זבחים 40b — התלמוד בעברית

ומתיבת

"בדם"

האמורה שם למדנו, שצריך

שיהא בדם

שטובל בו את אצבעו

שיעור טבילה

מעיקרא

משעת קבלה ראשונה, ולמעט באופן שמלכתחילה קיבל דם בפחות משיעור טבילת אצבע בכלי אחד, ודם נוסף בשיעור זה, קיבל בכלי שני, ועירבן, ולמדנו זאת ממה שנאמר " ךם" בניקוד פת"ח תחת הבי"ת, ומשמע, בדם שהיה כבר.

ועוד למדנו

"וטבל"

בדם עצמו

ולא מספג

שזהו רק קינוח האצבע בדופן הכלי.

ומטעימה הגמרא: ואיצטריך למכתב גם "וטבל"

ואיצטריך

למכתב "בדם". דאי כתב רחמנא "וטבל"

בלבד,

הוה אמינא

שמועילה טבילתו

אף על גב דליכא

בכלי

שיעור טבילה מעיקרא

, ולכך

כתב רחמנא בדם

ללמדך שצריך לטבול בדם שמלכתחילה היה בו שיעור טבילה,

ואי כתב רחמנא

תיבת

"בדם"

בלבד,

הוה אמינא

שיועיל לזה

אפילו

אם לא טבל אלא רק

מספג,

ולכך

כתב רחמנא "וטבל"

וכמו שהתבאר.

ועתה, שבה הגמרא לדברי רבי יהודה, הלומד דין עיכוב ארבע מתנות, מדרשת "אשר באהל מועד" על כל האמור באהל מועד. ומקשינן:

מזבח 'קטרת

ה

סמים'

האמור שם

למה לי,

הרי כבר נאמר "לפני ה'" ובזה ידענו שמדובר במזבח הפנימי!?

ומתרצינן: ללמדנו,

שאם

אירע שהיה פר העלם דבר בעוד המזבח חדש, ועדיין

לא נתחנך המזבח בקטורת הסמים, לא היה מזה

דם על קרנותיו.

תניא כוותיה דרב פפא

שהריבוי "לפר" בא להקישו לענין "את" בדם" ו"טבילה": נאמר בפר העלם דבר

"ועשה

לפר

כאשר עשה

לפר החטאת",

מה תלמוד לומר "לפר"? לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור בענין

פר העלם דבר, ובכלל זה "את" "בדם" ו"טבילה",

דברי רבי. אמר רבי ישמעאל,

אין צריך להביא כאן את פר יום הכפורים, שהרי מ

קל וחומר

למדנו, שכל דרכי פר העלם דבר, נעשים אף בפר יום הכפורים:

ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן

שאין כל הבהמות ממין אחד,

השוה מעשים

של עבודת זה

למעשים

של עבודת זה [ולקמן יבואר מהו אותו מקום],

מקום שהשוה קרבן לקרבן

כגון פר יום הכפורים, ופר העלם דבר, ששניהם באים ממין אחד,

אינו דין שישוה מעשה

עבודתו של זה

למעשה

עבודתו של זה, ויהיו הזאותיהם של אלו שוות זו לזו בדין "את" "דם" ו"טבילה".

אלא, מה תלמוד לומר

"ועשה

לפר"? זה פר העלם דבר של צבור.

ו"כאשר עשה

לפר", זה פר כהן משיח,

להקישו לפר העלם דבר, וללמד שאף בפר כהן משיח, שלא נכפלו מתנותיו, אם חיסר אחת מהן - פסול.

אמר מר: ומה במקום שלא הושוה קרבן לק רבן.

ודנה הגמרא: מאי לא "הושוה קרבן לקרבן"?

אילימא

, אם תאמר שלא הושוו קרבן

פר יום הכפורים ו

קרבן

שעיר יום הכפורים,

שזה פר וזה שעיר, והושוו מעשיו של זה למעשיו של זה שכל עבודותיהם שוות, ומכאן למדנו קל וחומר לפר יום הכפורים ופר העלם דבר, שאף מעשיהם יהיו שוים.

הרי

איכא למיפרך: מה להנך,

פר ושעיר של יום הכפורים,

שכן נכנס דמם

של שניהם

לפניי ולפנים

, ואין ביניהם חילוק בדבר זה, ולכן דין הוא שיושוו אף במעשה עבודותיהם, ומה שאין כן פר יום הכפורים ופר העלם דבר, שלא הושוו בענין זה, שהרי דם פר יום הכפורים נכנס לפניי ולפנים, ואילו דם פר העלם דבר אינו נכנס.

אלא,

שמא תאמר שלא הושוו

פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים

, כיון שדרשנו לעיל מתיבת "החטאת" לרבות שעירי עבודת כוכבים, והקשנום לפר העלם דבר, נמצא שהושוו מעשיהם אף על פי שלא הושוה קרבנם, שזה פר וזה שעיר.

הרי

איכא למיפרך

:

מה להנך,

פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים,

שכן

שניהם

מכפרים על עבירות מצוה ידועה.

וכיון ששניהם שוים בדבר זה, לפיכך הושוו עבודותיהם. מה שאין כן פר יום הכפורים ופר העלם דבר, שאינם שוים בזה, שהרי פר העלם מכפר על עבירת מצוה ידועה, ואילו פר יום הכפורים מכפר על עבירת מצוה שאינה ידועה, על מי שנכנס למקדש בטומאה ולא ידע בעת כניסתו שהוא טמא, ולאחר מכן לא נודעה לו כניסתו.

אלא, פר העלם דבר של צבור ושעיר של יום הכפורים

שהושוו מעשיהם.

והכי קאמר: ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן, דהאי פר והאי שעיר, הושוו מעשים למעשים למאי דכתב בהו

התורה במפורש, שבהזאות הכתובות בכל אחד מהם לא שינה הכתוב את זו מזו, אלא אלו ואלו ניתן דמם על הפרוכת, אלו ואלו ניתן דמם על הקרנות, אלו ואלו יש בהם מתן אצבע. ואף על גב שיש מהדינים הקיימים בשעיר ואינם בפר העלם דבר, שהרי דם השעיר נכנס לפני ולפנים ומתן דמו בשמונה הזאות, ומה שאין כן בפר העלם דבר, מכל מקום, במעשה העבודות שכן הצריך בשניהם, לא שינה הכתוב את אלו מאלו.