תמיד 27a — התלמוד בעברית

ומשנינן:

אמרי, אין

הכי נמי, דלאו היינו הך הם.

התם

, בשומרי בית אבטינס ובית הניצוץ,

ד

עדיין

לא מטו למעבד עבודה

במקדש - שלא שמרו שם אלא קטנים הפחותים מי"ג שנה -

קרי להו

"

רובים

". ד"נער", מתרגמינן "רביא".

אבל

הכא

, בכהנים שהיו ישנים בבית המוקד,

ד

כבר גדולים הם, ו

מטי להו למעבד עבודה

[שהרי לשם כך ישנו בבית המוקד, בשביל שיהיו מזומנים למחר לעבודה],

קרי להו

"

פרחי

כהונה" .

תנן התם: בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש

-

בבית אבטינס ובבית הניצוץ ובבית המוקד

.

והלויים

שומרים

בכ"א מקומות

.

ב

חמשה

מקומות -

על חמשת שערי הר הבית

.

ב

ארבעה

מקומות -

על ד' פנותיו

של הר הבית.

ותשע שמירות אלו היו

מבפנים

הר הבית.

וב

חמשה, על חמשת שערי

ה

עזרה

.

וב

ארבעה, על ארבע פנותיו

.

ותשע שמירות אלו היו

מבחוץ

לעזרה.

ושאר שלשת המקומות היו:

אחד בלשכת הקרבן

[היא לשכת הטלאים, או שהיתה לשכה מיוחדת לבקר בה את הקרבנות ממומין. רא"ש].

ואחד בלשכת הפרוכת

[שהיו אורגין שם את הפרוכת].

ואחד

בלשכה ש

אחורי בית הכפורת

[קדש הקדשים].

והוינן בה:

מנא הני מילי

דכ"א מקומות הוו?

אמר רב יהודה מסורא, ואמרי לה, במתניתא תנא

: נפקא לה ממנין הלויים ששמרו במשכן בימי דוד.

דכתיב

התם, "

למזרח, הלויים ששה

.

לצפונה, ליום

ארבעה

.

לנגבה, ליום ארבעה

.

ולאסופים שנים שנים

.

לפרבר למערב

-

ארבעה למסלה, שנים לפרבר

". [ולהלן יתבאר לשון הכתוב]. ומדהוו כ"א לויים, שמע מינה דבכ"א מקומות שמרו. שאם במקום אחד, לא צריך כולי האי. ואם בשביל שתהיה השמירה בצוותא, הוי סגי בשני שומרים.

ומקשינן:

אמרי,

והא

הני

הלויים השומרים המנויים בקרא -

כ"ד הוו!?

ששה במזרח, וארבעה בצפון, וארבעה בדרום, וארבעה במקום הקרוי בית האסופים [כדכתיב "שנים שנים"], וששה במערב, כדכתיב "לפרבר למערב - ארבעה למסלה, שנים לפרבר". כלומר, ששה שמרו כלפי הפרבר שמבחוץ, למערב. ארבעה במסלה [בסוף הבית למערב], ושניים בפרבר [בצד מערב, מבחוץ]. רא"ש.

אמר אביי: הרי קאמר

קרא: "

לאסופים שנים

". ולא ארבעה כדקאמרת. והא דכתיב "שנים שנים", אינו אלא כפל לשון. שכן הדרך, לכפול את הלשון בסוף הפסוק .

ושוב מקשינן: ו

אכתי עשרין ותרי הוו

, ואמאי תנן "כ"א מקומות"?

ומשנינן:

היאך

שמירה

דפרבר

-

חד

מקום בלבד

הוי

. והא דכתיב ביה "שנים לפרבר", היינו משום דלוי

אחרינא

נוסף שם, וכדי להיות

בצוותא הוא דיתיב גביה

דשומר שהיה שם,

משום ד

הפרבר

קאי

ב

אבראי,

שאינו סמוך לשאר המקומות ששמרו בהם, ולכן לא ישב שם לוי אחד שומר לבדו.

אבל בכל יתר המקומות שמר לוי אחד בלבד, ולא הוצרכו לצוותא. משום שכמה שמירות היו בכל צד, והיו סמוכים זה לזה.

ומבארינן:

מאי

"

לפרבר

"?

אמר רבה בר רב שילא: כמאן דאמר

בנוטריקון, "

כלפי בר

". כלומר מבחוץ.

ואיבעית אימא: לעולם עשרים וארבע

מקומות

הוו

התם,

כדכתיב

בהאי קרא. ו"שנים שנים" דכתיב באסופים, לעולם ארבעה הוי. וכן ב"פרבר" שני מקומות היו, ולא כדשנינן לעיל. אלא דב

תלתא

מקומות

מינייהו

, הויא שמירה

דכהנים

.

ו

רק ב

עשרין וחד

מקומות, הויא שמירה

דלויים

. [אבל ביותר משלשה, ליכא לאוקמא בכהנים. שהרי לא מצינו בהם יותר משלש שמירות. כדדרשינן לעיל, "שומרי", "משמרת", "למשמרת"].

ושוב מקשינן: איך אמרת דשמירת הכהנים הויא מכלל עשרים וארבע השמירות?

והא הכא

בקרא, "

לויים

"

הוא דכתיב!?

ומשנינן: אף כהנים הם בכלל לוים,

כדרבי יהושע בן לוי

.

דאמר רבי יהושע בן לוי: בכ"ד מקומות נקראו

ה

כהנים

"

לוים

".

וזה אחד מהן

"ו

הכהנים הלוים בני צדוק

"! ואף קרא דמייתי לעיל, אחד מאותם מקומות הוא.

שנינו לעיל: והלוים בכ"א מקומות.

חמשה, על חמשה שערי הר הבית

.

וארבעה, על ארבע פנותיו

-

מתוכו

.

חמשה, על חמשה שערי העזרה

.

וארבעה, על ארבע פנותיו

-

מבחוץ

.

והוינן בה:

מאי שנא הר הבית דעבדינן

לשמירתו

מתוכו

ולפנים, בין בשעריו ובין בפינותיו,

ומאי שנא עזרה דעבדינן

לשמירתה

מבחוץ

לה, בין בשעריה ובין בפנותיה?

אמרי: הר הבית, דאי תמה

[עייף] השומר מלעמוד

ובעי למיתב, מצי יתיב

, שהרי הותרה בו ישיבה -

עבדינן

לשמירה

מתוכו

. אבל

עזרה דאי תמה

השומר

ובעי למיתב, לא מצי יתיב, ד

הא

אמר מר: אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד

. הילכך

עבדינן

לשמירה

מבחוץ

.

אמר מר: ה'

-

על ה' שערי העזרה

.

ורמינהי

: תנן:

ז' שערים היו בעזרה

.

ג' בצפון וג' בדרום

.

ואחד במערב!

ואמאי לא שמרו בכל ז' השערים, אלא בחמשה מהם בלבד ?

אמר אביי:

תרי

שערים

מינייהו

-

לא צריכי שימור!

והם שער הניצוץ ובית המוקד. שהרי שמרו שם הכהנים מלמעלה, ולא הוצרכו לשמירת הלוים .

רבא אמר

: פלוגתא ד

תנאי היא

במנין שערי העזרה.

דתניא:

אין פוחתין

במקדש

מי"ג גזברין

[שוערין],

ומז' אמרכלין

שהיו ממונין על הכל, ואף על הגזברין.

רבי נתן אומר

: למה

אין פוחתין מי"ג גזברין?

משום שהם

כנגד י"ג שערים

שהיו במקדש!

דל חמשה שערים דהר הבית, ופשו להו תמניא

שערים

דעזרה.

אלמא, איכא תנא דאמר תמניא הוו.

ופליג אתנא דמתניתין דמדות דקאמר "שבעה שערים היו לעזרה". ו

הכי נמי, איכא תנא דאמר

ד

חמשה

שערים בלבד

הוו

לעזרה.

והיינו תנא דמתניתין, דאמר: "הלוים שומרים בכ"א מקומות". ושלש שיטות תנאים איכא בזה.

שנינו במתניתין:

לא היו ישנים בבגדי קדש

. אלא היו פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהם!

ודייקינן:

שינה הוא דלא

הותרה בבגדי כהונה. שמא יפיח בהן וגנאי הוא לבגדי קודש.

אבל

ב

הילוך

הותרו. ו

מהלכין

הכהנים

בהם

, אף שלא בשעת עבודה.

שמעת מינה: בגדי כהונה, ניתנו ליהנות בהן!

ואין עוברים הכהנים בהנאת לבישתם שלא בשעת עבודה משום מעילה. משום דלב בית דין מתנה עליהם בשעה שהקדישום, שיקדשו על מנת שיהנו כהנים בלבישתן .

ודחינן:

אמרי

, לאו ראיה היא מהכא. דלעולם,

הוא הדין דאפילו הילוך

בבגדי כהונה שלא בשעת עבודה,

נמי לא

הותר.

והא דקתני

"

לא היו ישנים

בהן", לאו דוקא בלבישה בשעת שינה נאסרו, אלא אף כשהם ניעורים.

ומשום דבעי למיתנא סיפא

"

אלא היו פושטין ומקפלין ומניחין אותן תחת ראשיהן

", לאשמועינן דלא חיישינן שיפיחו בהן מאחר ופשטום [רש"י יומא סט.],

קתני נמי רישא

"

לא היו ישנים

".

ושוב מוכחינן: והא אף מדינא דסיפא מוכח דניתנו ליהנות לכהנים. דהא

קתני מיהת

, "

ומניחין אותן תחת ראשיהן

". ואף זו הנאה היא. שהרי משתמשים עמם ככסת.

שמע מינה: בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם!

אמר רב פפא

: אף זו אינה ראיה. דלאו תחת ראשיהם ממש הניחום, אלא

אימא

"

נגד

[ליד]

ראשיהן

" !

אמר רב משרשיא: שמע מינה

מתירוצא דרב פפא, ד

תפילין מן הצד שריין!

שבשעה שהולך לישון וחולץ את תפיליו, מותר לו להניחם תחת מראשותיו בין הכר והכסת, שלא מתחת ראשו ממש, אלא לצד הראש.

ולא חיישינן דילמא מיגנדר

[מתהפך] בשנתו,

ונפיל עלייהו

, ויהיו תחת ראשו, ויבואו לידי בזיון .

וקל וחומר הוא. מה בגדי כהונה, ששכיבה עליהם אסורה מדאורייתא משום מעילה, ואפילו הכי מותר להניחם כנגד הראש, ולא חיישינן דלמא מיגנדר ונפיל עלייהו, ואתי לידי איסור דאורייתא - תפילין, שאף אם מיגנדר ונפיל עלייהו אינו אסור אלא מדרבנן, משום בזיון תפילין, כל שכן דלא גזרינן בהו לאסור הנחתן מהצד.

ומוכחינן כדברי רב פפא:

הכי נמי מסתברא, ד

"תחת ראשיהן" דקתני, היינו

כנגד ראשיהן

, ולא תחתם ממש.

דאי אמרת תחת ראשיהן

ממש, וכדאמרת "בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן", אכתי קשיא. ד

נהי דניתנו ליהנות בהן

, וליכא בזה משום מעילה, מיהו

תיפוק ליה

דאסור לשכב עליהן

משום איסורא דכלאים

, דאיכא בבגדי כהונה .

ולא הותר איסור זה אלא לעבודה . ובהכרח דנגד ראשיהן הניחום ולא תחתיהם.