Bava Batra 96b — o Talmud em português

ושמואל אמר

: אפילו החמיצה בתוך שלשה הימים הראשונים הרי היא ברשות לוקח, משום ש

חמרא אכתפא דמאריה שוואר

[היין קופץ על כתפי הבעלים]. כלומר, מזלו של בעל היין וחטאיו הם הגורמים להחמצת היין. ויכול המוכר לומר ללוקח: מזלך גרם שהיין החמיץ!

עבד רב יוסף עובדא,

דן הלכה למעשה

כרב, בשיכרא,

בשכר שהחמיץ תוך שלשה ימים.

וכוותיה דשמואל בחמרא,

ביין שהחמיץ תוך שלשה ימים. כי ביין, מזלו של הלוקח גרם להחמיץ.

והלכתא כוותיה דשמואל

.

תנו רבנן: אחד שכר

שנעשה מ

תמרים

,

ואחד שכר

שנעשה מ

שעורים

,

ואחד שמרי יין

שנותנים מים על שמרים של יין ומשהים אותם עד שהמים קולטים את טעם השמרים. וזה נקרא "תמד",

מברכין עליהם "שהכל נהיה בדברו"

.

אחרים אומרים: שמרים שיש בהם טעם יין, מברך עליהם בורא פרי הגפן

.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין הלכה כאחרים.

אלא אפילו יש בהם טעם יין מברך על השמרים שהכל נהיה בדברו.

אמר רבא: דכולי עלמא רמא תלתא ואתא ארבעה,

אם התמד כל כך חזק, שעל כל שלש כוסות של מים שנתן על השמרים נוסף עוד כוס מהיין שהיה ספוג בשמרים, ונעשו ארבעה כוסות של תמד, הרי גם תנא קמא מודה ש

חמרא הוא,

שתמד זה דינו הוא כיין, ומברכים עליו בורא פרי הגפן.

ומבארת הגמרא:

רבא לטעמיה

.

דאמר רבא: כל חמרא

יין

דלא דרי,

שאין מוסיפין עליו

על חד

חלק של יין

תלת

חלקים של

מיא

-

לא חמרא הוא.

אינו יין, לפי שהוא חזק מדי ואינו ראוי לשתיה כך עד שיוסיפו עליו מים פי שלש ממנו.

ואף כאן סובר רבא שאם המים הם פי שלש מהיין שבשמרים, יין גמור הוא.

וממשיך רבא:

רמא תלתא ואתא תלתא,

אם נתן שלש כוסות מים על השמרים ולא נוסף כלום אלא נשארו אותם שלש כוסות, גם אחרים מודים,

ולא כלום הוא.

שאין עליו דין יין, ואפילו יש בו טעם יין, שהואיל ולא נוסף עליו כלום מהשמרים, הרי הוא נחשב כמים, ומברכים עליו שהכל נהיה בדברו.

כי פליגי

תנא קמא ואחרים,

דרמא תלתא ואחא תלתא ופלגא,

כשנוסף חצי כוס על כל שלש כוסות מים שנתן על השמרים.

דרבנן סברי: תלתא עייל, תלתא נפיק.

שאותם שלש כוסות מים שנתן על השמרים יצאו חזרה.

פש ליה פלגא,

נשאר חצי הכוס הנוסף, שהוא יין שיצא מהשמרים.

ופלגא בשיתא פלגי מיא,

חצי כוס יין ביחס לשש חצאי כוסות מים,

ולא כלום הוא.

שהואיל ויש בו שביעית יין, אינו נקרא יין.

ואחרים סברי: תלתא עול, תרין ופלגא נפיק.

מתוך שלשת כוסות המים שנתן על השמרים, רק שתים וחצי מהן יצאו חזרה, ואילו חצי כוס מים נבלעה בתוך השמרים, ובמקומה יצאה חצי כוס יין מהשמרים, שדרך היין לצוף למעלה.

פש ליה כוזא.

נמצא שביחד יצא כוס שלם של יין מהשמרים.

וכוזא בתרי ופלגא,

כוס יין ביחס לשתים וחצי כוסות מים,

חמרא מעליא

יין גמור

הוא

. שהוא יותר מרבע יין, שאמרנו מקודם, שלכולי עלמא הוי יין.

ומקשינן לרבא:

וביתר מכדי מדתו, מי פליגי!?

וכי יש מי על כך שאם כמות התמד גדולה מכמות המים שנתן על השמרים, דינו כיין?