Bava Batra 115a — o Talmud em português

איתיביה

[הקשה]

רבי יוחנן לרבי יהודה בן שמעון

: הלא שנינו במשנה:

"האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין",

משפחת האם אינה קרויה משפחה, והיאך אמרת, האם יורשת את בנה?

אמר ליה: משנתנו

היא גופא קשיא, כמבואר לקמן, ו

איני יודע מי שנאה.

ואין הדין ככתוב בה.

ודנה הגמרא: מדוע אינו יודע מי שנאה?

לימא ליה רבי זכריה בן הקצב

[הנזכר לעיל (קיא א), אחד הבן ואחד הבת שוים בנכסי האם. ולא מקשינן מטה האם למטה האב]

היא! דלא דריש

הקישא ד

"מטות".

ומתרצת הגמרא:

לא מיתוקמא מתניתין

[אי אפשר להעמיד את המשנה]

כרבי זכריה בן הקצב.

ד

הא

קתני

במשנה:

"בני אחות

נוחלין ולא מנחילין".

ו

תנא,

(לעיל קיג א)

בני אחות

נוחלין,

ולא בנות אחות.

ודנה הגמרא: (שם)

למאי הלכתא?

הרי ודאי בנות אחות יורשות את אחי אמן אם אין בנים?

אמר רב ששת

: נפקא מינה

לקדם.

דהיינו, אף בירושה שעל ידי מישמוש, כגון זו, שיורשים על ידי אמם, בכל זאת הבנים קודמים לבנות.

ואי סלקא דעתך מתניתין

כ

רבי זכריה בן הקצב היא, הא אמר אחד, הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם?!

ומקשה הגמרא:

תנא דידן ממה נפשך, אי דריש "מטות", אשה נמי תירש את בנה.

כרבי יהודה בן רבי שמעון.

ו

אי לא דריש "מטות", בן דקודם לבת בנכסי האם מנא ליה

?

ומתרצת הגמרא:

לעולם דריש "מטות".

ולכן בן קודם לבת בנכסי האם.

ו

מכל מקום אין האם מורישה לבנה, ד

שאני הכא דאמר קרא "וכל בת יורשת נחלה",

ודרשינן,

"יורשת" ואינה מורשת

לשני מטות, אלא לאביה בלבד. ומכאן שאין האם יורשת את ביתה. והוא הדין את בנה.

מתניתין:

סדר נחלות כך הוא

: נאמר בתורה,

"איש כי ימות ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו".

ומכאן למדנו, שה

בן קודם לבת

בנחלה. וכן

כל יוצאי יריכו של בן, קודמין לבת.

וכן

בת קודמת לאחין,

וכן לאבי המת. וכל

יוצאי יריכה של בת, קודמין לאחין

ולאבי המת.

אחין קודמין לאחי האב,

וכן

יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב.

ואם יש להם אחות, הם ויוצאי ירכם קודמים לאחות, והאחות ויוצאי ירכיה קודמים לאחי האב.

זה הכלל: כל הקודם בנחלה,

ומת,

יוצאי יריכו קודמין.

ועומדים במקומו לירש את אותה נחלה לפני שאר קרובי המת, אף על פי שקרובין יותר למת מאשר יוצאי ירכו של זה.

והאב קודם

לירש את בנו או ביתו שמתו,

לכל יוצאי יריכו.

דהיינו, אחי המת.

גמרא:

הגמרא מבארת מנלן שכל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמים.

תנו רבנן

: נאמר בתורה ירושת

"בן", אין לי אלא בן

שיורש את אביו תחילה, אך

בן הבן, או בת הבן

[במקום שאין בן הבן],

או בן בת הבן, מנין

שירשו אף הם קודם לבת ?

תלמוד לומר, "אין לו",

ודרשינן:

עיין עליו.

כלומר, חפש לו בן בכל אופן שתמצא. ואף יוצאי ירכו הבאים מכחו חשיבי כ"בן".

וכן נאמרה בתורה ירושת ה

"בת", אין לי אלא בת, בת הבת, ובן הבת

,

ובת בן הבת, מנין

שיקדמו לאחים?

תלמוד לומר, "אין לו", עיין עליו.

וחפש לו בת בכל אופן שתמצא. ואף יוצאי ירכה נחשבים כבת, ד"עובר ירך אמו הוא ".