יומא 15a — התלמוד בעברית

ורבנן

מסבירים פסוק זה:

מאי קאמר רחמנא

בהקדמת הטבת הנרות לקטורת? ש

בעידן הטבה

-

תהא

כבר

מ

ו

קטר

ת כבר ה

קטורת.

דאי לא תימא הכי,

אלא הטבת הנרות כולן תהא לני הקטורת וכפשט הכתוב, שממנו למד אבא שאול, תיקשי לך: בסדר העבודה ש

בין הערבים, דכתיב

[שמות ל ח]

"ובהעלות אהרן את הנרת בין הערבים

-

יקטירנה

לקטורת", האם

הכי נמי

, גם כאן נאמר

דברישא מדליק נרות והדר מקטיר קטורת של בין הערבים

, וכמו משמעות הפסוק לדברי אבא שאול בסדר העבודה בבוקר!?

וכי תימא הכי נמי

.

הרי זה לא יתכן. כי

והתניא

:

אמר הכתוב בסדר עריכת המנורה [שמות כז כא]: "יערוך אותו -

מערב עד בקר

.

למדנו מכאן:

תן לה

שמן מידי ערב, ואפילו בלילות הקצרים, בתקופת תמוז, כ

מדתה

בלילות הארוכים בתקופת טבת,

שתהא דולקת

המנורה

והולכת כל הלילה מערב ועד בקר.

דבר אחר: "מערבעד בקר

" -

אין לךעבודה

של היום

שכשרה

להעשות

מערב עד בקר

לאחר הדלקת הנרות

אלא

עבודה

זו בלבד

[והיינו, שהיא צריכה להעשות אחרונה לעבודות היום].

אלא

בהכרח,

מאי קאמר רחמנא

בפסוק "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה" - ש

בעידן

בזמן

הדלקה

של הנרות

תהא

כבר

מ

ו

קטר

ת

הקטורת

.

ואם כן,

הכא נמי

משמעות הכתוב בסדר עבודות הבוקר היא -

בעידן הטבה תהא מקטר קטורת.

ו

אילו

אבא שאול אמר לך: שאני התם

בעבודת הערב, שגזירת הכתוב היא שתהא הטבת הנרות אחר הקטורת,

דכתיב

בסדר עריכת המנורה "יערוך

אותו

מערב עד בוקר".

רב פפא אמר

תירוץ אחר ליישב את הסתירה בין משנתנו למשנה להלן:

לא קשיא

.

הא

, משנתנו הסוברת שהקטורת היא לפני הטבת הנרות, היא לפי

רבנן

.

ואילו

הא

, המשנה להלן, שמפייסים את הקטורת אחר הנרות היא לפי

אבא שאול.

ופרכינן:

במאי אוקימתא למתניתין דהכא

-

כרבנן,

ולמשנה להלן בענין ה

פייס

-

כאבא שאול

.

אם כן,

אימא סיפא

בפרק שלישי, בסדר העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים בבוקר:

הביאו לו את התמיד, קרצו

[שחטו],

ומרק

וגמר כהן

אחר

את ה

שחיטה על ידו

[עבורו].

נכנס להקטיר את הקטורת ולהיטיב את הנרות

.

ובהכרח שסיפא זו -

אתאן

היא

ל

פי

רבנן.

והאם יתכן לומר ש

רישא וסיפא

הם לפי

רבנן, ו

אילו

מציעתא

[המשנה של פיס] היא לפי

אבא שאול!?

אמר לך רב פפא: אין,

כן!

רישא וסיפא

-

רבנן, ומציעתא

-

אבא שאול.

ומבארת עתה הגמרא:

בשלמא אביי, לא אמר

לא תירץ

כרב פפא

, היות ולומר ש

רישא וסיפא

הם לפי

רבנן ומציעתא

כ

אבא שאול

-

לא מוקים לה

, ין רצונו להעמיד בדוחק הזה.

אלא רב פפא

-

מאי טעמא לא אמר כ

תירוצו של

אביי?

אמר לך

רב פפא: תירוצו של אביי קשה, כי לפי דבריו, שנינו במשניות את סדר הטבת הנרות שלא כסדר הנכון, שהקדים התנא לשנות את הטבת שתי הנרות שהיא מאוחרת לפני הטבת חמשת הנרות, שהיא קודמת.

שהרי לדברי אביי,

תנא

שנה התנא

ברישא

, במשנתנו, את דין

הטבת שתי נרות

[ולכן הקדים את הקטורת],

והדר

, ואחר כך, במשנה של פיס, שנה את

הטבת חמש נרות

, שהקטורת אחריהם.

ואביי אמר לך

שאין זה קשה.

כי במשנתנו לא נקט התנא את סדר העבודה, אלא רק

אורויי בעלמא הוא דקא מורי,

שלמדנו מה הן עבודות היום שעוסק בהן הכהן הגדול,

ו

אילו את

סדרא

של העבודה

הא

הזאת -

הדר תני ליה

בפרקים הבאים, לפי הסדר הנכון של חמש נרות, קטורת, ולאחריה שתי נרות, והכל לפי רבנן.

וחוזרת הגמרא לבאר את המשנה בענין זריקת דם התמיד:

גופא: בא לו לקרן מזרחית צפונית

-

נותן מזרחית צפונית

.

מערבית דרומית

-

נותן מערבית דרומית.

ותני עלה: רבי שמעון איש המצפה משנה בתמיד

;

בא לו לקרן מזרחית צפונית

-

נותן

מזרחית צפונית, מערבית דרומית

-

נותן מערבה ואחר כך נותן דרומה.

והוינן בה

מאי טעמא דרבי שמעון איש המצפה

לשנות את סדר מתן דם התמיד משאר העולות?

אמר רבי יוחנן משום חד דבי

מבית מדרשו של

רבי ינאי

:

אמר קרא

במדבר כח טו] במוסף ראש חודש:

"ושעיר עזים אחד לחטאת לה'

-

על עלת התמיד יעשה, ונסכו

".

"על עולת התמיד" משמעותו: עולת התמיד, אמנם

עולה היא, ו

בכל זאת

אמר רחמנא: עביד בה

בעולת התמיד

"מעשה חטאת

".

הא כיצד?

נותן

מתנת דם

"אחת שהיא שתים

" על הקרן המזרחית צפונית,

כמעשה עולה,

שהרי היא עולה, אך לאחר מכן, נותן מתנת דם

"שתים שהן שתים

", שמפסיק בין שתי הנתינות ונותן כל אחת לחוד,

כמעשה חטאת.

והוינן בה:

וליתן

תחילה

"שתים שהן ארבע" כמעשה עולה

רגיל,

ו

רק אחר כך יתן

"ארבע שהן ארבע" כמעשה חטאת!?

ומשנינן: לא יתכן. היותו

לא מצינו דמים שמכפרין וחוזרין ומכפרין.

ופרכינן: מהי הטענה של "שלא מצינו"?

וכי מצינו דמים שחציין

ניתנים כדין

חטאת וחציין

כדין

עולה?

אלא

-

על כרחן הקישן הכתוב

לעשות כן.

אם כן,

הכא נמי

, ביחס לחזור על כל סדר החטאת לאחר סדר העולה נאמר שיש לעשות כן -

בעל כרחן הקישן הכתוב!

ומשנינן:

התם

, בשינוי מתן הדמים השני, לתתו בפיסוק, אין זה שינוי גדול משאר העולות, שהרי הוא ניתן באותה הקרן, ואין זה אלא

"פסוק מתנות" בעלמא היא

, ולכן מסתבר שרק בכך דיברה תורה.

ועוד הוינן בה:

וניתיב

ניתן מתן דם

"אחת שהיא שתים" למטה

מחוט הסיקרא,

כמעשה עולה,

ו

"שתים שהן שתים" למעלה

מחוט הסיקרא,

כמעשה חטאת!

ומשנינן:

לא מצינו דמים שחציין למעלה וחציין למטה.

ותמהינן:

ו

כי

לא

מצינו דמים שחלקן למעלה וחלקן למטה!?

והתנן

: לקח הכהן הגדול את דם הפר, ו

הזה ממנו

[לפי הנחת הגמרא עתה] נוכח הכפורת, הזאה

אחת למעלה

מאמצע הכפורת,

ושבע

הזאות

למטה

מאמצעה!?

ומשנינן: הזאות אלו לא היה למעלה מאמצע הכפורת ולא למטה לה, אלא הזאות

כ

אדם ה

מצליף.

ומבארת הגמרא:

מאי כמצליף?

מחוי

הראה

רב יהודה

בידו:

כמנגדנא

, כשליח בית דין המלקה את המחייב מלקות מכה אחר מכה במקום אחר בגוף. שתחילה מכה על מקום מרוחק ממנו, ובהדרגה הוא מקרב את המלקות על גוף המולקה לכיוון מקום עמידתו של המלקה.

אך עדיין יש להקשות:

ו

כי

לא

מצינו דמים שחלקם למעלה וחלקם למטה?

והתנן: הזה ממנו

, מהדם המעורב מדם הפר והשעיר,

על "טהרו" של מזבח

הזהב

שבע פעמים

.

ומניחה הגמרא עתה:

מאי לאו

, האם אין הכונה במילה "טהרו", שהוא מזה שבע פעמים על צד הדופן של מזבח,

אפלגיה

, בגובה חציו,

דמזבח

.

וכ

מו

דאמרי אינשי

בהגיע חצות היום, בצהריים:

"טהר טיהרא

", ש

הוא פלגא דיומא?

וכיון שמזה על אמצעו, הרי חלק מהדם נופל מעל האמצע וחלק מתחתיו.

אמר רבה בר שילא: לא

לנתינה על חצי גובהו של מזבח התכוונה המשנה לומר.