תענית 30a — התלמוד בעברית

ועתה,

מאן דאמר

[מי שאמר] שנוהג אבל

מראש חדש ועד התענית,

למד את דבריו

מ

מה שנאמר:

"חגה"

. כי ראש חודש נקרא חג , כפי שאמרנו לעיל. והיינו, שנוהגין אבלות מראש חודש עד התענית.

ומאן דאמר

שהחודש

כולו אסור,

לומד את הדבר

מ

המילה

"חָדשָה"

. דהיינו, שנוהגין אבלות כל החודש.

ומאן דאמר

ש

כל השבת כולה אסור,

לומד את הדבר

מ

המילה

"שַבָּתָּה"

. דהיינו, שכל אותו שבוע אסור .

אמר רבא: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל

.

ואמר רבא: הלכה כרבי מאיר

.

וצריך להבין את פסק ההלכה של רבא, שהרי רבן שמעון בן גמליאל ורבי מאיר נחלקו, ואין דעתם שווה, והיאך אפשר לפסוק כדעת שניהם גם יחד?!

ומבארת הגמרא:

ותרוייהו,

ושני פסקי ההלכה של רבא -

לקולא

הם.

דהיינו, הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, שהאיסור הוא רק באותו שבוע שחלה בו התענית [אבל אין הלכה כדבריו במה שאמר שאסור כל אותו שבוע].

והלכה כרבי מאיר בכך שרק לפניו אסור. אבל לאחריו - מותר [אבל אין הלכה כדבריו במה שאמר שאסור מתחילת החודש].

וצריכא,

צריך היה רבא לומר את שני הדברים. שהלכה כרבי מאיר, והלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

דאי אשמועינן

[כי אם היה משמיענו] רק ש

הלכה כרבי מאיר, הוה אמינא

ש

אפילו מראש חדש אסור

לספר ולכבס,

קמשמע לן

[השמיע לנו] רבא ש

הלכה כרבן שמעון בן גמליאל,

שרק אותו שבוע אסור.

ואי אשמועינן

רק ש

הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, הוה אמינא

שאמנם אסור רק בשבוע שחלה בו התענית, אבל אסור

אפילו לאחריו

[גם בימים שאחרי תשעה באב].

קמשמע לן

רבא ש

הלכה כרבי מאיר,

שאסור רק לפניו, אבל לאחריו - מותר .

שנינו במשנתנו:

ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין

כו'

.

אמר רב יהודה: לא שנו

שאסור לאכול שני תבשילין,

אלא משש שעות ולמעלה,

כלפי הערב.

אבל משש שעות ולמטה,

דהיינו, מהנץ החמה עד שש שעות ביום -

מותר

.

ו

עוד

אמר רב יהודה: לא שנו

שאסור לאכול שני תבשילין אלא

בסעודה המפסיק בה

[שמפסיק בה אכילתו, ואינו אוכל עוד לאחר מכן].

אבל בסעודה שאינו מפסיק בה,

אף לאחר שש שעות -

מותר

.

ותרוייהו,

שני הדברים שאמר רב יהודה -

לקולא

[להקל] אמרם.

דהיינו, שאף משש שעות ולמעלה מותר לאכול שני תבשילין, אם אין זו הסעודה שמפסיק בה.

ומצד שני, משש שעות ולמטה, מותר לאכול שני תבשילין, אף אם זו הסעודה שמפסיק בה.

וצריכא

. וצריך היה רב יהודה לומר את שתי ההלכות שאמר.

משום

דאי אשמעינן

[אם היה רב יהודה משמיענו] רק את הדין שאסור לאכול שני תבשילין דווקא

בסעודה המפסיק בה, הוה אמינא

[היינו סוברים ואומרים], שדין זה הוא

אפילו

אם אכל את אותה סעודה

משש שעות ולמטה

.

קמשמע לן

[השמיענו] רב יהודה, שדווקא

משש שעות ולמעלה

אסור. אבל למטה משש שעות, אף בסעודה המפסיק בה, מותר לאכול שני תבשילין.

ואי אשמעינן

[ואם היה רב יהודה משמיענו] רק את הדין שהאיסור לאכול שני תבשילין הוא דווקא

משש שעות ולמעלה, הוה אמינא

[היינו סוברים ואומרים] שדין זה הוא

אפילו בסעודה שאינו מפסיק בה

. שאף אם אוכל עוד סעודה קודם הסעודה המפסקת, אם עושה זאת לאחר שש שעות, אסור לאכול בה שני תבשילין.

קמשמע לן

רב יהודה, שאסור לאכול שני תבשילין דווקא

בסעודה המפסיק בה

. אבל בסעודה אחרת, אף אם היא לאחר שש שעות, מותר.

אומרת הגמרא:

תניא כלישנא קמא,

שנינו בברייתא את הדין הראשון של רב יהודה. ו

תניא

אף

כלישנא בתרא,

כפי הדין השני של רב יהודה .

מתחילה הגמרא בהבאת הברייתא השניה, ואומרת:

תניא כלישנא בתרא: הסועד

ב

ערב תשעה באב, אם עתיד לסעוד

עוד

סעודה אחרת

לאחר מכן,

מותר לאכול בשר

בסעודה שאוכל עתה,

ו

כן מותר

לשתות יין

.

ואם לאו,

ואם אינו עתיד לאכול עוד סעודה, הרי הסעודה שאוכל עתה - סעודה מפסקת היא, ולכן

אסור לאכול

בה

בשר ולשתות

בה

יין

.

הרי לנו כדברי רב יהודה בדינו השני, שאף לאחר שש שעות, אם אין מדובר בסעודה שמפסיק בה, מותר לאכול בשר ולשתות יין. והוא הדין שמותר לאכול שני תבשילין.

ועתה מביאה הגמרא את הברייתא שמשמע ממנה כדברי רב יהודה בדינו הראשון:

תניא כלישנא קמא: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין

.

רבן שמעון בן גמליאל אומר

: בסעודה שאוכל בערב תשעה באב,

ישנה

ממנהגו הרגיל בסעודה.

אמר רבי יהודה: כיצד משנה

ממנהגו?

אם היה רגיל לאכול

בכל סעודותיו

שני תבשילין,

ישנה בסעודה זו, שאוכלה בערב תשעה באב, ו

יאכל

בה

מין אחד

.

ואם היה רגיל לסעוד

סעודותיו

ב

חבורה של

עשרה בני אדם,

ישנה בסעודת ערב תשעה באב, ו

סועד

סעודה זו

בחמשה

בני אדם.

היה רגיל לשתות

בכל סעודותיו

עשרה כוסות,

ישנה בסעודתו, ו

שותה חמשה כוסות

.

במה דברים אמורים,

שצריך לשנות בסעודתו - דווקא אם אוכלה

משש שעות

ולמעלה

.

אבל

אם אוכלה

משש שעות ולמטה,

אף שזו סעודה שמפסיק בה, שאין בכוונתו לאכול עוד לאחר מכן,

מותר

לאוכלה כדרך שאוכל כל סעודותיו.

הרי לנו כדברי רב יהודה בדינו הראשון, שאף שבסעודה המפסיק בה, לא יאכל שני תבשילין, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין, מכל מקום אם אוכלה קודם שש שעות - מותר.

תניא אידך

[שנינו בברייתא אחרת]:

ערב תשעה באב, לא יאכל אדם שני תבשילין,

וכן

לא יאכל

אז

בשר ולא ישתה יין

.

דברי רבי מאיר

.

וחכמים אומרים

: יכול לאכול שני תבשילין, אבל

ישנה

בסעודתו.

וממעט בבשר וביין,

אבל יכול לאכלם.

כיצד ממעט

אכילתו?

אם היה רגיל לאכול

בסעודתו

ליטרא

בשר, יאכל

עתה

חצי ליטרא

בשר.

אם

היה רגיל לשתות

בסעודתו

לוג

שלם של

יין, ישתה

עתה

חצי לוג יין

.

ואם אינו רגיל

לאכול בסעודתו בשר ויין

כל עיקר

[כלל וכלל] -

אסור

לאכול מהן בערב תשעה באב אפילו מעט.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם היה רגיל לאכול צנון

או מליח

[היינו, דג או בשר ששהו במלח שלשה ימים, שאז כבר אין בהם טעם כל כך]

אחר סעודתו

-

הרשות בידו

לאכלם אף בערב תשעה באב .

תניא אידך

[שנינו בברייתא אחרת]:

כל

סעודה

שהוא

סועד

משום תשעה באב,

כגון הסעודה שמפסיק בה,

אסור לאכול בשר, ואסור לשתות יין

.

ו

כמו כן, מאותה שעה שאוכל סעודה מפסקת,

אסור לרחוץ

. כיון שהתחיל לנהוג אבילות מחמת תשעה באב בסעודתו, יש לו לנהוג גם אבילות בכך שלא ירחץ ולא יסוך, אף שעדיין מותר באכילה ושתיה עד שתחשך .

כל שאינו משום תשעה באב,

כגון סעודה שמפסיק בה לפני תענית צבור, או סעודה שאוכל בערב תשעה באב ואינו מפסיק בה,

מותר לאכול

בה

בשר ולשתות יין

.

ו

כמו כן, עדיין

מותר

לרחוץ

.

רבי ישמעאל ברבי יוסי

חולק על דברי התנא, ו

אומר משום אביו: כל שעה שמותר לאכול

,

כלומר, אף לאחר סעודה המפסקת, עד שתחשך -

מותר

אף

לרחוץ

.

תנו רבנן: כל מצות הנוהגות באָבֵל

[דהיינו, דברים האסורים על האבל משום אבלות],

נוהגות בתשעה באב

.

ואלו הן האיסורים הנוהגין בתשעה באב: א.

אסור באכילה ובשתיה

[איסור זה נוהג רק בתשעה באב, ואינו נוהג באבל] .

ב.

ו

אסור

בסיכה

[מריחת שמן על הגוף] .

ג.

ו

אסור

בנעילת הסנדל

של עור .

ד.

ו

אסור

בתשמיש המטה

.

ה.

ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה, בתלמוד, ובמדרש, ובהלכות ובאגדות

. והטעם, משום שלימוד התורה משמח את האדם , כפי שהגמרא מביאה להלן.

אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל

תמיד

לקרות, ושונה במקום שאינו רגיל לשנות

. שהיות ואינו רגיל ללמוד את אותו ענין, מצטער הוא באותו לימוד.

ו

כן

קורא בקינות,

ו

ב

ספר

איוב, ובדברים הרעים שב

ספר

ירמיה

. שאף שדברי תורה הם, מכל מקום אינם משמחים לבב.

ו

אף

תינוקות של בית רבן בטלין

מלימודם .

והטעם שאסור ללמוד תורה,

משום

שדברי תורה - משמחי לבב הם.

שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב"

.

רבי יהודה אומר: אף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות, ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות

. כי אף לימוד זה משמח את לבבו.

אבל קורא הוא באיוב, ובקינות, ובדברים הרעים שבירמיהו

.

ותינוקות של בית רבן בטלים בו

.

משום שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב"

.

שנינו במשנתנו:

לא יאכל בשר ולא ישתה יין

.

תנא

[שנה התנא בברייתא]: אמנם אסור לאכול בשר ולשתות יין,

אבל אוכל הוא בשר מליח

[ששהה במלח שלשה ימים], כי על ידי השהיה במלח פג טעם הבשר, ושוב אין הוא משמח.

ו

כן

שותה

הוא

יין מגתו

[יין חדש, שרק עכשיו סיימו לדרוך אותו בגת]. כי טעמו אינו טוב כיין ישן. ולא עוד, אלא שהוא משלשל ומזיק את האדם.

בשר מליח

[ששהה במלח],

עד כמה

נחשב עדיין בשר, ואסור באכילה לאבל, ולכל אדם בערב תשעה באב?

אמר רב חיננא בר כהנא משמיה דשמואל: כל זמן שהוא

שוהה במלח

כ

משך הזמן המותר לאכילת בשר קרבן ה

שלמים

. דהיינו, שני ימים ולילה אחד .

אבל אם שהה במלח למשך זמן רב יותר, נפסל טעם הבשר - ומותר.

ויין מגתו

-

עד כמה

נחשב יין מגתו, ומותר בשתיה לאבל?

כל זמן שהוא תוסס

. אבל לאחר מכן, הרי הוא יין לכל דבר, ואסור לאבל, ולכל אדם בערב תשעה באב.

היות והגמרא הזכירה יין תוסס, מביאה הגמרא עוד נדון הנוגע לענין זה.

תנא

: האיסור לשתות יין שהניחוהו מגולה בלא כיסוי כי חוששין שמא נחש שתה ממנו, והטיל בו מארסו, הוא דווקא ביין ישן. אבל

יין תוסס, אין בו משום

איסור

גילוי

. כי הנחש נבהל מהתסיסה, ואינו שותה ממנו.

וכמה

הוא זמן

תסיסתו? שלשה ימים

.

עתה חוזרת הגמרא לעסוק בענין ערב תשעה באב.

אמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אילעאי

ב

ערב תשעה באב

: