גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
זבחים 14b — התלמוד בעברית
מתיב רב ששת: זר ואונן, שיכור ובעל מום , - בין בקבלה , בין בהולכה , בין בזריקה הרי הוא פסול . וכן העובד כשהוא יושב פוסל עבודה, וכן העושה עבודתו ביד שמאל . תיובתא לרב חסדא, שהכשיר הולכה בזר! ומקשינן…
הטקסט המקורי — זבחים 14b
מתיב רב ששת: זר ואונן,
שיכור ובעל מום
, - בין
בקבלה
, בין
בהולכה
, בין
בזריקה
הרי הוא
פסול
.
וכן
העובד כשהוא
יושב
פוסל עבודה,
וכן
העושה עבודתו ביד
שמאל
.
תיובתא
לרב חסדא, שהכשיר הולכה בזר! ומקשינן:
והא רב חסדא, קרא קאמר?!
ומתרצינן: מקרא זה אינו עוסק בהולכה, אלא
דעבידי
השוחטים הזרים "
מעשה איצטבא
" גרידא, שהיו השוחטים עומדים ליד הכהן שקיבל את הדם, והכהן היה מוסר להם את הכלי עם הדם כדי שיחזיקו אותו בידם וימתינו במקומם עד שיטלנו אחד הכהנים מידם ויוליכנו לזריקה , ונמצא שלא עשו אותם הזרים כל מעשה הולכה.
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו
-
הולכה בזר
אם כשרה היא או פסולה, מחלוקת
רבי שמעון ורבנן היא
:
רבי שמעון דאמר
במשנתנו שאין מחשבה פוסלת בהולכה, סובר
עבודה שאפשר לבטלה לאו עבודה היא
, נמצא שלדעתו הולכה
כשרה
אפילו
בזר
.
ואילו
לרבנן
, שאמרו כי מחשבה פוסלת בהולכה, בהכרח שגם עבודה שאפשר לבטלה נחשבת עבודה ולדעתם הולכה בזר תהיה
פסולה
.
אמר להו
אביי לרבה ולרב יוסף:
והא שחיטה, דעבודה שאי אפשר לבטלה
היא, ובכל זאת היא
כשרה בזר
לכולי עלמא, ואם כן אין הכרח שלדעת רבנן הולכה בזר תהיה פסולה משום שנחשבת כעבודה.
אמרו ליה: שחיטה לאו עבודה היא!
והראיה ששחיטה אינה קרויה עבודה שהרי כל הפסולים כשרים לשחיטה. אבל הולכה, שלא הוכשרו בה הפסולים, נקראת עבודה, ולפיכך זר פסול בה לרבנן, ורק לרבי שמעון זר כשר בה משום שסבר שכל עבודה שאפשר לבטלה לא נקראת עבודה.
ומקשינן:
ו
כי שחיטה
לא
נחשבת "עבודה"?
והאמר רבי זירא אמר רב: שחיטת פרה
אדומה
בזר
-
פסולה, ואמר רב עלה
[בביאור פסול זרות בשחיטת פרה אדומה] מפני מה שחיטת הזר פוסלת - כי "
אלעזר
"
ו
"
חוקה
"
כתיב בה
, וכל מקום שנאמר "חוקה" מלמד שהוא דין לעיכובא, שעבודה זו חייבת להעשות דווקא כפי האמור בפרשה, דהיינו שהשוחט יהיה כ"אלעזר" שהוא כהן, ולא זר. ואילו שחיטה לא נקראת עבודה, ולפיכך זר כשר בה, כיצד יתכן שהשחיטה של פרה אדומה תהיה פסולה בזר.
[וסלקא דעתא ששחיטת פרה אדומה היא מדין שחיטת קדשים, ואם שחיטה בקדשים אינה נחשבת עבודה גם בפרה לא תחשב עבודה, ואם כן, למה יפסל בה זר]?
ומתרצינן:
שאני
שחיטת
פרה
אדומה, שאינה כשחיטת קדשים ואין הזר פסול בה משום
דקדשי בדק הבית היא
, ואין בה קדושת מזבח ולא שייך להחשיבה כ"עבודה", וגזירת הכתוב היא שתהא שחיטתה פסולה בזר על אף שאינה מכלל עבודת הקדשים, ואין ללמוד ממנה לשחיטת קרבן .
ומקשינן:
ולאו כל דכן הוא
ששחיטה נחשבת "עבודה" - ומה פרה אדומה שהיא
קדשי בדק הבית הויא
שחיטתה
עבודה
[שהרי פסל בה זר],
קדשי מזבח
שהם חמורים הימנה
לאו
כל שכן הוא ששחיטתן
עבודה היא?!
ומתרצינן:
אמר רב שישא בריה דרב אידי
יש מקום לומר ששחיטת פרה צריך שתעשה על ידי כהן אף על פי שהיא קדשי בדק הבית ואינה עבודה,
מידי דהוה אמראות נגעים, דלאו עבודה היא
ובכל זאת
בעיא כהונה
שרק הכהן יכול לטמאות או לטהר את הנגע. והוא הדין לשחיטת פרה אדומה שהכשיר בה הכתוב כהן בלבד, אפילו שאינה מכלל עבודות הקדשים, ולפיכך אי אפשר ללמוד ממנה ששחיטת הזבחים היא עבודה .
ומקשינן:
והרי הולכת אברים
של הקרבן
לכבש
המזבח,
דעבודה שאפשר לבטלה היא
[שהרי אפשר להפשיט ולנתח את האיברים סמוך למזבח בלי צורך בהולכתן]
ופסולה בזר, דכתיב
"
והקריב הכהן את הכל, והקטיר המזבחה
",
ואמר מר
-
זו הולכת איברים לכבש
המזבח! ומה החילוק בין הולכת איברים להולכת הדם, שהכשיר רבי שמעון לעשותה בזר?
ומתרצינן:
היכא דגלי
קרא שיעשנה כהן אפילו שהיא עבודה שאפשר לבטלה
גלי
, ולכן הולכת איברים טעונה כהן,
והיכא דלא גלי
[כגון בהולכת הדם]
לא גלי
, ומסברא מכשירים לעשותה בזר כי עבודה שאפשר לבטלה היא ואינה נחשבת עבודה!
ומקשינן:
ולאו כל דכן הוא
שהולכת הדם נחשבת עבודה -
ומה הולכת איברים לכבש דלא מעכבא כפרה
, שהרי גם אם לא יוקטרו איברי הקרבן יתכפר בעל הקרבן בזריקת הדם, ובכל זאת
בעיא
הולכת האיברים
כהונה
, משום שנחשבת עבודה.
הולכת דם
שחמורה הימנה,
דמעכבא כפרה
, כי ללא הולכת הדם לא ייעשה ריצוי הדם בזריקה ולא יתכפר בעל הקרבן,
לא כל שכן
שתחשב עבודה וצריך לעשותה על ידי כהן בדוקא!?
ומקל וחומר זה מוכח שלא כרבה ורב יוסף שסברו כי לדעת רבי שמעון שאין מחשבת שלא לשמה פוסלת בהולכה הוא הדין שזר כשר להולכה משום שאינה נחשבת עבודה, אלא באמת הולכה נחשבת עבודה אפילו לדעת רבי שמעון ולפיכך צריכה להעשות בכהן.
והטעם שמחשבת שלא לשמה אינה פוסלת בהולכה הוא משום שמחשבה פוסלת רק בעבודה שהיתר הקרבן לאכילה תלוי בה, אך הולכה אף על פי שהיא עבודה אינה מעכבת את היתר האכילה, כי היא עבודה שאפשר לבטלה.
איתמר נמי: אמר עולא אמר רבי אלעזר
-
הולכה בזר פסולה אפילו ל
דעת
רבי שמעון
שמחשבת פסול בשעת הולכה אינה פוסלת, והטעם לכך כמבואר למעלה.
איבעיא להו: הולכה שלא
עשאה הכהן בהליכתו
ברגל
אלא הוליך את הדם בידו וקירבו אל המזבח [כשהוא עצמו עומד במקומו] - האם
שמה הולכה
וצריכה להעשות בכהן [בין לרבנן ובין לרבי שמעון], ופסלה בה מחשבה לדעת רבנן ,
או לא שמה הולכה
, ואין מחשבת פסול פוסלת בה [וכשרה בזר], אלא שצריך לחזור ולהוליך את הדם לדעת רבנן?
תא שמע
: הרי שנינו "
וכן יושב וכן שמאל
פסול בין בהולכה בין בזריקה" ולכאורה פסולו של מוליך כשהוא יושב הוא משום פסול "יושב" ולא משום שאינו מוליך את הדם ברגליו, ומשמע,
הא
מוליך כשהוא
עומד דומיא דיושב
והיינו שאינו מוליך את הדם כשהוא הולך ברגליו, אלא עומד במקומו ומוליך בידו -
כשר
, כי רק פסול "יושב" הוא חסרון בהולכה ולא כשהוא עומד ומוליך בידו, ומוכח שהושטת הדם בידו נחשבת הולכה!
ודחינן: לעולם כשעומד על מקומו ומוליך בידו אין זו נחשבת הולכה, ומה ששנינו כי "יושב" פסול,
דלמא
מדובר באופן שהוא מזיז את גופו תוך כדי ישיבה,
דקשייף מישף
, שמגרר ומשפשף עצמו בקרקע, ומקריב בכך את הדם אל המזבח, ולפיכך כל פסולו הוא משום "יושב", ואמנם אילו היה "
עומד
"
דומיא ד
"
יושב
" באופן כזה, שאינו הולך אלא
דנייד פורתא
על ידי שמגרר ומשפשף רגליו בקרקע, היתה הולכתו כשר, אך באופן שאינו מזיז את עצמו כלל אלא עומד במקומו ומושיט את הדם בידו אין זו הולכה .
תא שמע
: שהרי שנינו בסדר הקרבת קרבן פסח:
שחט ישראל
את הפסח,
וקבל הכהן
את הדם,
נתנו
הכהן המקבל
לחבירו
הכהן,
וחבירו לחבירו
, וכן הלאה, שהיו עומדים שורות של כהנים ממקום השחיטה עד מקום המזבח, עד שהיה הדם מגיע לכהן הסמוך למזבח שהיה זורקו, ומוכח שהושטה ביד נחשבת הולכה .
ודחינן:
התם נמי
מדובר באופן
דניידי פורתא
ברגליהם ומתקיימת בכך עבודת הולכה .
ומאי קא משמע לן
, והלא אם כך היו עושים פשיטא שהולכה היא? - החידוש הוא שראוי להעמיד כהנים רבים לעבודת הפסח כי
ברוב עם הדרת מלך!
תא שמע: קבל
הכהן
הכשר
את הדם
ונתן
אותו על ידי הושטת ידו
לפסול
-
יחזיר
הפסול ויושיט
לכשר
, למקום שעמד בו הכשר בשעה שנתן את הדם לפסול, ויוליכנו הכשר שוב ממקום עמידתו הראשון אל המזבח. ואילו הושטה ביד היתה נחשבת הולכה, ואין צורך להוליך דוקא ברגל, למה אין הכשר יכול להתקדם ולקחתו מהפסול ולהוליכו ממקומו של הפסול אל המזבח, והרי כבר הושיט הכשר את הדם עד למקומו של הפסול. אלא בהכרח שאותה הושטה שהושיט הכשר את הדם בידו אל הפסול לא נחשבת כהולכה משום שלא נעשתה ברגל !
ודחינן:
אימא
-
יחזור הכשר ויקבלה
ממקומו של הפסול, כי ההושטה שהושיט הכשר הראשון אל הפסול נחשבת הולכה. [ומדובר באופן שהפסול אינו מושיט את הדם אל הכשר אלא רק מחזיק בידו, והכשר נוטלו ממנו] .
איתמר: אמר עולא אמר רבי יוחנן: הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה
, ולפיכך אין מחשבה פסולה פוסלת ומפגלת בה.