זבחים 96b — התלמוד בעברית

ואפילו רבי יוסי ברבי יהודה, לא קאמר

שעושים כלי שרת שאינם עשוים ממתכת

אלא דעץ

בלבד הוא שמתיר.

אבל דחרס, לא.

שכולם מודים שאין עושים כלי שרת מחרס.

רבי יצחק בר יהודה הוה רגיל

ללמוד

קמיה דרמי בר חמא.

יום אחד,

שבקיה,

עזב רבי יצחק בר יהודה את רמי בר חמא,

ואזיל

רבי יצחק ללמוד

קמיה דרב ששת.

יומא חד, פגע

רמי בר חמא

ביה

, ברבי יצחק.

אמר ליה

רמי בר חמא לרבי יצחק:

אלקפטא נקטן ביד, ריחא אתי לה ליד

["כאשר הדוכוס אחזני בידי, ריח המלוכה נקלט לתוך ידי!". ומשל הוא על גסי הרוח, המשתדלין לעמוד במקום גדולים], וכי

משום דאזלת לך קמיה דרב ששת, הוית לך כי רב ששת,

כבר נהיית כרב ששת!?

אמר ליה

רבי יצחק לרמי בר חמא:

לאו.

לא לשם גאוה התכוונתי לעבור ממך וללמוד ממנו, אלא

משום הכי

הלכתי ללמוד מרב ששת, מפני ש

מר,

שהרי אדוני,

כי בעינא מילתא מיניה פשיט לי מסברא.

ואולם, לאחר מכן,

כי משכחנא מתניתא

-

פרכא לה!

דהיינו, שהיה רבי יצחק שואל בעיה והיה רמי בר חמא פושט לה אותה רק מסברא, וכאשר היה מוצא רבי יצחק איזה ברייתא נגד סברתו של רמי בר חמא, זה היה מפריך את הסברא, משום שסברא של אמורא אינה יכולה לעמוד כנגד ברייתא שלימד תנא.

אבל

רב ששת, כי בעינא מילתא מיניה,

כאשר אני שואלו איזה דבר

פשיט ליה ממתניתא

הוא משיב לי מברייתא [משום שהברייתות היו סדורות בפיו],

דכי נמי משכחת מתניתא ופרכא,

כך שגם כאשר אני מוצא איזו ברייתא אחרת נגד הברייתא של רב ששת, זה לא מפריך אותו, כי

מתניתא ומתניתא היא!

ששמועתו של רב ששת עדיין עומדת, כיון שיש ברייתא המסייעת לדבריו, ולכן היא אינה נפרכת מפני הברייתא האחרת.

אמר ליה

רמי בר חמא לרבי יצחק:

בעי מינאי מילתא

שאל ממני איזה שמועה,

דאיפשיט לך

מסברא

כי מתניתא,

שכשתדייק בברייתא, תמצא כמו סברתי.

בעא מיניה

רבי יצחק מרמי בר חמא:

בישל

בשר קדשים

במקצת

כלי

שמקצת האחר הוא מחוץ לאש, האם הכלי

טעון מריקה ושטיפה של כל הכלי, או אין טעון

מריקה ושטיפה של כל הכלי?

וענה לו רמי בר חמא: דינו הוא ש

אינו טעון, מידי דהוי אהזאה

של דם חטאת שניתז על הבגד, שנאמר במשנה שאין טעון כיבוס אלא מקום הדם.

ופריך רבי יצחק:

והא לא תניא הכי!

לא מצאנו ברייתא שכתוב כדבריך, ואתה אמרת שיש לך לפשוט מברייתא או משנה.

אמר ליה

רמי בר חמא לרבי יצחק:

מסתברא, כי בגד,

כמו דין בגד שכתוב במשנה.

מה בגד אינו טעון כיבוס אלא במקום הדם

ולא כל הבגד,

אף כלי

מתכת

אינו טעון מריקה ושטיפה אלא במקום בישול

ולא כל הכלי.

ופריך רבי יצחק:

מי דמי,

הרי הדין של בגד אינו דומה לנדון שלנו?

דם, לא מפעפע,

שאינו מתפשט בכל הבגד, אבל

בישול, מפעפע

בכל הכלי, ונבלע בתוך כולו?

ועוד

יש להקשות, הרי

תניא

: יש

חומר בהזאה

בדם חטאת שניתז

ממריקה ושטיפה.

ויש

חומר במריקה ושטיפה מבהזאה.

כיצד

חומר בהזאה? שהזאה ישנה בחטאות החיצונות ובחטאות הפנימיות,

שדין הכיבוס הוא בשניהם,

וישנה לפני זריקה. מה שאין כן במריקה ושטיפה,

שאינה בפנימיות, ואינה לפני זריקה, כיון שדין מריקה ושטיפה הוא רק בנאכלים, שסמוך לזה כתוב כל זכר בכהנים "יאכל" אותה.

כיצד

חומר במריקה ושטיפה? שהמריקה ושטיפה נוהגת בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים, בישל במקצת הכלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי. מה שאין כן בהזאה.

הרי שיש ברייתא מפורשת שאין דין הבגד שניתז הדם במקצתו כמו דין בישול שנתבשל במקצתו, אלא בישול במקצתו טעון מריקה ושטיפה בכולו.

ומסיקנן:

אמר ליה

רמי לרבי יצחק

אי תניא

-

תניא

ואין חולקים על הברייתא מכח סברא.

והוינן בה:

וטעמא מאי

שצריך מריקה ושטיפה בכל הכלי אם בישל במקצת כלי?

אמר קרא "אם בכלי נחשת בושלה",

ודורשים,

ואפילו

נתבשל

במקצת כלי

טעון מריקה ושטיפה בכל הכלי [משום שמפעפע בכולו].

שנינו במשנה:

אחד קדשי קדשים

ואחד קדשי קלים טעונים מריקה ושטיפה.

תנו רבנן

: נאמר "זאת תורת ה

חטאת"

בראש הפרשה.

אין לי

מקור שצריך מריקה ושטיפה

אלא חטאת.

כל הקדשים, מנין

שהכלים שנתבשלו בהם בשר קדשים טעונים מריקה ושטיפה?

תלמוד לומר, "

כל זכר בכהנים יאכל אותה,

קדש קדשים היא".

ומבואר בגמרא להלן.

יכול שאני מרבה תרומה

, שאם נתבשלה תרומה בכלי שטעון הכלי מריקה ושטיפה?

תלמוד לומר "

כל זכר בכהנים יאכל

אותה",

וזה נאמר לאחר מריקה ושטיפה, ודורשים "אותה",

פרט לתרומה, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר: קדשי קדשים טעונים מריקה ושטיפה, קדשים קלים אינם טעונים מריקה ושטיפה.

מאי טעמא דרבי יהודה? דכתיב "קדש קדשים".

ולכאורה משמע דוקא

קדשי קדשים, אין.

אבל

קדשי קלים, לא.

אולם

מדאיצטריך "אותה" למעוטי תרומה, מכלל, דקדשים קלים טעונים מריקה ושטיפה.

וזה שכתוב קדש קדשים, לאו דוקא, אלא מרבים מזה כל קדשים חוץ מתרומה.

ורבי שמעון אמר לך

, שהלימוד מ"

אותה" כדאמרן

לעיל, שדורש רבי שמעון "אותה", כשרה ולא פסולה, ומיעט רבי שמעון חטאת שהיתה לה שעת הכושר ונפסלה שאין דמה טעון כיבוס.

ופרכינן:

ו

כי

תרומה לא בעי מריקה ושטיפה

בין לרבי יהודה בין לרבי שמעון?

והתניא, קדרה שבישל בה בשר, לא יבשל בה חלב. ואם בישל,

נאסר הכל אם היה בו

בנותן טעם.

בישל בה תרומה, לא יבשל בה חולין. ואם בישל, בנותן טעם

. ונאסרים החולין לזרים. הרי שכלי שבישל בו תרומה טעון הגעלה כדי לפלוט את התרומה הבלועה בכלי, שלא תאסור את החולין שיתבשלו בו.

ומתרצינן:

אמר אביי: לא צריכא,

וודאי שתרומה גם כן צריך הגעלה, והמיעוט של תרומה מתורת מריקה ושטיפה,

אלא לכדאמר מר: בישל

בשר קדשים

במקצת כלי, טעון מריקה ושטיפה כל הכלי.

ודייקינן,

הא

בישל

תרומה

במקצת כלי,

לא צריך

הגעלה

אלא מקום בישול.

שתרומה טעונה הגעלה רק במקום הבישול בלבד, ואילו קדשים טעונים מריקה ושטיפה בכל הכלי.

ועוד מתרצינן:

רבא אמר: לא צריכא

למעט תרומה מתורת מריקה ושטיפה,

אלא לדאמר מר,

שנאמר "ומרק ושטף במים", ודורשים:

במים, ולא ביין. במים, ולא במזוג,

יין ומים מעורבים.

הא

תרומה, אפשר לקיים הגעלה

אפילו ביין, ואפילו במזוג.

לפי שלא הקפידה התורה אלא על הגעלת האיסור הנבלע בו, ולכן בתרומה מועיל גם ביין ובמזוג.

ועוד מתרצינן:

רבה בר עולא אמר: לא צריכא

למעט תרומה מתורת מריקה ושטיפה,

אלא לכדאמר מר: מריקה ושטיפה בצונן,

שצריך לשוטפם במים צוננים לאחר ההגעלה בחמין,

הא,

תרומה, אפשר לקיים בה הגעלה

אפילו בחמין

בלבד, ואין צורך אחר כך במריקה ושטיפה בצונן.

ופרכינן:

הניחא למאן דאמר מריקה ושטיפה בצונן

, יש לחלק כמו שאמרנו.

אלא למאן דאמר מריקה בחמין, ושטיפה בצונן,

והיא ההגעלה שלהן,

מאי איכא למימר?

ממה נתמעטה תרומה [שהרי כולם מודים שתרומה גם היא טעונה הגעלה כמותם].

ומשנינן:

שטיפה יתירתא

, כלים שנתבשלו בהם קדשים, לאחר הגעלה שהוא מריקה שלהם יש לשטוף במים צוננים אבל כלים שנתבשל בהם תרומה אינם צריכים שטיפה בצונן לאחר הגעלתם.

מתניתין:

רבי טרפון אומר: אם בשל בו מתחילת הרגל,

כלי שבישל בו בשר קדשים מתחילת החג,

יבשל בו כל הרגל

בלא מריקה ושטיפה. ובסוף הרגל ימרוק וישטוף, כי היות ויש הרבה קרבנות ברגל, ומבשל בו בכל יום, פולט כל יום מה שבלע אתמול קודם שנעשה נותר.

וחכמים אומרים: עד זמן אכילה

מותר לבשל בו בלי מריקה ושטיפה עד כלות סוף אכילת הקרבן, דהיינו, שלמים שני ימים ולילה אחד, ובחטאת יום ולילה, ואחר כך, אפילו בישל בו בינתיים, צריך מריקה ושטיפה, כי שמא נשאר בו מהבלוע הראשון שנעשה עכשיו נותר.

מריקה ושטיפה

כיצד?

מריקה

-

כמריקת הכוס

של ברכת המזון שצריך להדיחו ולרוחצו יפה מבפנים.

ושטיפה

-

כשטיפת הכוס

של ברכה שטעון הדחה ורחיצה בחוץ.

מריקה

[

בחמין

]

ושטיפה בצונן.