גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
סוטה 39b — התלמוד בעברית
כך אומר הכהן כאשר סיים לברך ברכת כהנים, והחזיר פניו מכנגד העם: " רבונו של עולם, עשינו מה שגזרת עלינו [ובירכנו את ישראל; ואף אתה] עשה עמנו מה שהבטחתנו ["ואני אברכם", שתסכים על ידינו; ואנו מבקשים ממך:]…
הטקסט המקורי — סוטה 39b
כך אומר הכהן כאשר סיים לברך ברכת כהנים, והחזיר פניו מכנגד העם: "
רבונו של עולם, עשינו מה שגזרת עלינו
[ובירכנו את ישראל; ואף אתה]
עשה עמנו
מה שהבטחתנו
["ואני אברכם", שתסכים על ידינו; ואנו מבקשים ממך:]
השקיפה ממעון קדשך מן השמים
וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש".
אמר רב חסדא
:
אין הכהנים רשאים לכוף
את
קישרי אצבעותיהן
שהם פושטים בהם את אצבעותיהם בשעת ברכה -
עד שיחזרו פניהם מן הצבור
, שאז אם ירצו, יכולים הם לכוף את אגרופם כשאר בני אדם.
אמר רבי זירא אמר רב חסדא
:
א.
אין הקורא רשאי לקרוא
"
כהנים
",
עד שיכלה
"
אמן
" שעל ברכת ההודאה
מפי הצבור
. ב.
ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה
שהם מברכים קודם ברכת כהנים,
עד שיכלה דיבור
["כהנים"]
מפי הקורא
.
ג.
ואין הצבור רשאין לענות אמן, עד
שתכלה ברכה מפי הכהנים
.
ד. "
ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה אחרת
[כגון: יאר, ישא],
עד שיכלה אמן מפי הצבור
.
ואמר רבי זירא אמר רב חסדא
: א.
אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור
לאחר "ברכת הכהנים",
עד שיתחיל שליח צבור ב
"
שים שלום
". ב.
ואינן רשאין לעקור רגליהם
מן הדוכן
ולילך
, אלא עומדים כפופים לפני ארון הקודש,
עד שיגמור שליח צבור
"
שים שלום
".
ואמר רבי זירא אמר רב חסדא
הלכות פסוקות בדיני קריאת התורה:
א.
אין הצבור רשאין לענות אמן, עד שתכלה ברכה מפי הקורא
, כלומר: מפי המברך שבזמנם הוא היה הקורא.
ב.
ואין הקורא רשאי לקרות בתורה, עד שיכלה אמן
על הברכה
מפי הציבור
.
ג.
ואין המתרגם רשאי להתחיל בתרגום, עד שיכלה פסוק מפי הקורא
, שכך היה דרכם לתרגם כל פסוק אחר קריאתו.
ד.
ואין הקורא רשאי להתחיל בפסוק אחר, עד שיכלה תרגום מפי המתרגם
.
אמר רבי תנחום, אמר רבי יהושע בן לוי
:
המפטיר בנביא, צריך שיקרא בתורה תחילה
.
ואמר רבי תנחום, אמר רבי יהושע בן לוי: אין המפטיר רשאי להפטיר בנביא, עד שתגלל ספר תורה
במטפחותיו, כדי שלא יהיו הגוללים טרודים בגלילה, ולא ישמעו את ההפטרה מפי המפטיר.
ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי
:
דרכם היה שהיו מביאים ספר תורה ממקום משתמר, לארון שבו היו מניחים את ספר התורה עד שיקראו בו, והיו מעטרים אותו ארון בבגדים נאים; ולאחר הקריאה או התפילה, היה הציבור מלוה את ספר התורה למקומו.
אין שליח צבור רשאי להפשיט
מבגדיה הנאים
את התיבה
שבה היה ספר התורה -
ב
פני ה
צבור, מפני כבוד צבור
, שטורח הצבור הוא להמתין עד שיפשיט שליח הציבור את התיבה, ואחר כך יוליכו את ספר התורה למקומו; אלא יחזירו את ספר התורה למקומו, ואחר כך יבוא שליח הציבור ויפשיט את התיבה.
ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: אין הצבור רשאין לצאת
מפתח בית הכנסת,
עד שינטל ספר תורה
כדי לצאת מבית הכנסת.
ושמואל אמר: עד שיצא
ספר התורה.
ולא פליגי;
כי:
הא
דאמר רבי יהושע בן לוי: עד שינטל - בכגון
דאיכא פיתחא אחרינא
[יש פתח אחר] לבית הכנסת חוץ מן הפתח בו אמור ספר התורה לצאת.
הא
דאמר שמואל: עד שיצא - בכגון
דליכא פיתחא אחרינא
[אין פתח אחר] לבית הכנסת מלבד הפתח בו אמור ספר התורה לצאת, ולפיכך נכון שיצא ספר תורה תחילה, ולא יצא האדם בפתח לפני ספר התורה.
אמר רבא: בר אהינא
[שם חכם]
אסברה לי
טעמו של דבר, שהוא משום שנאמר:
"
אחרי ה'
אלהיכם תלכו
", ולא לפניו.
כאן שבה הגמרא לדיני "ברכת כהנים; ומבארת:
בזמן שהכהנים מברכים, העם מה הן אומרים
להודות על הברכות כדי להראות שהן נוחות להם:
אמר רבי זירא אמר רב חסדא
: שלש מקראות הם אומרים כנגד שלש הברכות:
א. "
ברכו ה'
מלאכיו גבורי כח
עושי דברו לשמוע בקול דברו".
ב. "
ברכו ה'
כל צבאיו משרתיו עושי רצונו
".
ג. "
ברכו ה'
כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ה'
".
בברכת כהנים ש
במוספי דשבתא
[מוסף של שבת]
מה הן
הישראל
אומרים?
אמר רבי אסי
:
א. [תהלים קלד א]: "
שיר המעלות הנה ברכו את ה'
כל עבדי ה'
העומדים בבית ה' בלילות".
ב. [תהלים קלד ב]: "
שאו ידיכם קודש וברכו את ה'
".
ג. [תהלים קלה כא]: "
ברוך ה'
מציון שוכן ירושלים הללויה
"?
ומקשינן:
ולימא נמי
[יאמר כפסוק שלישי] את הפסוק [תהלים קלד ג]: "
יברכך ה'
מציון
עושה שמים וארץ",
ד
פסוק זה הרי
כתיב בההוא עניינא
[סמוך הוא לשני הפסוקים הראשונים]!?
אמר יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי
:
מתוך שהתחיל בברכותיו של הקב
"
ה
["ברכו את ה'"],
מסיים בברכותיו של הקב
"
ה
["ברוך ה'"], ואינו אומר "יברכך ה" שהוא ברכת הקב"ה לישראל.
בברכת כהנים ש
במנחא דתעניתא
[במנחה בתענית],
מאי אמרי
ישראל?
אמר רב אחא בר יעקב
:
א. "
אם עונינו ענו בנו ה'
עשה למען שמך
כי רבו משובותינו לך חטאנו".
ב. "
מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ
וכאורח נטה ללון".
ג. "
למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע
, ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא אל תניחנו".