Versão em texto deste daf: original e tradução
Bava Batra 161a — o Talmud em português
Bava Batra 161a do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Bava Batra 161a
אבל
מחק, פסול.
אם הוא מחק מלה או יותר מהשטר, ובמקומן כתב מלים אחרות, השטר הזה פסול,
ואף על פי שמקויים,
שבסוף השטר קיים הסופר את המחיקה, שכתב עליה, שתיקון המחיקה הוא "שריר וקיים", ובכל זאת השטר פסול, מהטעם דלהלן.
ולא אמרו מחק פסול,
אלא כאשר המחיקה היתה
במקום
שיתכן והיה כתוב בו "
שריר וקיים
", דהיינו, שהוא כבר בסוף השטר,
וכשיעור
"
שריר וקיים
", שהמחיקה תופסת, לפחות, מקום שהיה אפשר לכתוב שם שריר וקיים, כי אז יש לנו לחשוש שמא הוא מחק את ה"שריר וקיים" שהיה כתוב שם, כדי שיוכל לכתוב במקומו מה שירצה, ולאחר מכן יכתוב שוב "שריר וקיים", ויקיים את המחיקה. ולכן השטר פסול.
הרי שאין אפשרות למחוק את ה"שריר וקיים", ולהוסיף עליו, ולכתוב בהמשך השטר "שריר וקיים", כי אז יפסל השטר מחמת המחיקה.
שוב שאל רמי בר חמא את רב חסדא:
ולרבי ירמיה בר אבא, דאמר
עדים חותמים במקושר
אחורי הכתב, וכנגד הכתב מבחוץ,
ולשיטתו אין צריך לכתוב בסוף השטר "שריר וקיים", כי העדים החתומים מאחור, הם עצמם מקיימים את הנכתב כנגד חתימתם מבפנים, כי החתימה מקיימת את השורה הכתובה מעבר השני, ואין אפשרות להוסיף על השטר מעבר לחתימות העדים שמבחוץ. אם כן,
ליחוש דלמא כתיב מגואי מאי דבעי,
שמא בכל זאת יוסיף המלוה שורות בשטר,
ומחתים סהדי יתירי מאבראי,
ויחתים עליו עוד עדים מזויפים מבחוץ,
ואמר: אנא, לרבות בעדים הוא דעבדי!
אף על פי ששטר מקושר די לו בשלשה עדים, אני הוספתי עליהם עוד עדים, כדי לפרסם הדבר!
אמר ליה
רב חסדא:
מי סברת,
האם אתה סבור שלפי רבי ירמיה בר אבא,
עדים כסדרן חתימי,
הם חותמים כפי הסדר של כתיבת השטר, שאם השטר כתוב לרוחב, גם הם חותמים לרוחב מבחוץ, זה תחת זה?
לא כך הדבר. אלא,
עדים
-
ממטה למעלה חתימי.
כגון, אם השטר כתוב לרוחב, חותמים העדים, מבחוץ, לאורך השטר המקופל, מסוף השטר לתחילתו. וממילא אי אפשר להוסיף עוד שורות בשטר, שהרי השורות הנוספות יהיו מתחת לחתימות העדים שבצד השני.
ודנה הגמרא:
וליחוש, דלמא מתרמיא ריעותא בשיטה אחרונה,
שמא כתוב בשורה האחרונה דבר שהוא לרעתו של בעל השטר,
וגייז ליה,
הוא יחתוך
לשיטה אחרונה,
וגייז ליה ל"ראובן" בהדיה,
ואף שבכך הוא חותך גם את שמו של העד החתום בצד השני מלמטה למעלה, כגון אם היה חתום "ראובן בן יעקב עד" הרי הוא יחתוך גם את המילה "ראובן",
ומתכשר,
והשטר יוכשר גם
ב
"
בן יעקב עד
" בלבד!?
דתנן
במסכת גיטין [פז ב]: שטר שחתום עליו "
בן איש פלוני, עד
",
כשר.
אף שלא כתב העד את שמו!?
ומתרצת הגמרא:
דכתיב,
העד צריך לחתום בשטר מקושר דוקא כך: "
ראובן בן
"
בחד דרא,
בשורה אחת, כלומר, שהמילה "בן" תהיה מתחת ל"ראובן" [ונמצא ששניהם מקבילים לאותה השורה שבשטר, הנמצאת בצד השני],
ו
"
יעקב עד
"
עלוויה.
ומעליהם, בהמשך, כלפי ראש השטר, יהא כתוב "יעקב עד". כך שאם הוא יחתוך את השורה האחרונה, הרי ישאר רק "יעקב עד" בלבד.
ומקשה הגמרא:
וליחוש דלמא גייז ליה,
שמא אכן הוא יחתוך
ל
"
ראובן בן
" שבשורה האחרונה,
ומתכשר ב
"
יעקב עד
", שנטעה לומר שיעקב הוא העד עצמו!?
דתנן
שם: אם היה חתום "
איש פלוני עד
",
כשר,
אף על פי שלא כתב את שם אביו!
ומתרצת הגמרא:
דלא כתיב
"
עד
". לפי שבשטר מקושר אין כותבין "עד", אלא פלוני בן פלוני בלבד. וממילא אם יחתוך את ה"ראובן בן", ישאר רק "יעקב" בלבד, שאינו כשר.
ואיבעית אימא: לעולם דכתב
"
עד
", אפשר לכתוב "עד" בשטר מקושר, ומכל מקום, אין לחשוש שמא יחתוך את ה"ראובן בן" וישאר רק "יעקב עד". משום
דידעינן בה דהא חתימות ידא,