יבמות 59b — התלמוד בעברית

ותיקשי לרב, הסובר שבעולה שלא כדרכה פסולה לכהן גדול?! ומשנינן:

הא מני

ברייתא זו, הסוברת שבעולה שלא כדרכה מותרת לכהן גדול -

רבי מאיר היא!

שאמר בברייתא לעיל: בוגרת - פסולה לכהן גדול.

ולדבריו, מוכח לפי דרשות הפסוקים [כפי שנתבאר בגמרא לעיל], שהנבעלת שלא כדרכה הרי היא מותרת לכהן גדול.

ו

אילו

רב

הפוסל בעולה שלא כדרכה לכהן גדול -

דאמר כרבי אלעזר

.

רב בא להשמיענו שלפי שיטת רבי אלעזר [המכשיר בוגרת לכהן גדול], אשה הנבעלת שלא כדרכה, פסולה לכהן גדול. שכך מוכח לפי דרשות הפסוקים, כמבואר בגמרא לעיל [על פי תוספות].

ותמהינן:

אי

רב, שאמר נבעלה שלא כדרכה פסולה לכהונה, אמר את דבריו

כרבי אלעזר

, תיקשי:

אם כן,

מאי איריא משום

איסור

בעולה?

למה אמר רב שהנבעלת שלא כדרכה הרי היא פסולה רק לכהן גדול ומשום איסור בעולה? והרי

תיפוק ליה דהויא לה זונה

על ידי אותה ביאה, ואסורה אפילו לכהן הדיוט?!

דהא אמר רבי אלעזר: פנוי

הבא על הפנויה שלא לשם אישות

-

עשאה זונה

.

אמר

תירץ

רב יוסף

: רב מדבר ב

כגון שנבעלה

שלא כדרכה

לבהמה

.

דהתם

, כשנבעלה לבהמה, רק

משום בעולה

לכהן גדול

איכא

.

אבל איסור

משום זונה

-

ליכא

, היות ואין זנות לבהמה.

ובא רב להשמיענו, שלשיטת רבי אלעזר אשה הנבעלת שלא כדרכה אסורה משום בעולה לכהן גדול.

אמר ליה אביי

לרב יוסף:

ממה נפשך!

אי

הנבעלת לבהמה

בעולה הויא

וכדבריך שאתה פוסלה לכהן גדול - אם כן ביאה היא, ואפילו

זונה נמי הויא

, ושוב תיקשי: תיפוק ליה משום זונה.

ואי זונה לא הויא

, אם כן לאו ביאה היא, ואפילו

בעולה נמי לא הויא

.

וכי תימא

לפרש דברי רב, שלא מדין "בעולה" הוא שפסל רב את הנבעלת שלא כדרכה לבהמה אליבא דרבי אלעזר, אלא

מידי דהוה

, כמו שהדין הוא

אמוכת עץ שלא כדרכה

.

ותאמר שאף זו פסולה היא אליבא דרבי אלעזר, וכן הנבעלת לבהמה שלא כדרכה.

הרי אי אפשר לפרש כן.

כי

אם כן

שאף המוכת עץ שלא כדרכה הרי היא פסולה -

אין לך אשה שכשירה לכהונה

[לכהן גדול]

שלא נעשית מוכת עץ על ידי צרור

שמקנחין בו בבית הכסא, ואין אתה מוצא אשה לכהן גדול.

ועל כרחך מוכת עץ שלא כדרכה - לכולי עלמא היא מותרת.

אלא, אמר רבי זירא

, כך יש לפרש דברי רב:

לעולם, מדבר רב במי שנבעלה שלא כדרכה לאיש.

וזה שהקשית, הרי זונה היא לפי רבי אלעזר, ונפסלה אף לכהן הדיוט - לא תיקשי לך, כי:

כאן מדובר

בממאנת

.

שהיא קטנה, שהשיאוה אחיה ואמה, ונבעלה לבעלה שלא כדרכה, ואחר כך מיאנה בו ובאה להינשא לכהן גדול. ואי אתה יכול לאוסרה לו אלא משום בעולה, הואיל ואינה זונה, ומאידך, אינה פסולה לו משום גרושה או אלמנה, שהרי מיאנה בבעלה.

אמר רב שימי בר חייא

:

אשה ש

נבעלה לבהמה

אפילו כדרכה, הרי זו

כשירה לכהונה

, ואפילו לכהן גדול, לדעת הסובר מוכת עץ כשירה לכהן גדול.

תניא נמי הכי: נבעלה למי שאינו איש

, לבהמה, הרי

אף על פי ש

היא

בסקילה

, היא

כשירה לכהונה

.

כי אתא רב דימי, אמר: מעשה בריבה אחת בהיתלו

[שם מקום],

שהיתה מכבדת את הבית, ורבעה כלב כופרי

[כלב גדול שצד איתו חיות ]

מאחריה

שלא כדרכה,

והכשירה רבי לכהונה

.

אמר שמואל: ולכהן גדול

.

ותמהינן:

ובימי רבי

-

כהן גדול מי הוה!?

ומה שייך לומר שהכשירה רבי לכהן גדול!?

אלא

, הכי אמר שמואל לפרש דברי רבי:

ראויה

היא

לכהן גדול

.

אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי: מנא הא מילתא דאמור רבנן

:

אין זנות לבהמה?

דכתיב "לא תביא אתנן זונה

[טלה הניתן לזונה בשכרה]

ומחיר כלב

[טלה שהוחלף בכלב] בית ה' אלהיך לכל נדר [פסולים הם לקרבן ואסור להביאם], כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם".

ותנן

במסכת תמורה [ל א]:

הואיל והוקשו אתנן זונה ומחיר כלב זה לזה, יכול כשם ש"אתנן זונה" פסול למזבח, כך גם "אתנן כלב" [טלה הניתן לזונה על ידי אדם כדי שתיבעל לכלבו ] הרי הוא פסול.

וכשם ש"מחיר כלב" הרי הוא פסול, כך "מחיר זונה" [זונה שנמכרה לשפחה בתמורת טלה, רש"י תמורה] פסול.

אינו כן, אלא:

אתנן כלב ומחיר זונה

הרי אלו

מותרין

.

שנאמר: "גם שניהם

" -

שנים ולא ארבעה

[נתבאר על פי התוספות].

הרי למדת שאין זנות לבהמה.

שאם לא כן, אף שאין נפסל "אתנן כלב" מחמת שהוא כלב ואינו כמו מחיר כלב, בכל זאת הוא צריך להיפסל משום "אתנן זונה", שהרי מזנה היא עם הכלב. ועל כרחך שאין זנות לבהמה.

השמועה הבאה מתבארת על פי שיטת התוספות.

תנו רבנן: אנוסת עצמו ומפותת עצמו

-

לא ישא

כהן גדול, מן התורה.

ו

מכל מקום,

אם נשא נשוי

, ואין צריך להוציאה, ואין הולד פסול [תוספות].

אבל

אנוסת חבירו ומפותת חבירו, לא ישא

.

ואם נשא

, הרי זה צריך להוציאה.

ואם ילדה ממנו ולד -

רבי אליעזר בן יעקב אומר: הולד חלל

.

וחכמים אומרים: הולד כשר

.

ומפרשת הגמרא את כל הברייתא:

שנינו בברייתא: אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא. ו

אם נשא

-

נשוי: אמר רב הונא אמר רב

: אף על גב שמן התורה אינו צריך להוציאה אם נשאה, מכל מקום אמרו חכמים :

ומוציא בגט!

לפי שאסורה היא לו, וחייב להוציאה.

ומקשינן:

ואלא הא דקתני: אם נשא נשוי

, ומשמע שיכול לקיימה ואפילו מדרבנן?!

האונס את הנערה הבתולה, הרי זה חייב לשלם קנס, וחייב גם לישא אותה לאשה [אם רצונה בכך], כדכתיב בפרשת כי תצא "כי ימצא איש נערה בתולה, ותפשה ושכב עמה ונמצאו. ונתן האיש השוכב אמה לאבי הנערה חמשים כסף, ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה, לא יוכל שלחה כל ימיו".

הרי למדנו, שנותן קנס ולוקח לאשה.

המפתה את הנערה הבתולה הרי זה חייב קנס. ואם לקחה לו לאשה הרי זה פטור מן הקנס, כדכתיב בפרשת משפטים "וכי יפתה איש בתולה, מהור ימהרנה לו לאשה. ואם מאן ימאן אביה לתתה לו [או שלא רצה הוא לכנוס, רמב"ם] - כסף ישקול כמוהר הבתולות".

הרי למדת: הא אם מהור ימהרנה - לא ישקול כסף!

אמר רב אחא בר יעקב

: לעולם אסור הוא לקיימה.

ולא אמרו שנישואיו נישואין הן, אלא

לומר

: