Bava Batra 55b — o Talmud em português

ו

דרך הרבים

[דרך רחבה שש עשרה אמה] והוא מקום הילוך סוסים ועגלות של רבים -

ו

דרך היחיד

[דרך רחבה ארבע אמות] -

ושביל הרבים

[הוא דרך להילוך הרבים ברגליהם]

ושביל היחיד

הקבוע

[ים]

בין בימות החמה ובין בימות הגשמים

, כי אינו מקום חרישה וזריעה, ולפיכך מהלכים בה אף בימות הגשמים.

ולענין חיוב פאה לכל שדה, הוא שאמר רבי יוחנן: אף המצר והחצב מפסיקין בשדה, וצריך להניח פאה מכל אחת.

עוד מבארת הגמרא:

טומאה מאי היא

[לענין איזה דין בטומאה מועיל הפסק בין שתי שדות]?

דתנן

במסכת טהרות:

הנכנס לבקעה

שיש בה שדות הרבה -

בימות הגשמים

שאין מהלכין שם בני אדם [כדי שלא יקלקלו את הזריעה], ודין רשות היחיד לה לענין מה דקיימא לן "ספק טומאה ברשות היחיד - טמא",

ו

יש

טומאה ב

תוך

שדה פלונית

[ולא בכולה],

ואמר

הנכנס לבקעה:

"

הלכתי למקום הלז

[לבקעה],

ואיני יודע: אם נכנסתי לאותו מקום

[לשדה שיש בה טומאה], ואף אם נכנסתי, איני יודע אם הלכתי עד הקבר ונטמאתי באהלו,

ואם לאו

":

רבי אליעזר מטהר

ואף שרשות היחיד היא שספיקה טמא, וכדמפרש טעמא ואזיל.

וחכמים מטמאין

כדין רשות היחיד שספיקה טמא.

שהיה רבי אליעזר אומר

:

אם היה הספק "

ספק ביאה

", היינו, כאשר הספק הוא אם נכנס כלל לשדה שיש בה טומאה, כי אז הרי הוא

טהור

, ואף שרשות היחיד היא, ומשום כך טיהר בנכנס לבקעה.

ורק אם היה הספק "

ספק מגע טומאה

", היינו, שנכנס בודאי לשדה, אלא שאינו יודע אם בא עד מקום הטומאה, הרי הוא

טמא

ברשות היחיד.

ולענין דינו של רבי אליעזר מפסיק המצר והחצב, שאם היתה טומאה באיזה מקום בשדה שמצד אחד של המצר, וספק אם נכנס בצד זה או לא, אינו טמא, שהרי "ספק ביאה" הוא; ואם היתה שדה גדולה שאין מצר מפסיק באמצע, ויודע שנכנס לשדה הגדולה אך אינו יודע אם הלך באותו צד שהטומאה בה, הרי זה "ספק מגע טומאה" שהוא טמא, כי הכל שדה אחת תיחשב, והרי בא.

ומדייקת הגמרא, מדלא נחלק רבין בשם רבי יוחנן אלא על פאה וטומאה שהמצר והחצב מפסיקין, ולא נחלק אף לענין שבת, משמע:

אבל לשבת, לא

מפסיקים המצר והחצב; ומפרש לה ואזיל, מה הפסק שייך בין שתי שדות לענין שבת.

רבא אמר: אפילו לענין שבת

מפסיקים הם.

ומפרשת הגמרא לענין מה מועיל ההפסק בדיני שבת:

דתניא

:

אם

הוציא

אדם אוכל בשבת כשיעור

חצי גרוגרת

[שהוא חצי משיעור ההוצאה באוכלים, לחייב חטאת בשבת] מרשות היחיד

לרשות הרבים, והניחה

ברשות הרבים

; וחזר והוציא

כשיעור

חצי גרוגרת אחרת

והניחה שם:

אם

בהעלם אחד

הוציאם, שלא נזכר בינתיים ששבת היום - הרי זה

חייב

חטאת.

ואם

בשני העלמות

הוציאם, שנזכר בין הוצאה להוצאה ששבת היום, הרי זה

פטור

, כי "ידיעות מחלקות לחטאות", כלומר, ידיעה שידע בין שתי ההוצאות מחלקת את ההוצאות לשתים, שכל אחת אין בה שיעור, ופטור.

רבי יוסי אומר

:

אף

בהעלם אחד

חילוק יש בדבר: