהו שלא כראוי,

היכי דמי?

אילימא לא כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים,

דפושע הוא, וכי

צריכא למימר דחייב!?

אלא לאו,

שכיסהו

כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים.

ו

אם כן, ממה נפשך:

אי

מדובר במקום

דשכיחי גמלים,

הרי

פושע הוא,

והא נמי פשיטא שחייב.

ואי דלא שכיחי גמלים,

מה בכך שלא כיסה בפניהם, הרי

אנוס הוא!

אלא לאו,

על כרחך, הברייתא מדברת במקום

דשכיחי גמלים

ולא כיסה בכיסוי הראוי לגמלים,

והתליע מתוכו

ונפל השור מחמת ההתלעה.

וקתני חייב.

אלמא, אמרינן מגו דהוי פושע לענין גמלים, הוי פושע לענין התלעה.

ודחינן:

אמרי,

מהכא

לא

תפשוט בעיין, ד

לעולם

הברייתא מדברת בבור שכיסוהו

כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים, ושכיחי גמלים

באותו מקום,

ואתו גמלים וארעוהו,

עירערו את הכיסוי,

ואתו שוורים

אחריהם

ונפלו ביה.

ודקא קשיא לך

מאחר שלא כיסה בפני גמלים דשכיחי,

פשיטא

דחייב, ו

פושע הוא,

ומה חידשה הברייתא?

הא לא קשיא, ד

איידי דנסיב רישא "כסהו כראוי",

שפטור,

נסיב סיפא נמי "לא כסהו".

ובאמת אין בכך חידוש.

תא שמע

: בור ש

נפל לתוכו שור

שהוא

חרש

או

שוטה, וקטן

שאינו ראוי לחרישה, או

סומא, ו

כן שור פיקח ה

מהלך בלילה, חייב.

נפל לתוכו שור

פקח ומהלך ביום, פטור,

דאמרינן היה עליו לעיין ולראות להיכן הוא הולך.

ומקשינן,

ואמאי

פטרינן שור פיקח המהלך ביום?

נימא, מדהוי פושע לענין

נפילת שור

חרש,

שאם נפל בתוכו חייב,

הוי חרש הוי נמי פושע לענין

נפילת שור

פקח

המהלך ביום.

אלא לאו, שמע מיניה: לא אמרינן "מגו".

ומסקינן: אכן

שמע מיניה.

שנינו במשנה:

נפל לפניו מקול הכריה חייב.

אמר רב

: הא דאמרינן נפל

לפניו

חייב, כשנפל על

פניו ממש,

וכן נפל

לאחריו

דפטור, כשנפל ל

אחריו ממש.