יומא 36a — התלמוד בעברית

גמרא:

שנינו במסכת זבחים [מז א]: "קדשי קדשים - שחיטתן בצפון. פר ושעיר של יום הכיפורים שחיטתן בצפון", שנאמר [ויקרא א יא] בענין שחיטת קרבן עולה: "ושחט אותה על ירך המזבח צפונה".

ובגמרא שם למדו את שאר קדשי קדשים, ובכללם פר ושעיר של יום הכיפורים, שדינם כדין עולה לענין זה.

במשנה להלן [מא ב מג ב] משמע שהוידוי היה נעשה במקום השחיטה. ומכאן שהוידוי המוזכר במשנתנו היה "על ירך המזבח צפונה".

ושנינו במשנה: "בא לו אצל פרו, ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ... ומתודה". ולאור האמור, צריך לומר שפרו היה עומד בין האולם והמזבח בחציה הצפוני של העזרה. ואף על פי שאינו נמצא בצפון למזבח ממש [אלא בין האולם והמזבח], מכל מקום, גם זה בכלל "ירך המזבח צפונה". כיון שהוא סמוך למזבח.

והוינן בה:

מאן

, מיהו התנא, אשר

שמעת ליה

, שמעת עליו,

דאמר "בין האולם והמזבח

" קרוי

"צפון

" לענין שחיטת קדשי קדשים ["ירך המזבח צפונה"]?

ומשנינן:

רבי אלעזר ברבי שמעון היא.

דתניא: איזהו "צפון"

ששוחטים בו קדשי קדשים?

דעה ראשונה:

מקיר של מזבח

ה

צפוני

[מקירו הצפוני של המזבח החיצון]

ועד כותל העזרה

הצפוני.

וכנגד כל המזבח

.

כלומר, השטח שמצפון למזבח בלבד -

כולו

קרוי

צפון.

שכך משמעות הפסוק "ושחט אותו על ירך המזבח צפונה". "ירך המזבח" היינו - צד המזבח בלבד. אלו

דברי רבי יוסי ברבי יהודה

.

דעה שניה:

רבי אלעזר ברבי שמעון מוסיף: אף בין האולם ולמזבח.

כלומר, השטח שמן המזבח והלאה לכיוון מערב עד האולם, חציו הצפוני נחשב עדיין בגדר "ירך המזבח צפונה" [ושוחטים שם קדשי קדשים], כיון שקדושת השטח הזה מרובה, שהרי הוא קרוב לכל. אבל השטח שממזרח למזבח כלפי חוץ אינו בגדר "ירך המזבח". דעה שלישית:

רבי מוסיף: אף

את השטח שממזרח למזבח, אחת עשרה אמות, שהן

מקום דריסת רגלי הכהנים

[עזרת כהנים].

ואף

עוד אחת עשרה אמות שהן

מקום דריסת רגלי ישראל

[עזרת ישראל] עד קיר העזרה המזרחי. ובכל השטח הזה, חציו הצפוני עדיין נחשב "ירך המזבח צפונה". ושוחטים שם קדשי קדשים.

אבל

השטח שבצידי האולם,

מן ה

לשכות הקרויות

"חליפות"

[שהם היו בצד האולם לכל רחבו] והלאה -

הכל מודים

, אפילו רבי אלעזר ברבי שמעון שאמר ממערב למזבח עדיין נקרא "ירך המזבח", גם הוא מודה

שפסול.

כיון שאין המזבח נראה [מרוב השטח הנמצא] שם, אינו קרוי "ירך המזבח".

למדנו מדברי רבי אלעזר ברבי שמעון שחצי העזרה הצפוני שבין האולם והמזבח קרוי ירך המזבח צפונה. ושוחטין שם קדשי קדשים, ואף וידוי הפר של כהן גדול היה נעשה שם, וכמבואר במשנתנו.

והוינן בה:

לימא

האם יש לומר שדוקא כ

רבי אלעזר ברבי שמעון היא

משנתנו,

ולא

כ

רבי?

ושאלה זו היא על סמך ההנחה של הגמרא עכשיו:

הרי שנינו בברייתא שרבי מוסיף שעזרת הכהנים ועזרת ישראל, שהם ממזרח למזבח, קרויים צפון. ורבי לא הזכיר שגם ממערב למזבח [בין האולם והמזבח] קרוי צפון.

ואם כן, יש להסתפק, מה דעת רבי בזה, ויתכן שרבי סובר שהשטח שבין האולם והמזבח אינו בגדר "ירך המזבח צפונה". ושלא כדברי משנתנו.

ותמהינן על השאלה: הרי

אפילו תימא

תאמר כ

רבי,

הרי פשוט שרבי מודה ששוחטין קדשי קדשים בין האולם והמזבח.

שהרי

השתא

, עכשיו שלמדנו מדברי

רבי,

ש

אדרבי יוסי ברבי יהודה מוסיף

[שלרבי יוסי ברבי יהודה אין שוחטין אלא מצפון למזבח ממש, ואילו רבי מוסיף] ששוחטין אפילו ממזרח למזבח, שהוא מרוחק מההיכל ומקדושתו.

אם כן, היתכן

שאדרבי אלעזר ברבי שמעון

[הסובר ששוחטים ממערב למזבח]

לא מוסיף

אלא פוחת?!

הרי אי אפשר לומר שהשטח המרוחק מההיכל כשר, ואילו השטח המקורב להיכל פסול!

ומפרשינן את השאלה באופן אחר:

אנן

[אנחנו]

הכי קא אמרינן

, כך התכוונו לשאול:

אי

אם משנתנו

רבי היא,

שגם ממזרח למזבח שוחטים קדשי קדשים, אם כך קשה:

ונוקמיה

נעמיד את הפר

בכולה עזרה

בין במזרח ובין במערב [בחציה הצפוני], ולמה שנינו שפרו היה עומד בין האולם והמזבח דוקא?

אם כן, לכאורה מוכח שמשנתנו אינה יכולה לסבור כרבי [אלא כרבי אלעזר ברבי שמעון בלבד].

ודחינן את השאלה:

אלא

לשיטתך המקשן,

מאי

מה אתה סובר? שמשנתנו כ

רבי אלעזר ברבי שמעון היא

[שאמר אין שוחטים קדשי קדשים ממזרח למזבח], ולכן אי אפשר היה להעמיד את הפר ממזרח למזבח.

והרי לשיטתך, אמנם אי אפשר להעמיד את הפר ממזרח למזבח, אבל עדיין קשה:

ונוקמיה

נעמיד את הפר

בין מזבח ולכותל

הצפוני, כנגד המזבח ממש, ששם הוא עיקר מקום שחיטת קדשי קדשים [שזה ירך המזבח ממש. מאירי]. והכל מודים ששוחטים שם קדשי קדשים. ולמה העמידוהו דוקא בין האולם והמזבח?

אלא, מאי אית לך למימר

מה אתה צריך לתרץ ולומר? שהקריבו את הפר להיכל,

משום

שחששו ל

חולשא דכהן גדול

, שכל עבודות יום הכיפורים מוטלות עליו, כשהוא צם, והיה צריך לשאת מזרק כבד מלא דם [שקיבל בו את דם הפר סמוך לשחיטה] ולהכניסו להיכל על מנת להזות ממנו בפנים. וכדי לקצר לו את הדרך הקריבו את הפר סמוך להיכל.

אם כן,

לרבי נמי

גם לשיטת רבי ששוחטים קדשי קדשים בשטח שממזרח למזבח [בצפונו], יש לומר שמכל מקום לא העמידו את פר הכהן הגדול שם,

משום חולשא דכהן גדול

, כדי שלא יצטרך לשאת את כובד המזרק דרך ארוכה.

שנינו במשנה: ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח

ראשו לדרום ופניו למערב

כנגד ההיכל.

ומפרשינן:

היכי משכחת לה?

באיזה אופן יתכן שראשו בדרום ואילו פניו למערב?

אמר רב: בעוקם את ראשו.

ומקשינן: למדנו מדברי המשנה שפניו של הפר צריכים לפנות לצד ההיכל. ואם כן קשה, למה הוצרכו לעקם את ראשו?

ונוקמיה להדיא!

נעמידו מכוון ישר, פניו למערב ואחוריו למזרח!

אמר אביי

תירוץ:

גזירה

מחשש

שמא ירביץ גללים

, ויראה בית הרעי שלו כנגד המזבח. לכן לא העמידו את הפר כולו בין האולם והמזבח, אלא החלק האחורי של גופו היה מצפון למזבח, וראשו היה בין האולם והמזבח ממש. ואי אפשר לעשות כך אלא אם כן הפר עומד מצפון לדרום.

[אבל אם היו מעמידים את הפר ממזרח למערב, אם נעמיד את ראש הפר בין האולם והמזבח אל מול ההיכל, ממילא גם גופו יהיה שם כנגד המזבח] .

תנו רבנן

:

כיצד סומך

על קרבן קדשי קדשים?

הזבח עומד בצפון

העזרה, כמבואר לעיל שקדשי קדשים שחיטתם וסמיכתם בצפון.

ופניו

של הזבח פונות

למערב

ואחוריו למזרח .

והסומך

[הבעלים, שמוטל עליו לסמוך]

עומד

אחרי הזבח

במזרח.

אחוריו למזרח

ופניו למערב.

ומניח ידיו בין שתי

ה

קרנות

הקרניים

של

הזבח

.

ו

סמיכה זו כשירה,

בלבד

בתנאי,

שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הזבח, ומתודה.

ועל מה היה מתוודה?

על חטאת

אם הקרבן היה חטאת, היה מתוודה עליו את ה

עון

שבגללו הביא

חטאת

זו.

ועל אשם

אם הקרבן היה אשם, היה מתוודה עליו את ה

עון

שבגללו הביא

אשם

זה.

ועל עולה,

היה מתוודה עליה את

עון

ביטול מצות

לקט שכחה ופאה

[אם חטא בהם], שעל עוונות אלו לא נאמר בתורה וידוי במקום אחר. והעולה באה לכפר עליהן -

דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר: אין

ה

עולה באה

לכפר על עבירות שנאמר בהם עונש, שהרי העונש הוא שמכפר עליהם.

ולכן בהכרח שאין העולה באה לכפר על עבירות שחייבים עליהם כרת או מיתת בית דין. וגם לא באה לכפר על "לא תעשה" [כגון לקט שכחה ופאה, כדלהלן], שהרי העובר על "לא תעשה" נענש במלקות.

אלא

על מה באה העולה לכפר?

על

המבטל מצות

עשה, ועל

העובר על מצות

לא תעשה שניתק לעשה

[שהכתוב ניתק את הלאו מעונש מלקות, וקבע לו תיקון על ידי קיום עשה, ואין לוקים עליו. על פי רש"י מכות טו א ד"ה ההוא לנתוקי], שעל המצוות הללו לא נאמר עונש בתורה .

והוינן בה:

במאי קמפלגי

במה נחלקו רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא? .