Avodá Zará 64a — o Talmud em português

שהרי שנינו:

"אין עודרין

[חופרים]

עם העובד כוכבים בכלאים,

אבל עוקרין עמו

זרעי כלאים, כדי להשליכם לאיבוד

, כדי למעוטי את התיפלה".

ואף על פי שהפועל רוצה בקיום הכלאים, שלא יעקרו מאליהם, אלא יעקרם הוא, כדי שיטול עליהם שכר, בכל זאת מותר, כדי למעט את התיפלה.

סברוה

, סברו בני הישיבה לומר

, הא

דאמרינן "אבל עוקרין עמו",

מני, רבי עקיבא היא.

כלומר, אפילו לדעת רבי עקיבא,

דאמר, "המקיים בכלאים לוקה"

, כדלהלן, בכל זאת מותר לקיים על מנת לעקור ולמעט את התיפלה.

והיכן נשנו דברי רבי עקיבא:

דתניא

בברייתא:

"המנכש, והמחפה

[אחר הזריעה, חופה עליהם עפר]

, בכלאים,

אף על פי שלא זרעם, כיון שרוצה בפעולה זו להצמיח פירות כלאים,

לוקה.

רבי עקיבא אומר, אף המקיים

פירות כלאים, לוקה.

מבארת הגמרא:

מאי טעמא דרבי עקיבא

שאסר אף קיום כלאים בלא זריעה?

אמר קרא

(ויקרא יט' יט')

"שדך לא תזרע כלאים".

אין לי

איסור

אלא

על ה

"זורע",

איסור על ה

"מקיים" מנין?

תלמוד לומר: "לא כלאים".

כלומר, נאמר בפרשת כלאים "בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים", ודרשינן את המילה "שדך" גם לפניה וגם לאחריה, כאילו נכתב "כלאים שדך לא", ומשמעו, שבא הכתוב להזהיר שלא ימצאו כלאים בשדה.

מכל מקום משמע, גם לדעת רבי עקיבא שאסור לקיים כלאים, היינו דוקא כשרוצה בקיומם ממש,

ואילו

בא

למעוטי תיפלה, שרי.

דוחה הגמרא:

לא.

הא

דאמרינן "אין עודרין עם העכו"ם בכלאים, אבל עוקרין עמו",

מני? רבנן היא.

הסוברים שאין איסור קיום בכלאים. ולכן מותר לעקור עם הגוי כלאים. וממילא אין להוכיח מכאן שמותר לשבור עם הגוי יין נסך.

מקשה הגמרא:

אי

כדעת

רבנן, מאי איריא "עוקרין", אפילו קיומי נמי שפיר דמי?

כלומר, מדוע הברייתא חידשה לנו רק שמותר לעקור כלאים, הרי לשיטת רבנן מותר אף לקיימם?

מתרצת הגמרא:

הכא במאי עסקינן, כגון דקא עביד בחנם

[שעקר את הכלאים בחנם]

.

ור' יהודה היא, דאמר "ליתן להם מתנת חנם אסור".

והתחדש בברייתא, דמכל מקום למעט את התיפלה מותר אף בחנם.

מסיקה הגמרא:

מ

כל מקום מ

ד

ברי

רבי יהודה, נשמע לרבי עקיבא.

ונוכיח, שגם במקום שיש איסור לקיים, אם מקיים על מנת לעקור ולמעט את התיפלה, מותר.

וכך ההוכחה:

לאו

[האם לא]

אמר ר' יהודה "אסור ליתן להם מתנת חנם", אבל

בכל זאת, אם עובדו כדי

למעוטי תיפלה, שפיר דמי?!

אם כן,

ל

דעת

רבי עקיבא נמי, אף על גב דאמר רבי עקיבא "המקיים בכלאים לוקה",

אם מקיים על מנת

למעוטי תיפלה, שפיר דמי.

והוא הדין ליין נסך, מותר לעבוד עם הגוי לשבור כדי יין נסך, ושכר הפעולה מותר בהנאה.

ו

מסקינן:

תו לא מידי.

אין להסתפק יותר בדין זה.

הדור יתבי וקמבעיא להו

[עוד ישבו והסתפקו]:

דמי עבודת כוכבים,

הנמצאים

ביד עובד כוכבים,

כגון שמכר עבודת כוכבים שלו,

מהו?

האם מותר ליהנות מהם?

וצדדי הספק:

מי

[האם] עבודת כוכבים

תופסת דמיה ביד עובד כוכבים, או לא?

אמר להו רב נחמן: מסתברא, דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים, מותרין.

וראיה לדבר:

מדהנהו דאתו לקמיה דרבה בר אבוה,

[עובדי כוכבים שבאו להתגייר לפני רבה בר אבוה],

אמר להו: זילו זבינו כל מה דאית לכו, ותו איתגיירו

[לכו, תמכרו את כל האלילים שברשותכם, ואזי תבואו להתגייר]

.

מאי טעמא?

ודאי

משום דקסבר, דמי עבודת כוכבים ביד

עובד כוכבים מותרין.

ולכן, אם ימכרו את אליליהם קודם שיתגיירו, יוכלו להנות מדמיהם אחר הגירות.

מקשה הגמרא:

ודלמא, שאני התם דכיון דדעתיה לאיגיורי, ודאי בטלה,

וכיון שגוי יכול לבטל עבודת כוכבים, דמיה מותרים, ואין להוכיח מכאן שדמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותרים בהנאה? אלא ראייתו

מהכא

: שנינו בברייתא,

"ישראל שהיה נושה בעובד כוכבים מנה, ומכר

הגוי

עבודת כוכבים

שלו,

והביא לו

את דמיה, או מכר

יין נסך

שלו,

והביא לו

את דמיו בחובו

, מותר

לישראל להנות מהם.

אבל אם אמר לו, "המתן לי עד שאמכור עבודת כוכבים ואביא לך, או עד שאמכור יין נסך ואביא לך, אסור". ()

ומוכח, שמותר להנות מדמי עבודת כוכבים שנמצאו ביד עובד כוכבים.

והנה, אמנם פשטנו את הספק מדברי הברייתא, אך עדיין צריך לבאר את דברי הברייתא:

מאי שנא רישא,

דשרי להנות מדמי עבודת כוכבים,

ומאי שנא סיפא

דאסור?

אמר רב ששת,

ב

סיפא

, אסור להנות,

משום דהוה ליה כי רוצה בקיומו.

שהרי היהודי רוצה בקיום העבודה זרה עד שימכרנה הגוי. אך ברישא, שקדם הגוי ומכר בלי ידיעת היהודי, מותר להנות מדמיה. כדלעיל.

מקשה הגמרא:

וכי

אם

רוצה בקיומו כהאי גוונא, מי

[האם]

אסיר?!

והתנן

בקידושין (יז' ב'):

"גר ועובד כוכבים שירשו

את

אביהן עובד כוכבים,

והיו בנכסיו מעות, ופסילי עבודת כוכבים.

גר יכול לומר לו

לאחיו הגוי,

טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות,

או

טול אתה יין נסך, ואני פירות.

ואף על פי שהגר רוצה בקיום האלילים, כדי שיוכל ליטול כנגדם את חלקו.

אך,

אם משבאו לרשות הגר, אסור

ים בהנאה, ואסור לגר להחזירם לאחיו הגוי, על מנת ליטול כנגדן מעות או פירות

".

על כל פנים מוכח, שמותר ליהודי ליטול מעות כנגד עבודת כוכבים שביד הגוי, אף על פי שהוא רוצה בקיומה.

מתרצת הגמרא:

אמר רבא בר עולא,

מתניתין, בעבודת כוכבים המתחלקת לפי שבריה.

כלומר, המשנה שהתירה לגר ליטול כנגד עבודת כוכבים של אחיו, עוסקת בעבודת כוכבים העשויה זהב או כסף, ויש לה שוי אף אם תישבר. ולכן, כיון שלא אכפת לגר אם תישבר, ואינו רוצה בקיומה, מותר לו ליטול כנגדה מעות.

ואכתי קשיא:

תינח

[תרצת את קושייתנו] מ

עבודת כוכבים,

אך

יין נסך מאי איכא למימר?

הלא ודאי שרוצה בקיומו שלא ישפך, ובכל זאת מותר לו ליטול כנגדו פירות?

מתרצת הגמרא: המשנה עוסקת

בחרס הדרייני.

כלומר, חרס שבלוע בו יין נסך, וכאשר משרים אותו במים חוזר ופולט את היין הבלוע בו.

ובכהאי גוונא, אין הגר רוצה בקיומו. שהרי אף אם ישבר אפשר לחזור ולהוציא ממנו את היין.

ואכתי קשיא לן:

והלא

גם אם נאמר כדבריך, שמדובר בעבודה זרה המתחלקת לפי שבריה, ובחרס הדרייני, עדיין הגר

רוצה בקיומו, שלא יגנובו ושלא יאבדו,

ומדוע מותר לו ליטול פירות או מעות כנגדם?

אלא אמר רב פפא: ירושת הגר קאמרת?!

כלומר, אין להקשות מירושת הגר,

ד

שאני ירושת הגר, דאקילו בה רבנן,

והתירו אף אם רוצה בקיומו.

גזירה שמא יחזור לקלקולו.

אך בעלמא, אם רוצה בקיומו, אסור.