יומא 14b — התלמוד בעברית

דתנן: כמה יהא בהן

במי החטאת שבכלי

ויהא

בהם

כדי הזאה

-

כדי שיטבול

ראשי גבעולין

במים,

ויזה

מהם.

והיינו, שיהיה במים שיעור כזה שיספיקו הגבעולין לספוג בתוכם מהמים, ויוכלו להזות מהם, מעבר למה שספגו.

אביי אמר: אפילו תימא

משנתנו

רבי עקיבא

היא, שפיר יכול הכהן הגדול לעבוד כל שבעה, על אף שנטמא ממי ההזאה.

וכגון

דעביד עבודה כוליה יומא, ולפניא

, לפנות ערב,

מדו עליה, וטביל

לפני השקיעה,

ו

אז

עביד "הערב השמש

", ושוב יכול לעבוד למחרת בבוקר עד לפנות ערב, ומזים עליו, וטובל.

שנינו במשנה:

ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות.

אלמא

, מקטיר

קטורת ברישא

, תחילה,

והדר נרות

.

ורמינהו

ממסכת תמיד, ששנינו בה בשלש משניות, בזו אחר זו, מה היה עושה כל מי שהיה זוכה בגורל הפיס:

מי שזכה

בפיס

בדישון מזבח הפנימי,

היה עושה ...

ומי שזכה

בגורל

במנורה

היה עושה ...

ומי שזכה בקטורת

...

ומוכח שהנרות קודמות לקטורת, ההיפך ממשנתנו.

אמר רב הונא: מאן תנא

מי הוא התנא השונה את המשניות במסכת

תמיד

-

רבי שמעון, איש המצפה הוא

, שמצינו אותו בברייתא כשהוא שונה הלכות סדר התמיד.

ופרכינן:

והא איפכא שמעינן ליה

, שרבי שמעון איש המצפה אינו זה שלפיו נשנות המשניות במסכת תמיד, אלא הוא חולק על האמור במשנה בסדר תמיד.

דתנן

במשנה במסכת תמיד:

בא לו

הכהן הזורק את דם התמיד על המזבח,

לקרן מזרחית צפונית

-

נותן

, זורק שם את הדם, ומתנת הדם מתפשטת וניכרת על המזבח

מזרחה צפונה

.

ואחר כך מדלג על הקרן הסמוכה ומגיע לקרן הנגדית,

מערבית דרומית

ו

נותן

את הדם בזריקה אחת,

מערבה דרומה

.

וכך הוא הדין בכל העולות, שנותן מתן דמים "שתים שהן ארבע" על שתי הקרנות הללו, בשתי זריקות בלבד.

ותני

בברייתא

עלה

דמשנה זו:

רבי שמעון איש המצפה משנה

את סדר הזריקה

ב

קרבן ה

תמיד

משאר זריקת דם העולות:

תחילה הוא אמנם עושה ככל קרבנות עולה, שמביא את דם התמיד לקרן

מזרחית צפונית

ו

נותן

זורק את הדם

מזרחה צפונה

.

אך במתן הדם השני בקרבן התמיד הוא מפצל את הנתינה, שמפסיק בין זריקת הדם לשני הצדדים.

בהגיעו לקרן

מערבית דרומית

-

נותן

את הדם תחילה רק

מערבה

.

ואחר כך נותן

בזריקה נפרדת

דרומה

.

ומוכח שאין המשניות במסכת תמיד נשנות על ידי רבי שמעון איש המצפה.

אלא, אמר רבי יוחנן

: כך הוא התירוץ:

מאן תנא

כאן, ב

סדר יומא

, את עניני סדר התמיד -

רבי שמעון איש המצפה הוא

, שחולק שם על סתם משנה. וכמו כן כאן הוא שונה את משנתנו, שהיא חולקת על סתם משנה במסכת תמיד.

אך עדיין יש להקשות:

ורמי סדר יומא אסדר יומא

.

דתנן: פייס השני

הוא -

מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן את המנורה, ומי מעלה אברים לכבש.

וב

פייס השלישי

היו מכריזים: כהנים

חדשים לקטורת

, שעדיין לא זכו מימיהם בהקטרת הקטורת -

בואו והפיסו!

ומוכח מסדר הפייסות שהקטורת היא אחרי הנרות, להיפך ממשנתנו.

אמר אביי: לא קשיא

. כי יש הפסק בהטבת הנרות בין חמשת הנרות לשתי הנרות, ובהפסק הזה מוקטרת הקטורת.

ולכן,

כאן

, במשנתנו ששנינו בה שהקטורת קודמת לנרות, המדובר בה הוא

בהטבת שתי

ה

נרות

האחרונות.

ואילו

כאן

במנה להלן ששנינו בה שהקטורת היא אחר הטבת הנרות, המדובר הוא

בהטבת חמש נרות.

ומקשינן לאביי:

למימרא, דבקטורת מפסיק להו

בין הנרות?

והא אביי

כשהוא היה

מסדר

את "סדר

מערכה" משמיה דגמרא

[באופן המקובל מכל בני הישיבה, לפי מה שהם קיבלו מרבותיהם] -

בדם התמיד מפסיק להו!

אמרי: לא קשיא

.

ההיא

סדר המערכה שנה אביי

ל

שיטת

אבא שאול

.

הא

דשנינו את דברי אביי לתרץ את המשניות שבמסכת יומא -

ל

שיטת

רבנן

הוא.

דתניא: לא ייטיב

תחילה

את

כל שבעת

הנרות ואחר כך יקטיר

בהפסקה את הקטורת.

אלא, יקטיר

אחר חמשת הנרות,

ואחר כך ייטיב

את שתי הנרות.

אבא שאול אומר: מטיב

את כל שבעת הנרות לפני הקטורת,

ואחר כך מקטיר

, אלא שמפסיק בין הנרות בזריקת דם התמיד.

ומבארת הגמרא:

מאי טעמא דאבא שאול

-

דכתיב

[שמות ל]:

"בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות

".

ו

רק

הדר

כתיב

"יקטירנה

" לקטורת, ומשמע לו שההקטרה היא לאחר סיום הטבת כל הנרות.