שבת 41b — התלמוד בעברית

ותמהה הגמרא: כיצד מותר ליתן מים צוננים על מיחם שהיה על גבי האש ונתרוקן ממימיו?

והלא

בכך

מצרף

[מחזק ומתקן] הוא את הכלי, שכן בזמן שמחממים מים בכלי הוא מתקלקל, ודרך הצורפים לחזקו על ידי שנותנים בו מים קרים לאחר שנתחמם ובזה נגמרת מלאכתו, ואסור לעשות כן בשבת משום מכה בפטיש? ומתרצת הגמרא: רב אדא בר מתנא מפרש, כי משנתנו בשיטת

רבי שמעון היא, דאמר דבר שאין מתכוין מותר.

מתקיף לה אביי

לפירושו של רב אדר בר מתנא:

מידי "מיחם שפינה ממנו מים" קתני

במשנה? הרי

"מיחם שפינהו" קתני,

דמשמע שפינה את המיחם עצמו והעבירו מעל האש ולא שפינה את המים שבו.

אלא אמר אביי: הכי קאמר

תנא דמתניתין:

א.

המיחם שפינהו

מעל האש,

ויש בו מים חמין

שהיד סולדת בהם,

לא יתן לתוכו מים

צוננים

מועטין

מהמים החמים,

בשביל שיחומו

[שיכולים להתחמם], שמא יתבשלו במיחם,

אבל נותן לתוכו מים

צוננים

מרובים

מהחמין,

כדי להפשירן

ב.

ומיחם שפינה ממנו מים

חמין שבו,

לא יתן לתוכו מים

צוננים

כל עיקר, מפני שמצרף,

כשנותן מים צוננים למיחם חם, ואסור משום מכה בפטיש.

ואף על פי שלא נתכוין אלא להפשיר את המים ולא לצרף, סבר תנא דמתניתין דבר שאין מתכוין אסור,

ורבי יהודה היא דאמר דבר שאין מתכוין אסור.

אמר רב

: הא דשנינו שמותר לתת מים בתוך מיחם,

לא שנו, אלא

כשנותן הרבה מים צוננים כדי

להפשיר

את החמין,

אבל

אם המים עלולים

לצרף

את המיחם,

אסור.

ושמואל אמר: אפילו לצרף נמי מותר.

ותמהינן: וכי

לצרף לכתחילה מי שרי?

ומפרשת הגמרא:

אלא אי איתמר

מחלוקת רב ושמואל -

הכי איתמר

:

אמר רב: לא שנו

שמותר לתת צוננים לתוך המיחם,

אלא

אם כן נתן בו מים מרובים שיש בהם

שיעור

כדי

להפשיר,

ואינם מצרפים את המיחם.

אבל

אם נתן מים מרובים שיש בהם

שיעור

כדי

לצרף

את המיחם, כגון שממלא את המיחם עד שפתו,

אסור.

ושמואל אמר: אפילו

אם נתמלא המיחם עד שפתו ויש בו מים

שיעור

כדי

לצרף

את המיחם,

מותר,

מפני שלא נתכוין לצרף, וכרבי שמעון, דאמר דבר שאין מתכוין מותר.