Avodá Zará 31a — o Talmud em português

ב.

סתם יינם,

סתם יין שהגיע מאת העובד כוכבים,

אסור בהנאה

משום גזירת יין נסך.

ו

אם נגע בו שרץ, הריהו

מטמא טומאת משקין ב

שיעור

רביעית.

כדין משקין שנטמאו.

ג.

המפקיד יינו אצל עובד כוכבים,

יין זה

אסור בשתיה, ומותר בהנאה.

ושואלת הגמרא מהמשנה במסכת דמאי [ג ד]:

והתנן, המפקיד פירותיו אצל עובד כוכבים, הרי הן כפירותיו של עובד כוכבים ל

ענין

שביעית ול

ענין

מעשר.

שחושדין שמא החליף הגוי את הפירות שהופקדו אצלו, בפירותיו שלו.

וקשה, אם חושדין בו שהחליף, יש לחשוד אף שהחליף את היין ביינו, ויהיה היין אסור בהנאה כדין יין של גוי? מתרצת הגמרא: מדובר ב

כגון שייחד לו

הגוי

קרן זוית,

מקום שבו יניח את יינו. ומסר לו הגוי את המפתחות של אותו מקום, או שעשה לו חותם באותו מקום, ואף אחד לא נכנס שם. ומשום כך אין לאסור את היין בהנאה.

שואלת הגמרא:

אי הכי,

אם אכן מדובר באופן שעשה לו קרן זוית או סימן ולא יתכן שהגוי החליף היין שלו, אם כן

בשתיה, נמי לישתרי,

גם כן יש להתיר?

דהא

, שהרי

רבי יוחנן אקלע

נזדמן

ל

מקום ששמו

פרוד

והיא עירו של בר קפרא [והיה זה אחר שבר קפרא נפטר],

אמר

רבי יוחנן:

כלום יש משנת בר קפרא

, האם יש כאן מי ששונה את תלמודו של בר קפרא?

תנא ליה

שנה לו

רבי תנחום דמן פרוד

בשם בר קפרא רבו:

המפקיד יינו אצל עובד כוכבים, מותר בשתיה.

קרי עליה,

קרא עליו רבי יוחנן את הפסוק: [קהלת יא ג]

"מקום שיפול העץ, שם יהו".

כלומר, במקום ששכן בו ה"אילן", התלמיד חכם, דהיינו בר קפרא - שם יהיה.

ולכאורה יש לתמוה: וכי

שם יהו, סלקא דעתך,

איך יתכן לומר ששם יהיה, והרי כבר נפטר?

אלא

ההסבר הוא: באותו מקום שנפל,

שם יהו פירותיו

שנשרו ממנו. והם דברי תורתו, הנשנים שם אף אחר מותו!

וכן הוא הענין כאן. מי שצריך לדברי חכמים שנשנו במקום הזה, ישאל את בני העיר. לפי שהם שמעו מן החכמים, וכעת מלמדין הם לאחרים! והם, המלמדין לאחרים, כפירותיו של החכם הם.

וקשה, מדוע נפסק בברייתא שאסור היין בשתיה?

ומתרצת הגמרא:

אמר רבי זירא

-

לא קשיא.

הא,

הברייתא שאמרה רבי יוחנן בשם רבי יהודה בן בתירא, היא כשיטת

רבי אליעזר.

ו

הא

, המשנה האומרת כי המפקיד פירותיו אצל הגוי, הרי הם כפירותיו של הגוי, היא כשיטת

רבנן.

ומהם דברי רבי אליעזר ורבנן?

דתניא:

אחד הלוקח

קונה,

ו

כן

אחד השוכר בית בחצירו של עובד כוכבים,

ומלאוהו

הלוקח או השוכר ב

יין,

ו

ה

מפתח

או

ה

חותם

של אותו מקום, נמצא

ביד ישראל,

ואין חשש שיכנס לשם עכו"ם.

רבי אליעזר מתיר

את היין אף בשתיה.

וחכמים אוסרין

אותו.

אולם אם בכל אופן הניח שם יין, הרי הוא מותר בהנאה, ואסור בשתיה.

ואם כן, הברייתא המתירה את היין שהופקד בידי הגוי, הרי היא כרבי אליעזר . ואילו המשנה החוששת שמחליף הגוי פירות שברשותו, הרי היא כרבנן.

אמר רבי חייא בריה

[בנו של]

דרבי חייא בר נחמני, אמר רב חסדא, אמר רב.

ואמרי לה

, ויש אומרים כי כך נמסרו הדברים:

אמר רב חסדא, אמר זעירי.

ואמרי לה

, ויש אומרים, כי כך נמסרו הדברים:

אמר רב חסדא, אמר לי אבא בר חמא, הכי

כך

אמר זעירי

:

הלכה כרבי אליעזר!

אמר רבי אלעזר: הכל

כל דבר שנתן לשמור ביד הגוי,

משתמר

אפילו אם הוא סגור רק

בחותם

[סגירה]

אחד.

ואין לחשוש שמא פתח הגוי את החותם, והחליף את הדבר.

חוץ מן היין. שאין

היין

משתמר בחותם אחד,

אלא צריך שתי חותמות כדי לשומרו, ולהיות בטוחים שאכן לא החליף הגוי את היין ביין משלו.

ורבי יוחנן אמר: אפילו יין, משתמר בחותם אחד.

ולא פליגי,

אינם חלוקים זה על זה.

אלא,

הא,

רבי יוחנן, אמר את דבריו

כ

דעת

רבי אליעזר

[המובא לעיל ומתיר יין שהיה סגור בבית שבחצר הגוי].

ו

הא

, רבי אלעזר, אמר את דברו

כ

דעת

רבנן.

איכא דאמרי,

יש אומרים, כך

אמר רבי אלעזר: הכל

, כל דבר שניתן בידי הגוי,

משתמר בחותם בתוך חותם,

ואין לחשוש שמא פרץ הגוי את שתי החותמות, והחליף את הדבר.

חוץ מן היין, שאין משתמר אף בחותם בתוך חותם!

ורבי יוחנן אמר: אפילו יין משתמר בחותם בתוך חותם.

ותרוייהו

ושניהם, רבי אלעזר ורבי יוחנן, סוברים

כ

דעת

רבנן,

שלא די בחותם אחד [כדעת רבי אליעזר].

ובבמה נחלקו?

מר,

רבי יוחנן

סבר, כי פליגי,

כאשר חלקו

רבנן עליה דרבי אליעזר,

חלקו הם על דבריו שאם חתום היין

בחותם אחד,

מותר אף בשתיה. וסוברים הם שבחותם אחד, אסור.

אבל

אם סגור היין

בחותם בתוך חותם

-

שרו

. התירוהו חכמים.

ומר

, רבי אלעזר

סבר,

שחולקים הם על דברי רבי אליעזר בכל ענין, ו

אפילו

כאשר היין סגור ב

חותם בתוך חותם

-

אסרי,

אוסרים הם.

ומבררת הגמרא:

היכי דמי,

היאך נחשב הדבר כ

חותם בתוך חותם?

אמר רבא: אגנא דפומא דחביתא,

אם כפה כלי על פי החבית,

שריקא וחתימא,

וטח וסתם בטיט סביב אותו הכלי -

הוי חותם בתוך חותם.

ואי לא

עשה כך,

לא.

אין זה חותם בתוך חותם!

דיקולא ומיהדק

, כפה סל והידקו חזק על דפנות החבית, בעוד שהחבית כבר סגורה ומגופה בטיט -

הוי חותם בתוך חותם,

כיון שלא יטריח הגוי את עצמו לחזור בדיוק על כל הפעולות הללו, כדי לזייף את החותם, ולהחליף את היין.

אך אם

לא

היה הסל

מיהדק

מהודק חזק, ואפשר להסירו משם בקלות,

לא הוי חותם בתוך חותם.

וכן,

נוד

כלי של עור שמאכסנים בו את היין, המונח

ב

תוך

דיסקיא

[סל גדול, ששמים אותו על גבי בהמה כדי להניח בתוכו כלים וחפצים],

אם היתה

חתימת

סגירת

פיו

של הנאד, כלפי

למטה, הוי חותם בתוך חותם.

כיון שעל מנת להוציא מתוכה את היין, צריך הגוי להתיר את קשר הדיסקיא, להפוך את הנאד, להתיר את קשריו, להוציא את היין, לחזור ולקושרו, להופכו חזרה, ולקשור את הדיסקיא, וכל הפעולות הללו טרחה גדולה היא עבורו, ואין חוששין שיעשה אותם הגוי.

ואם

פיו

של הנאד כלפי

למעלה, לא הוי חותם בתוך חותם.

כיון שאין לגוי את הטירחה להפוך את הנאד ולהשיבו למקומו, הרי שלא ימנע עצמו מלעשות כן ולהחליף את היין.

וכי כייף פומיה לגיו,

כאשר כופף את הקשר אל תוך הנאד,

וצייר וחתים

, והוסיף וצרר וקשר אותה פעם שנית,

הוי חותם בתוך חותם

[אף אם לא הכניסה לתוך דסקיא].

תנו רבנן: בראשונה

בתחלה

היו אומרים

-

יין של עין כושי,

שהוא מקום כותים, אסור,

מפני

שסמוך הוא ל

בירת סריקא,

שהיא עיר של גוים.

ו

יין של

ברקתא,

אף היא עיר של כותים,

אסור מפני

שסמוכה ל

כפר פרשאי

שכפר גוים הוא.

ו

יין

של זגדור,

מקום כותים,

אסור מפני כפר שלים,

שהוא מקום גוים. [וכל זה היה בתחילה].

לאחר מכן

חזרו לומר,

כי

חביות

הבאות מן הכותים והן

פתוחות

-

אסורות. וסתומות

-

מותרות.

ויש לשאול:

מעיקרא,

בתחילה כאשר אסרו כל חביות הבאות מהם,

מאי סבור

, מה סברו?

ולבסוף

כאשר אסרו רק חביות פתוחות והתירו הסתומות,

מאי סבור,

מה היתה הסברא בכך?

מעיקרא,

בתחילה

סבור,

ש

אין כותי מקפיד על מגע עובד כוכבים

אשר עושה את יינו כדין יין נסך. ואם כן,

לא שנא

אינו שונה דין חביות

פתוחות, ולא שנא

אינו שונה דין חביות ה

סתומות,

ובשניהם יש לחשוש שמא נגע בהם העובד כוכבים הגר במקום הסמוך אל הכותים.

ולבסוף סבור, כי

אכן

לא קפיד אפתוחות,

לא מקפיד הכותי על החביות הפתוחות. ולכן אסורות הן כי שמא נגע בהם הגוי.

אולם

אסתומות

, על החביות הסתומות -

מקפיד קפיד

הכותי שלא יגע בהן הגוי, כיון שרוצה הוא למוכרן לישראל. ומשום כך מותרות.

שואלת הגמרא:

ו

כי חביות

סתומות מותרות?