Bava Batra 170b — o Talmud em português

ואף רבי לא

אמר אלא לברר.

שגם רבי יהודה מודה שאילו לא היה טוען את אותה טענה מיותרת לא היה צריך להוכיח אותה, ורק בגלל שהוא טען אותה סובר רבי שהוא חייב להוכיח אותה, ואם כן, מסתבר שאין לו להפסיד בגלל דיבור מיותר שהוא אמר.

ואף אני איני צריך להביא את העדים שפרעתי בפניהם, כי גם בלעדיהם הייתי נאמן לומר שפרעתיך ביני לבינך!?

אמר ליה

רבי יצחק נפחא:

אנא נמי, לברר קאמינא.

זו אכן דעתי שהלכה כרבי שאדם צריך לברר את כל טענותיו, ואם לא, הוא מפסיד בדין.

מתניתין:

מי שפרע מקצת חובו,

שהיה חייב לחברו על שטר שבידו, והלוה חושש שמא יחזור המלוה ויתבע אחר כך עם שטר החוב הזה את כל החוב, והמלווה אינו מסכים להשליש את השטר ביד אדם שלישי שנאמן עליהם.

רבי יהודה אומר: יחליף

את השטר בשטר אחר על הסכום שנשאר מן החוב, ואת השטר הראשון יקרע.

רבי יוסי אומר: יכתוב

המלוה ללווה

שובר,

קבלה על הסכום שנפרע, והלוה ישמור את השובר לראיה, עד שיפרע את כל החוב.

אמר רבי יהודה

: אם המלוה לא יחליף את השטר בשטר אחר על יתרת החוב, אלא רק יכתוב ללווה שובר עבור הפרעון החלקי,

נמצא,

כי

זה

הלווה,

צריך להיות שומר שוברו מן העכברים!

שאם יאכלו העכברים את השובר, יוכל המלוה לגבות ממנו בשטר שבידו, גם את החלק ששילם כבר הלווה.

אמר לו רבי יוסי

לרבי יהודה:

כך יפה,

אכן ראוי

לו

ללווה שיהיה חייב לשמור על שוברו שלא יאבד, כדי שיזדרז לשלם את שאר החוב, ואז יקבל את שטר החוב מן המלוה ויקרענו,

ולא ירע כחו של זה,

המלווה, על ידי כתיבת שטר אחר. כי אם יכתוב המלוה שטר חדש, יהיה זמן שיעבודו של השטר השני רק מיום שפרע את מקצת חובו ונכתב בו השטר השני, ולא יוכל לגבות המלוה את החוב מן הלקוחות שלקחו נכסים מן הלווה בין זמן השטר הראשון לזמן השטר השני .

גמרא:

אמר רב הונא אמר רב: אין הלכה, לא כרבי יהודה,

הסובר שהמלוה צריך להחליף את שטר החוב שבידו בשטר חדש על סכום יתרת החוב,

ולא כרבי יוסי,

הסובר שהמלוה אינו צריך להחליף את שטרו, אלא כותב ללוה שובר על סכום התשלום שקיבל עבור החוב.

אלא, בית דין מקרעין השטר, וכותבין לו שטר אחר

על יתרת החוב,

מזמן ראשון.

אמר ליה רב נחמן לרב הונא, ואמרי לה רב

ירמיה בר אבא לרב הונא: אי היה

שמיעא ליה לרב הא ברייתא, דתניא

לקמן בדברי רבי יהודה, לגבי הפורע חצי חובו, שה

עדים

של השטר הראשון

מקרעין את השטר, וכותבין לו

למלוה

שטר אחר

על יתרת החוב

מזמן ראשון. הוה הדר ביה.

רב היה חוזר בו ממה שאמר דוקא בית דין מקרעין, ולא היה חולק על רבי יהודה, שאמר אפילו עדים יכולים לקרוע את השטר ולכתוב לו שטר חדש לפי הזמן של השטר הראשון, כי מה ההבדל אם בית הדין עושים את זה, או העדים עושים את זה.

אמר ליה

רב הונא: אכן

שמיע ליה

לרב ברייתא זו,

ו

בכל זאת

לא הדר ביה.

לא חזר בו רב אלא הרי הוא חולק על רבי יהודה שבברייתא, וסובר, שדווקא בית הדין יכולים לכתוב את השטר השני לפי הזמן של השטר הראשון, ולא העדים .