Bava Batra 54b — o Talmud em português

ו

אם הכיש בשדה

שאינה מסויימת במצריה

אלא עומדת היא בבקעה גדולה ופתוחה לשדות אחרים או לרשות הרבים,

עד כמה

צריך הוא לחפור - לשיטת רב - כדי שיקנה את כולה?

אמר רב פפא

:

כדאזיל תיירא דתורי והדר

[כשיחרוש בצמד בקר הלוך וחזור], כלומר, אם חרש שתי שורות בשדה - אחת בהלוך ואחת בחזור - מתחילתה ועד סופה של השדה מן המזרח למערב, כי אז קנה את כולה מן הצפון לדרום.

אמר רב יהודה אמר שמואל

:

נכסי גוי

, כלומר, אם מכר גוי לישראל קרקע וקיבל הגוי מן הישראל מעות בלבד בלא שטר, ולא החזיק בה הישראל,

הרי הן

הקרקעות

כמדבר

שהוא הפקר, ו

כל המחזיק בהן

קודם שהחזיק בהם הישראל נותן המעות,

זכה בהן

.

ומפרשינן:

מאי טעמא?

משום ד

גוי מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה

[הגוי שכל קנינו אינו אלא בכסף, משקיבל את מעותיו נסתלקה בעלותו], ואילו

ישראל לא קני

להו בדמים

עד דמטי שטרא לידיה

[ואילו ישראל אינו קונה לא מישראל ולא מגוי בכסף בלי שטר],

הלכך

עד שהחזיק בה הישראל

הרי הן כמדבר

שהוא הפקר,

וכל המחזיק בהן זכה בהן

.

אמר

תמה

ליה אביי לרב יוסף: מי אמר שמואל הכי

, וכי אמר שמואל, שהשני קונה את הקרקע בחזקה לבד, ואף שאין לו שטר מן הגוי!?

והאמר שמואל

עצמו: "

דינא דמלכותא דינא

",

ומלכא

הרי

אמר

[והרי חוק המלכות הוא]:

לא ליקני ארעא אלא באיגרתא

[אין אדם קונה קרקע אלא בשטר], והיות ולשני אין שטר מן הגוי לא קנה, והראשון הוא שיקנה משום "דינא דמלכותא" כשיגיע שטר לידו!?

אמר ליה

רב יוסף לאביי:

אנא לא ידענא

,

אלא עובדא הוה בדורא דרעותא, בישראל דזבן ארעא מגוי

בכסף בלא שטר,

ואתא ישראל אחרינא רפיק בה פורתא

כדי לקנותה,

אתא לקמיה דרב יהודה

, ו

אוקמה

רב יהודה שהיה תלמידו של שמואל

בידא דשני

.

[אני איני יודע, ברם יודע אני, שהיה מעשה כעין זה במקום הנקרא "דורא דרעותא", שקנה ישראל מגוי בכסף בלי שטר, ובא ישראל אחר ועדר בה מעט, ופסק רב יהודה שאת רוב מעשיו היה עושה על פי שמואל רבו, שתעמוד הקרקע ביד השני].

הרי מבואר, שאם כי סובר שמואל "דינא דמלכותא דינא", מכל מקום נכסי גויים הרי הן כמדבר.

אמר ליה

אביי לרב יוסף:

דורא דרעותא קאמרת

[מדורא דרעותא אתה מביא ראיה]!?

התם באגי מטמרי הוו, דאינהו גופייהו לא הוו יהבי טסקא למלכא, ומלכא

הרי

אמר: מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא!

[שדות שהיו שם "שדות טמונות" היו, שהעלימום מעיני המלך ולא היו נותנים מס למלך, וחוק המלכות הוא: מי שנותן מס שלו הוא הקרקע, ואלו שלא נתנו מס לא היה בכחם על פי דין המלכות למוכרם, אלא הקונה השני שהתנה בחזקתו על מנת ליתן את המס למלך, הוא זוכה בקרקע על פי דין המלכות בחזקה בלי שטר].

אבל בקרקע שהיא ירושה לגוי מאבותיו, ומכרה, לעולם אימא לך: אם בא אחר והחזיק בה מוציאין אותה מידו ומחזירין לראשון כשיהיה לו שטר מן המוכר.

מעשה ב

רב הונא

ד

זבן ארעא מגוי, אתא ישראל אחר רפיק בה פורתא

כדי לקנותה,

אתא

אותו אחר

לקמיה דרב נחמן, אוקמה

רב נחמן

בידיה

.

[מעשה ברב הונא שנתן דמים לגוי בלי שטר, ובא ישראל אחר ועדר מעט בשדה, ובא אותו שני לפני רב נחמן, והעמיד רב נחמן את השדה ביד השני].

אמר

תמה

ליה

רב הונא לרב נחמן:

מאי דעתיך

[משום מה פסקת כן]!? משום

דאמר שמואל: נכסי גוי הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהם זכה!?