גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
יבמות 59a — התלמוד בעברית
מהו שיהא מותר לכונסה אחר שבגרה? וצדדי הספק הם: היות ונאמר "והוא אשה בבתוליה יקח" - האם בתר , אחר הקיחה של אירוסין אזלינן , שהיא הקובעת את האיסור, ולכן, אם לקחה כשהיא נערה ונעשתה בוגרת לאחר האירוסין…
הטקסט המקורי — יבמות 59a
מהו
שיהא מותר לכונסה אחר שבגרה?
וצדדי הספק הם:
היות ונאמר "והוא אשה בבתוליה יקח" -
האם
בתר
, אחר הקיחה של
אירוסין אזלינן
, שהיא הקובעת את האיסור, ולכן, אם לקחה כשהיא נערה ונעשתה בוגרת לאחר האירוסין הרי הוא מותר לשאתה.
או
דילמא
בתר
קיחה של
נשואין אזלינן
, והיות והיא בגרה קודם הנישואין, אסור לו לשאתה.
אמר ליה
שמואל לרבי חייא בר יוסף:
תניתוה
, שנינו את פתרון שאלתך, במשנתנו, שהיא מותרת - דתנן: אלמנה לכהן גדול -
נתארמלו או נתגרשו מן הנשואין
, הרי אלו
פסולות
מלאכול בתרומה.
אבל אם נתארמלו או נתגרשו
מן האירוסין
, הרי אלו
כשרות
.
ומוכח מכך שלא פסלה המשנה את האלמנה שנתארסה לכהן גדול מן התרומה, שלגבי פסול כהונה, הולכים אחר נשואין ולא אחר אירוסין.
אמר ליה
רבי חייא בר יוסף לשמואל:
לשוויה חללה
-
לא קמיבעיא לי, דביאה הוא דמשוויה חללה
[לעשותה חללה, איני מסתפק, שודאי רק על ידי ביאה היא נעשית חללה].
כי קמיבעיא לי
רק לענין איסור בוגרת לכהן גדול.
ומשום שאני מסופק במה שאמרה תורה בכהן גדול
"והוא אשה בבתוליה יקח
" -
מאי
, מה היא כונת התורה!?
האם
קיחה דקדושין בעינן
, שקיחת קידושיה תהיה כשהיא נערה בתולה, ולא איכפת אם יהיו נשואיה כשהיא בוגרת, שנשרו בתוליה.
או קיחה דנשואין בעינן
שתיעשה כשהיא נערה בתולה?
אמר ליה
שמואל לרבי חייא:
הא נמי
, גם הפתרון לשאלה זו,
תניתוה
, שנינו אותו במשנתנו:
דתנן:
אירס
כהן הדיוט
את האלמנה, ו
אחר כך
נתמנה להיות כהן גדול
, הרי זה
יכנוס!
הואיל וכבר היתה מאורסת לו האלמנה בשעה שנתמנה לכהן גדול.
ויש לנו ללמוד מכאן, שהוא הדין אם התבגרה לאחר שאירסה, שמותר לכהן הגדול לכונסה.
ודוחה הגמרא את הראיה:
שאני התם
, באלמנה לכהן גדול,
דכתיב
בה "כי אם בתולה מעמיו
יקח אשה
".
והמילה "אשה" מיותרת היא, שהרי היה הכתוב יכול לומר "כי אם בתולה מעמיו יקח".
אלא, בא יתור הכתוב ללמד, שאם אירס כהן הדיוט את האלמנה, ונתמנה להיות כהן גדול - הרי זה יכנוס.
וכיון שמיתור המילה "אשה" למדנו זאת, אין מכאן ראיה לכהן גדול שאירס נערה ובגרה תחתיו, שמותר לו לכונסה.
ותמהה הגמרא על הדחיה:
הרי
הכא נמי
, לגבי אירסה כשהיא נערה ובגרה תחתיו,
כתיב "אשה
"!
הרי מאותו יתור של המילה "אשה", שאתה למד ממנו היתר לכהן גדול שאינו נאסר בארוסתו האלמנה כשנתמנה לכהן גדול לאחר האירוסין, מהיתור הזה עצמו יש לך ללמוד גם לעניננו, שאם בגרה לאחר האירוסין הרי הוא מותר בה?!
ומשנינן: אשה
אחת
יש לך לרבות מן המקרא,
ולא שתים!
ולכן, אין אין אנו לומדים מיתור המילה "אשה" אלא לכהן הדיוט שאירס אלמנה ונתמנה להיות כהן גדול, ולא לכשאירס נערה, ובגרה לפני שנשא אותה.
והוינן בה:
ומה ראית
, מנין לך לרבות מיתור המילה "אשה" דוקא את זו שאירס אותה כשהיא אלמנה ונתמנה אחר כך להיות כהן גדול, ולא את זו שהיתה נערה בשעת אירוסין ובגרה לפני נישואיה? ומשנינן:
הא
נערה שבגרה -
אישתני גופה
בין אירוסין לנישואין, ולפיכך אסורה היא.
הא
כהן גדול שנתמנה בין אירוסין לנשואין -
לא אישתני גופה
של האשה בין אירוסין לנשואין, ולפיכך יכנוס.
מתניתין:
כהן גדול לא ישא
את ה
אלמנה, בין
שהיתה
אלמנה מן האירוסין
, ו
בין
שהיתה
אלמנה מן הנישואין
.
ולא ישא את הבוגרת
, הואיל וכלו בתוליה [מקצת בתוליה. תוספות].
רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת
.
ו
עוד אמרו רבי אלעזר ורבי שמעון:
לא ישא
כהן גדול
את מוכת עץ
.
גמרא:
תנו רבנן
: כתיב בכהן גדול
"אלמנה
, וגרושה, וחללה זונה - את אלה
לא יקח
".
בין אלמנה מן האירוסין
, ו
בין אלמנה מן הנישואין
הכתוב מדבר.
ומקשינן:
פשיטא
, שהרי בתורה נאמר "אלמנה" סתם?!
ומשנינן: יש חידוש בדברי המשנה.
כי
מהו דתימא
, הייתי אומר שיש
לילף
, ללמוד בגזירה שוה
"אלמנה
-
אלמנה" מתמר
, [שנאמר בכהן גדול "אלמנה לא יקח", ונאמר בתמר, אלמנת ער ואונן בני יהודה, "שבי אלמנה בית אביך"] -
מה להלן
, בתמר, מדבר הכתוב באלמנה
מן הנישואין
,
אף כאן
, באיסור אלמנה לכהן גדול, הכתוב מדבר באלמנה
מן הנישואין
.
אבל אלמנה מן האירוסין - אינה אסורה לו.
קא משמע לן
משנתנו, שאף אלמנה מן האירוסין אסורה לו, ולא לומדים בגזירה שוה מתמר.
ומקשינן:
ואימא הכי נמי!?
מנין לנו שלא ללמוד גזירה שוה מתמר? ומשנינן: היות ויש היקש בין אלמנה לגרושה, שנאמר בכהן גדול "אלמנה וגרושה וחללה זונה - את אלה לא יקח".
ולכן, יש לנו ללמוד שאיסור אלמנה לכהן גדול הוא
דומיא דגרושה
, שאף היא אסורה לו:
מה גרושה
-
בין מן האירוסין בין מן הנישואין
הרי היא אסורה לו, שהרי אין ללמוד בה גזירה שוה כל שהיא.
אף אלמנה
-
בין מן האירוסין בין מן הנישואין
אסורה לו.
שנינו במשנה:
ולא ישא את הבוגרת
:
תנו רבנן
: נאמר בכהן גדול
"והוא אשה בבתוליה יקח
".
פרט לבוגרת, ש
כבר
כלו לה בתוליה, דברי רבי מאיר
.
רבי אלעזר ורבי שמעון מכשירין בבוגרת
.
והוינן בה:
במאי קמיפלגי
, מהו יסוד מחלוקתם?
ומשנינן: נחלקו בדרש הפסוק "והוא אשה בבתוליה יקח".
לפי שהיה לו לכתוב לומר "והוא אשה בתולה יקח".
וכיוון שאמר הכתוב "בבתוליה", יש כאן שתי תוספות:
א. "בתוליה" ולא "בתולה".
שאם היה הכתוב אומר "בתולה", היה משמע שדי בכך שיהיו לה מקצת בתולים, שגם אז היא קרויה "בתולה", ויכול הכהן הגדול לשאת אותה.
אבל כיון שאמר הכתוב "בתוליה", משמע שצריך שכל בתוליה יהיו קיימים, ומכאן אתה למד שבוגרת, שאין כל בתוליה קיימים, אלא רק מקצתן, אסורה לו.
ב. "בבתוליה", ולא "בתוליה".
מתוספת האות בי"ת יש לנו ללמוד.
ומפשטות הכתוב משמע, שכל דרש, מכל תוספת הכתוב, בא להחמיר, ולומר שתהיה בתולה גמורה. והיינו, שתהא בתולה גמורה, שלא כלו אפילו מקצת בתוליה, ולאסור בכך את הבוגרת. ושיהיו כל בתוליה קיימים, ולא נבעלה אפילו שלא כדרכה.
אלא, שנחלקו תנאים אלו בפירוש "בתולה" גרידא, האיך היא מתפרשת?
האם אף הבוגרת שכלו מקצת בתוליה נכללת בה, או שהבוגרת אינה נכללת בה, ומחלוקת זו מביאה כל אחד מהם לפרש את שתי הדרשות הנלמדות מלשון "בבתוליה" באופן שונה:
רבי מאיר סבר
:
אילו היה אומר הכתוב "והוא אשה
בתולה
יקח" -
אפילו
בוגרת שיש לה
מקצת בתולים משמע
בכלל היתר הכתוב.
וכשאמר הכתוב
"בתוליה
" [ולא בתולה], ללמד הוא בא,
עד דאיכא כל הבתולים
, ולאסור את הבוגרת [שהיינו מתירים אותה, אילו היה הכתוב אומר "בתולה"].
והואיל ונאסרה הבוגרת, אין אתה יכול לומר שתוספת הבי"ת באה ללמד עד שיהו כל בתוליה קיימין, ואפילו שלא כדרכה, כיון שזאת היינו יודעים אף בלי פסוק, מקל וחומר מבוגרת, שהיא אסורה.
ובהכרח, מה שהוסיף הכתוב בי"ת בתחילת המילה ואמר
"בבתוליה
", להקל הוא בא ולא להחמיר. וללמד שרק במקום בתולים הקפיד הכתוב [רש"י כתובות צז ב]:
ורק
ב
נבעלה
כדרכה, אין
, אכן היא אסורה לכהן גדול.
אבל אם נבעלה
שלא כדרכה
-
לא
נאסרת על הכהן הגדול.
ו
אילו
רבי אלעזר ורבי שמעון סברי
:
אילו היה אומר הכתוב
"בתולה", בתולה שלימה
היה ב
משמע
, שהיא בלבד מותרת ולא בוגרת שכלו בתוליה.
ובהכרח, מה שאמר הכתוב
"בתוליה
" - להקל הוא בא ולא להחמיר.
ו
ללמד ש
אפילו
בוגרת, שיש לה רק
מקצת בתולים
, בא הכתוב להתיר.
שאם לאסור את הבוגרת בא הכתוב, הרי ידענו זאת כבר מלשון "בתולה".
וכשאמר הכתוב
"בבתוליה
", ללמד הוא בא:
עד שיהיו כל בתוליה קיימין, בין בכדרכה בין שלא כדרכה
.
אמר רב יהודה אמר רב: נבעלה שלא כדרכה
הרי היא
פסולה לכהונה
, לכהן גדול, שאסור בבעולה.
האונס את הבתולה חייב בשני דברים: לשלם קנס, ולקחתה לו לאשה, וכדברי הכתוב: "ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה. לא יוכל שלחה כל ימיו".
מתיב רבא
ממה ששנינו בברייתא:
"ולו תהיה לאשה
" -
באשה הראויה לו
לאונס הכתוב מדבר.
פרט לאלמנה לכהן גדול
, שאם כהן גדול אנס אלמנה בתולה - אין הוא לוקח אותה לאשה.
ופרט ל
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
, שאם כהן הדיוט אנס גרושה בתולה - אין הוא לוקח אותה לאשה.
ומדייק רבא:
היכי דמי
מה שאמרו פרט לאלמנה לכהן גדול? באיזה אופן אנס אותה הכהן הגדול?
אילימא
שאנסה לאלמנה שבא עליה
ב
ביאה
כדרכה
, במקום תשמיש -
מאי איריא
, מדוע אתה אוסר לו לקחתה לאשה שאנס,
משום
שהיא
אלמנה?!
והרי
תיפוק ליה, משום דהויא לה
האנוסה
"בעולה
", על ידי ביאתו, והרי תניא לקמן [עמוד ב], שאשה בעולה אסורה לכהן גדול, אפילו אם היא אנוסת עצמו או מפותת עצמו!
והיינו, למה לי למעט כהן גדול שאנס אלמנה בביאה כדרכה? והרי אפילו אם אנס בתולה בביאה כדרכה, כיון שנאסרה עליו משום בעולה, הרי היא אינה ראויה לקיימה תחתיו לאשה?!
אלא לאו
, בהכרח, כשאנס את האלמנה
שלא כדרכה
הכתוב ממעט.
ו
מוכיח רבא: רק
משום
שהיא
אלמנה, אין
[אכן ממעט אותה הכתוב], אבל
משום
שהיא
בעולה
על ידו בביאה שלא כדרכה, היא
לא
מתמעטת מהכתוב.
ומוכח, שכהן גדול מותר בבעולה שלא כדרכה.