Text version of this daf: original and translation
Nedarim 60a (ס.) — the Talmud in English
Nedarim 60a (נדרים ס.): ומקשה הגמרא: למימרא, ד גידולי תרומה ростки היתר הן ו מעלין הן את האיסור! . וכי הגידולין עצמן מותרין, עד שיכולים הם לבטל את העיקר!? והתנן במשנה בתרומות [ט ד]: גידולי תרומה הרי…
Original text — Nedarim 60a (ס.)
ומקשה הגמרא:
למימרא, ד
גידולי תרומה
גידולי
היתר
הן ו
מעלין
הן
את האיסור!
. וכי הגידולין עצמן מותרין, עד שיכולים הם לבטל את העיקר!?
והתנן
במשנה בתרומות [ט ד]:
גידולי תרומה
הרי הן
תרומה
, הרי שהגידולין עצמן אסורין.
ומשנינן: "
בגידולי גידולים קאמרינן
" [כלומר: עוסק רבי ינאי], וכך אמר רבי ינאי: בצל של גדולי תרומה שנטעו ורבו גדוליו על עיקרו, היות ורבו גידולי הגידולין על העיקר דהיינו הגדולין הראשונים - שהם אסורים בעצמותן משום "גדולי תרומה" - מותר. ואכתי תמהינן:
הא נמי תנינא
באותה משנה בתרומות:
גידולי גידולין
של תרומה הרי הן
חולין
, כלומר: אינם אסורים משום תרומה, ואם כן מאי קא משמע לן רבי ינאי!?
ומשנינן: מהמשנה בתרומות לא היינו יודעים אלא שגידולי הגידולין מותרין בדבר שזרעו כלה. ו
הא קא משמע לן
רבי ינאי: גידולי גידולין הרי הן מותרין
אפילו בדבר שאין זרעו כלה
, שהרי רבי ינאי בבצל דיבר שאין זרעו כלה.
ומקשינן: כיון שרבי ינאי דיבר בבצל שאין זרעו כלה, אם כן תיקשי באמת למה מותרים גדולי הגדולים!?
והתנן: הטבל
ש"הוקבע" למעשר ונאסר אפילו באכילת עראי, וזרעו, הרי
גידוליו
מותרין
באכילת עראי כשאר טבל שעדיין לא הוקבע למעשר שהוא מותר באכילת עראי -
בדבר שזרעו כלה
.
אבל דבר שאין זרעו כלה
אפילו
גידולי גידולין אסורין
. ואם כן תיקשי לרבי יוחנן, שהתיר גידולי גידולין של תרומה, וכאן במשנה מבואר שאפילו בטבל אסורים גדולי הגדולין, וכל שכן בתרומה!? ומשנינן:
רבויא דרבו גידוליו על עיקרו מותר
הוא ד
קא משמע לן
רבי ינאי!
כלומר, זה ששנינו בטבל "גידולי גידולין אסורין", היינו משום שהמשנה עוסקת כשלא רבו גידולי הגידולין על הגידולין כדי שיבטלום, ונאסרו גידולי הגידולים משום הגידולים האסורים המעורבים בהם. אבל רבי ינאי לא התיר אלא "כשרבו גידוליו על עיקרו", דהיינו כשרבו גידולי הגידולין על הגידולין ומבטלין הן אותן, ואם כן אין סתירה בין דברי רבי ינאי למשנה זו.
הדרן עלך פרק הנודר מן הירק
--- title: "חברותא - נדרים — פרק שמיני - קונם יין" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02352.html#HtmpReportNum0008L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0008L5" --- פרק שמיני - קונם יין
Оригинал главы פרק שמיני - קונם יין
מתניתין:
מי שאמר:
קונם יין שאני טועם היום
-
אינו אסור
בו
אלא עד שתחשך
. כי לשון "היום" לא משמע אלא עד שיגמור את אותו היום שהוא עומד בו.
ואם היה עומד באמצע השבוע, ואמר: קונם יין שאני טועם
שבת
[שבוע]
זו
, הרי זה
אסור בכל השבת
, השבוע, שהוא עומד בו.
ו
גם יום ה
שבת
עצמו,
לשעבר
הוא נחשב, ואסור הוא בו.
אבל לאחר השבת, אינו אסור, כי "שבת זו" לא משמע אלא עד שיגמור את אותו השבוע שהוא עומד בו.
ואם היה עומד באמצע החודש, ואמר: קונם יין שאני טועם ב
חודש זה
, הרי זה
אסור בכל החודש
, ולאחר אותו חודש הרי הוא מותר,
וראש
ה
חודש
שלאחריו - דינו כ
להבא
, ומותר בו.
ואם אמר: "
שנה זו
", הרי זה
אסור בכל השנה
.
וראש השנה
שלאחריה, נחשב
לעתיד לבא
, ואינו אסור בו.
ואם אמר "
שבוע
[שבע שנים]
זה
", הרי זה
אסור בכל השבוע
.
ושביעית
[שנת השמיטה] נחשבת
לשעבר
, והרי הוא אסור אף בה.
ואם אמר
: "
יום אחד
", או "
שבת אחת
", או "
חודש אחד
", "
שנה אחת
", "
שבוע אחד
" -
הרי זה אסור ב"היקף אחד".
דהיינו, כשאמר "יום אחד", הוא אסור מאותה שעה שנדר בה ועד אותה שעה ביום המחרת.
ואילו בשאר הנדרים, הוא
אסור מיום ליום
, מאותו יום שעומד בו עד לאותו יום בשבת, בחודש, בשנה ובשבוע הבאים.
מי שאמר: קונם יין שאני טועם "
עד הפסח
", הרי זה
אסור עד שיגיע
הפסח. ובפסח עצמו מותר, כי בלשון בני אדם כשאומר "עד" כוונתו ולא עד בכלל.
אבל אם אמר: "
עד שיהא
הפסח", הרי זה
אסור עד שיצא
הפסח, כי משמע בלשונו: עד שיעבור הפסח כולו.
ואם אמר: "
עד פני הפסח
", יש בלשון זה ספק, האם הוא מתפרש עד רגע האחרון של פסח או עד לפני הפסח.
והיות ולשון מסופקת היא, נחלקו תנאים בדינו:
רבי מאיר אומר
: אינו
אסור
אלא
עד שיגיע
הפסח, ובפסח עצמו מותר, כי היות והזמן שלאחריו מסופק הוא, אין דעתו של אדם להכניס את עצמו למצב של ספק, ולא נתכוין לאסור אלא את הזמן הודאי שבכלל דבריו.
רבי יוסי אומר: אסור
הוא מספק
עד שיצא
הפסח, כי פעמים שאדם מכניס את עצמו למצב של ספק.
גמרא:
שנינו במשנה:
קונם יין שאני טועם
היום אינו אסור אלא עד שתחשך:
אמר רבי ירמיה בר אבא
: אף שמן הדין אינו אסור אלא עד שתחשך, מכל מקום גוזר אני שלא יהא מותר לכשיצא היום, אלא
לכשתחשך צריך
הוא
שאלה לחכם
ואז יהא מותר.
ומפרשת הגמרא:
מאי טעמא?
אמר רב יוסף
:
גזירה
קונם עלי
"היום
",
משום
"קונם עלי
יום אחד
", שאינו מותר לכשתחשך אלא עד אותה שעה למחרת.
כי אם נתיר לו כשאמר "היום" בלא שאלה, יבוא לטעות ולומר כן אף כשאמר "יום אחד" כי אינו יודע להבחין בין זה לזה.
Translation
ростки ![](pamud.bmp "
Mishna:
One who said:
“Konam: wine that I taste today”—
is not prohibited
from it
except until nightfall.
For the expression “today” indicates only until the end of the day in which he is currently standing.
And if he was standing in the middle of the week and said, “Konam: wine that I taste
this Shabbat”
[week]
this,
then he
is prohibited throughout the entire Shabbat,
the week in which he is currently standing.
And
the day of
Shabbat
itself
retrospectively
is also considered part of it, and he is prohibited on it.
But after Shabbat he is not prohibited, because “this Shabbat” indicates only until the end of the week in which he is currently standing.
And if he was standing in the middle of the month and said, “Konam: wine that I taste in
this month,”
then he
is prohibited throughout the entire month,
but after that month he is permitted,
and the beginning
of the
month
that follows it is considered
in the future,
and he is permitted on it.
And if he said: “
This year,”
then he
is prohibited throughout the entire year.
And the New Year
that follows it is considered
in the future,
and he is not prohibited on it.
And if he said, “
This week”
[seven years]
this,
then he
is prohibited throughout the entire week.
And the Sabbatical year
[the year of release] is considered
retrospective,
and he is therefore prohibited even during it.
And if he said: “
One day,”
or “
One Shabbat,”
or “
One month,” “
One year,” “
One week”—
then he is prohibited for “one complete cycle.”
That is, when he said “one day,” he is prohibited from the moment at which he vowed until that same moment on the following day.
Whereas with the other vows, he
is prohibited from day to day,
from the day on which he is standing until that same day in the following Shabbat, month, year and week.
One who said: “Konam: wine that I taste
until Passover,”
then he
is prohibited until Passover arrives. On Passover itself he is permitted, because in ordinary speech, when one says “until,” his intention is “but not including” the endpoint.
But if he said: “
Until Passover
will be,” then he
is
prohibited until Passover ends, because his wording indicates: until the entire Passover has passed.
And if he said: “
Until the face of Passover,”
“until before Passover,”
the expression is uncertain: Is it interpreted as until the final moment of Passover, or until the time before Passover?
Since the expression is uncertain, the tannaim disagree about its law:
Rabbi Meir says:
he is not
prohibited
except
until Passover arrives, and on Passover itself he is permitted. Since the time afterward is uncertain, a person does not place himself in a state of uncertainty, and he intended to prohibit only the definite period included in his words.
Rabbi Yosei says: He is prohibited
until Passover ends,
out of uncertainty,
until it ends,
because at times a person does place himself in a state of uncertainty.
Gemara:
We learned in the Mishna:
“Konam: wine that I taste
today, he is not prohibited except until nightfall”:
Rabbi Yirmeya bar Abba said:
Although by law he is prohibited only until nightfall, nevertheless I decree that he may not become permitted as soon as the day ends; rather,
when nightfall comes, he must
undergo
questioning by a sage,
and then he will be permitted.
And the Gemara explains:
What is the reason?
Rav Yosef said:
A decree
that “Konam: it is prohibited to me,”
“today,”
because of “Konam: it is prohibited to me,”
“one day,”
one day,
which does not become permitted at nightfall, but only at that same time on the following day.
For if we permit him without questioning when he says “today,” he may err and say the same when he says “one day,” because he does not know how to distinguish between the two.