גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
זבחים 41a — התלמוד בעברית
אם כן, מקום שהושוה קרבן לקרבן, דהאי פר והאי פר, אינו דין ש באותן עבודות השוות בשניהן, כגון הזאות הפרוכת ומזבח הזהב, הושוו מעשים של זה למעשים של זה, ויהיה בהזאותיו דיני "את" "בדם" ו"טבילה". ואתא ליה…
הטקסט המקורי — זבחים 41a
אם כן,
מקום שהושוה קרבן לקרבן, דהאי פר והאי פר, אינו דין
ש
באותן עבודות השוות בשניהן, כגון הזאות הפרוכת ומזבח הזהב,
הושוו מעשים
של זה
למעשים
של זה, ויהיה בהזאותיו דיני "את" "בדם" ו"טבילה".
ואתא ליה פר יום הכפורים ל
הצריך בהזאותיו את דיני
"את" "בדם" ו"טבילה", מפר כהן משיח
בקל וחומר זה, כפי שאמרנו.
ו
כן
אתי ליה שעיר יום הכפורים
להצריך אף בו דיני "את" "בדם" ו"טבילה",
משעירי עבודת כוכבים, מקל וחומר
: מה במקום שלא הושווה קרבן לקרבן, דהיינו פר העלם דבר ושעיר של יום הכפורים, אף על פי כן הושוו מעשים המפורשים בשניהם זה לזה בדיני הזאות שבהיכל. מקום שהושווה קרבן לקרבן, כגון שעיר של יום הכפורים ושעירי עבודת כוכבים, אינו דין שיושוו בהם מעשים למעשים, ונלמד שעיר יום הכפורים שסתם בו הכתוב, משעירי עבודת כוכבים המפורש.
ומקשינן: והרי שעירי עבודת כוכבים עצמם, לא נאמרו בהם דיני "את" "בדם" ו"טבילה" במפורש, אלא ממה שהוקשו לפר העלם דבר ידענו בהם דינים אלו, ואם כן,
וכי דבר הלמד בהיקש
כגון זה,
חוזר ומלמד בקל וחומר?
ומתרצינן:
אמר רב פפא: קסבר תנא דבי רבי ישמעאל
הדורש קל וחומר זה, כי
דבר הלמד בהיקש, חוזר ומלמד בקל וחומר.
שנינו בדברי רבי ישמעאל לעיל, "ועשה
לפר", זה פר העלם דבר של צבור!
ומקשינן: מדוע צריכים אנו לדרוש כן? הרי תיבת "לפר" זו,
ב
פר העלם דבר של
צבור גופיה כתיב!
ומתרצינן:
אמר רב פפא
: הוצרכנו לדרשה זו,
משום דבעי אגמורי
בהיקש,
פר העלם דבר של צבור
אשר
ב
דין הקטרתו כלול הקטרת
יותרת הכבד ושתי הכליות, לשעירי עבודת כוכבים
, להכלילם בדין זה.
ופר העלם דבר של צבור
עצמו,
בגופיה לא כתיב
דין זה של הקטרת היותרת ושתי הכליות, אלא
בהיקשא
מפר כהן משיח
אתי.
ויש לנו כלל בקדשים, ש"דבר הלמד בהיקש, אינו חוזר ומלמד בהיקש". ולכן, בלי דרשה זו של "לפר", לא ניתן היה ללמוד בהיקש מפר העלם דבר לשעירי עבודת כוכבים על הקטרת היותרת ושתי הכליות. לכן
איצטריך
דרשת "ועשה
לפר",
המקישה את פר העלם דבר לפר כהן משיח.
והיינו, כיון שכבר הקישם הפסוק פעם אחת באומרו "כאשר עשה לפר", זה פר כהן משיח, הקישו כעת הכתוב פעם נוספת, כדי
למיהוי כמאן דכתיב ביה
, בפר העלם דבר, את הדין של הקטרת היותרת ושתי הכליות
בגופיה,
כאילו נאמר דין הקטרת היותרת ושתי הכליות בפרשת פר העלם דבר עצמה.
ו
על ידי כך
לא ליהוי
ההיקש מפר העלם דבר לשעירי עבודת כוכבים
דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש
[שאין למדין כן בקדשים].
תניא כוותיה דרב פפא
שההיקש הנוסף הרי הוא עושה כמו שנכתב במפורש: נאמר "ועשה לפר כאשר עשה". ולא היה לו לכתוב אלא
"ועשה כאשר עשה". מה תלמוד לומר "לפר"?
אלא,
לפי שנאמר
בפרשת קרבנות עבודת כוכבים "כי שגגה היא.
והם הביאו את קרבנם אשה לה'
, וחטאתם לפני ה' על שגגתם" [במדבר טו], ולא היה לו לכתוב אלא "כי שגגה היא", בא הכתוב להקיש שעירי עבודת כוכבים אלו לפר העלם דבר, ולדרוש:
"חטאתם" אלו שעירי עבודת כוכבים,
שעליהם דיבר הכתוב.
"שגגתם" זה פר העלם דבר של צבור
, שנאמר בו "ואם כל עדת ישראל ישגו".
ובמה שאמר הכתוב
"חטאתם על שגגתם"
והסמיכם זה לזה,
אמרה תורה: "חטאתם"
, שעירי עבודת כוכבים,
הרי היא לך כ"שגגתם",
כמו קרבן פר העלם דבר. כשם שפר העלם דבר יש בו הקטרת יותרת ושתי הכליות, הוא הדין לשעירי עבודת כוכבים. כי מאחר ונאמר בהם "אשה לה'", למדנו בזה שאף אלו חשובים "אשה לה'".
ומדייקת מכאן הגמרא: הרי בקרבן
"שגגתם"
עצמו [דהיינו, בפר העלם דבר],
מהיכן למדת
בו דין הקטרת יותרת ושני הכליות? האם
לא בהיקשא
מפר כהן משיח למדת? ואם כן,
וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש?
אלא, בהכרח, אין זה חשוב לימוד מהיקש, שהרי
תלמוד לומר
"ועשה
לפר", זה פר העלם דבר של צבור,
"כאשר עשה
לפר", זה פר כהן משיח
. וכיון שכפל הכתוב את ההיקש בין פר העלם דבר לפר כהן משיח, הרי זה כאילו נכתב במפורש בפר העלם דבר דין הקטרת היותרת ושתי הכליות [האמור בפר כהן משיח].
אמר מר: "חטאתם", אלו שעירי עבודת כו כבים.
ומקשינן: מדוע הוצרכנו ללמוד בהם דין הקטרת יותרת ושתי הכליות, מלימוד זה?
תיפוק ליה,
תלמד דין זה
מקרא קמא
לעיל,
דאמר מר
"ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת",
"החטאת" אלו שעירי עבודת כוכבים,
והוקשו בזה לפר העלם דבר, ומהיקש זה יש לנו ללמוד אף לענין דין הקטרת היותרת ושתי הכליות, ולמה לנו ההיקש הנוסף של "חטאת על שגגתם"?
ומתרצינן:
אמר רב פפא: איצטריך
לשניהם.
כי
סלקא דעתך אמינא
מה שהתרבו שעירי עבודת כוכבים לדין פר העלם דבר,
הני מילי
לענין
הזאות, דכתיבן בגופיה
של פר העלם דבר במפורש.