Avodá Zará 34a — o Talmud em português

אמר

להו

מרימר:

אנא חזינא להו,

אני ראיתי את הכלים הללו,

דמדייתי,

שמזיעים, ויוצא מהם לחות מבחוץ.

וכיון דמדייתי,

שמזיעין מבחוץ מחמת הבליעה מבפנים,

ודאי בלעי,

ודאי בולעים הם,

ואסירי.

מאי טעמא,

מדוע אי אפשר להכשירם? - כי

התורה העידה על כלי חרס, ש

מה שנבלע בתוכו,

אינו יוצא מידי דופנו לעולם.

אלא נשאר בלוע בו. לפי שנאמר [ויקרא ו כא]: "וכלי חרס ישבר", ומשמע שאין לו כל תקנה אלא שבירה.

שואלת הגמרא:

מאי שנא,

במה שונה חמץ שאין לו תקנה, וכלי חרס אסורין בפסח לחלוטין,

מיין נסך

הבלוע בכלי, שיש לו תקנה,

דדרש להו מרימר: כולהו מאני דקוניא שרי,

כל כלי החרס המצופים מותרים משום יין נסך. ואם כן מדוע כלי חמץ אסורין?

וכי תימא

, שמא תאמר לחלק,

חמץ

איסורו מ

דאורייתא,

ומשום כך חמור דינו יותר מ

יין נסך

האסור בהנאה רק מ

דרבנן.

הרי תירוץ זה לא יתכן. כי,

והא

הרי

כל

דתקון,

תקנות שתיקנו

רבנן, כעין

דיני

דאורייתא תקון,

תיקנום. ואם כן, היה צריך לאסור את הכלים מצד יין נסך, כמו בחמץ דאורייתא?

אלא, החילוק בין חמץ ליין נסך הוא:

זה

חמץ,

תשמישו בחמין

, שהרי משתמשין בו כל השנה לכל צרכי אכילה, ובין היתר משמשים בו אף בדברים חמים, ומשום כך אסורין לגמרי, לפי שדבר חם נבלע יותר.

וזה,

יין,

תשמישו בצונן.

ובליעתו פחותה. ולכן יש לכלי היין תקנה.

רבי עקיבא

איקלע

נזדמן

ל

מקום ששמו

גינזק.

בעו מיניה,

שאלוהו: האם

מתענין לשעות?

כלומר, כאשר לא טעם כלום במשך היום, אך בהימנעותו מטעימה לא כיון שיהיה זה לשם תענית. ורוצה עתה להמשיך ולהתענות בחציו השני של היום. האם יכול לקבל עליו תענית באופן זה, או לא.

לא הוה בידיה

, לא היתה בידו תשובה.

עוד שאלוהו:

קנקנים של עובדי כוכבים, אסורין או מותרין?

לא הוה בידיה,

לא היתה בידו תשובה.

הקדמה לשאלה הבאה ששאלוהו בני גינזק:

במשך שבעת ימי המילואים, הקריב משה את כל הקרבנות ועשה שאר עבודות הכהנים. ואמנם, ודאי לא לבש משה בגדי כהונה בשעת העבודות לפי שלבישת בגדי הכהונה, נאמרה רק לאהרן ולבניו [שמות כט, פסוקים ה ח ט]

ומאידך, לא מסתבר ששימש משה בבגדי חולין.

לפיכך שאלוהו עוד:

במה

באיזה בגדים

שימש משה

כאשר הקריב קרבנות ב

כל שבעת ימי המלואים,

ולא לבש בגדי כהונה, לפי שלא היה כהן?

לא הוה בידיה

לא היתה בידו תשובה.

אתא

הלך

רבי עקיבא ושאל בבי מדרשא

את שלשת השאלות הללו.

אמרי

אמרו בבית המדרש -

הלכתא

:

א.

מתענין לשעות, ואם השלים

תעניתו,

מתפלל תפלת תענית

[עננו].

ב.

והלכתא

-

קנקנים של עובדי כוכבים לאחר י"ב חדש מותרין

מיד, אף בלא שיכשירן. אך אם ירצה להשתמש בהם קודם לכן, צריך לתת בהם מים שלשה ימים כפי ששנינו לעיל. ג.

במה שימש משה שבעת ימי המלואים

-

בחלוק לבן.

לפי שאסור הוא בבגדי כהונה. שנאמר [שמות כח ב]: "ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך". ומשה, שלא היה כהן, היה אסור בבגדים אלו.

רב כהנא מתני

שנה הלכה זו, ששימש משה

בחלוק לבן, שאין בו אימרא,

שפה בסיום הבגד.

שנינו במשנתנו:

החרצנים והזגים

[פסולת הענבים והגרעינים]

של עובדי כוכבים

אסורין, ואיסורן איסור הנאה - דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אין איסורן איסור הנאה.

תנו רבנן: החרצנים והזגים של עובדי כוכבים,

דינם כך: אם היו

לחין

-

אסורין. ויבשים

-

מותרים.

שואלת הגמרא:

הי נינהו,

מה הם

לחין, והי נינהו

מה הם

יבשין?

אמר רב יהודה אמר שמואל

: זגים

לחין,

הינם

כל שנים עשר חדש

מזמן שנעשו.

יבשים,

הינם

לאחר שנים עשר חדש.

אתמר, אמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן

: הזגין הללו

כשהן אסורין,

בתוך שנים עשר חודש לפי שהם לחים,

אסורין אפילו בהנאה.

אך

כשהן מותרין,

כאשר הם יבישים לאחר שנים עשר חודש,

מותרין אפילו באכילה,

ולא רק בהנאה.

אמר רב זביד: האי דורדיא דחמרא,

שמרי היין

דארמאי

של גוים,

בתר תריסר ירחי שתא

, לאחר שנים עשר חודשי שנה -

שרי

מותרים.

אמר רב חביבא בריה

בנו

דרבא: הני גולפי

קנקנים אלו של גוים,

בתר תריסר ירחי שתא

לאחר שנים עשר חודשי שנה -

שרי

מותרים [אף בלא שיכשירם על ידי נתינת מים ועירוי].