גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
שבת 32b — התלמוד בעברית
ו הם נמסרו לעמי הארץ , שאנחנו סומכים על עמי הארצות, בהפרשת חלה, ותרומות ומעשרות, שמדין תורה [קודם גזירת "דמאי"] הם נאמנים על הפרשתם. והן לגבי הקדש, אין אנו חוששים לרכושם שמא הם הקדישו חפצים שלהם…
הטקסט המקורי — שבת 32b
ו
הם
נמסרו לעמי הארץ
, שאנחנו סומכים על עמי הארצות, בהפרשת חלה, ותרומות ומעשרות, שמדין תורה [קודם גזירת "דמאי"] הם נאמנים על הפרשתם.
והן לגבי הקדש, אין אנו חוששים לרכושם שמא הם הקדישו חפצים שלהם. [וברש"י הביא פירוש נוסף].
תניא: רבי נתן אומר: בעון נדרים, מתה אשה של אדם. שנאמר "אם אין לך לשלם
מה שנדרת [קרבנות או הקדשות] -
למה
כלל תידור, ובכך תגרום שה'
יקח משכבך
, אשתך,
מתחתיך"
.
רבי אומר: בעון
אי קיום
נדרים
-
בנים מתים כשהן קטנים
.
שנאמר: "אל תתן את פיך
בנדר, ובכך,
לחטיא את בשרך
, לחייב את בניך מיתה.
ואל תאמר לפני המלאך
, היינו הגזבר של הקדש,
כי שגגה היא
נדרי, ולא אשלמו. כי
למה יקצוף האלהים על קולך
שנדרת. וכעונש על כך -
וחבל את מעשה ידך"
.
איזה הן מעשה ידיו של אדם?
הוי אומר
: אלו
בניו ובנותיו של אדם
.
תנו רבנן: בעון נדרים בנים מתים, דברי רבי אלעזר ברבי שמעון
.
רבי יהודה הנשיא אומר: בעון ביטול תורה
הם מתים.
והוינן בה:
בשלמא למאן דאמר
שהם מתים
בעון נדרים
, היינו
כדאמרן
לעיל מקראי.
אלא למאן דאמר
שהם מתים
בעון ביטול תורה
-
מאי קראה?
מהיכא יליף לה?
ומייתינן:
דכתיב
: וכי
"לשוא הכיתי את בניכם?
ואינו אלא, משום ש
מוסר
, היינו התורה -
לא לקחו"
. לא למדו [ולימוד הוא לשון "לקח"].
רב נחמן בר יצחק אמר
: אף
למאן דאמר
שהם מתים
בעון נדרים, נמי מהכא
יליף לה;.
והכי דריש:
"לשוא הכיתי את בניכם". על
עסקי שוא
, שמשקרים בנדריהם, [ודומה לשבועת שוא].
ומקשינן:
מכדי
[הרי]
רבי יהודה הנשיא, היינו רבי
.
ו
הא
רבי "בעון נדרים
בנים מתים"
קאמר
בברייתא קמייתא, והכא קאמר שהם מתים בעון ביטול תורה?
ומשנינן: בתחילה אמר רבי בעון ביטול תורה, אבל
בתר דשמעה מרבי אלעזר ברבי
שמעון
דשמע מרבי שמעון אביו [שהיה רבו של רבי] שהעונש הוא בעון נדרים, אמר גם הוא כמותו.
פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי
.
חד אמר
: בנים מתים
בעון מזוזה
.
וחד אמר: בעון ביטול תורה
.
ובמאי פליגי?
למאן דאמר בעון מזוזה
, סבירא ליה:
מקרא
שנאמר בו "למען ירבו ימיכם וימי בניכם",
נדרש לפניו
על הסמוך לו, והיינו "וכתבתם על מזוזות ביתך".
ולא
נדרש על מקרא שהוא
לפני פניו
, והיינו על הנאמר "ולמדתם אותם את בניכם".
ולמאן דאמר בעון ביטול תורה
סבירא ליה:
מקרא
"דלמען ירבו ימיכם",
נדרש לפניו, ו
אף נדרש
לפני פניו
, שלא קאי רק על מזוזה, אלא אף על עון ביטול תורה.
פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה
.
חד אמר בעון מזוזה
בנים מתים.
וחד אמר בעון ציצית
.
והוינן בה:
בשלמא למאן דאמר בעון מזוזה
, היינו משום
דכתיב "וכתבתם על מזוזות ביתך", וכתיב בתריה
בסמוך לו,
"למען ירבו ימיכם וימי בניכם"
.
אלא למאן דאמר בעון ציצית
-
מאי טעמיה?
ומבארינן:
אמר רב כהנא, ואיתימא שילא מרי
אמרה:
דכתיב: "גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים".
ופירושה דקרא הוא: "גם בכנפיך", בשביל מצות ציצית שבכנף, "נמצאו" עליך חובת "דם אביונים נקיים" והם אלו הבנים הקטנים שלא חטאו.
רב נחמן בר יצחק אמר: למאן דאמר בעון מזוזה, נמי מהכא
מסיפא דהאי קרא יליף;.
דכתיב: "לא במחתרת מצאתים", שעשו פתחים
שלהם
כ
מו
מחתרת
שאין בה מזוזה. ועל זה מסיים הכתוב "כי על כל אלה" הכיתי את בניכם.
אמר ריש לקיש: כל הזהיר ב
מצות
ציצית, זוכה ו
לעתיד לבא
משמשין לו ב' אלפים ושמונה מאות עבדים
.
שנאמר: "כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם
כי שמענו אלוהים עמכם".
והחשבון הוא כך: שבכל אחד מארבע כנפות יחזיקו עשרה אנשים מכל לשון משבעים אומות העולם הרי שבע מאות איש בכל כנף, ולארבע כנפות הרי אלפים ושמונה מאות.
סימן: שנא חלה תרומה נגזלת דינא שבועה שיפוכתא גילויא ונבלותא
.
תניא רבי נחמיה אומר: בעון שנאת חנם
, שהוא שונא אדם אף שלא היה בו דבר עבירה, העונש הוא -
מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו
ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים
.
וזוהי מדה כנגד מדה. שכנגד מה ששנא חברו, יש לו מריבה בביתו, ובניו הקטנים מתים, ואהבתו ניטלת ממנו [רש"י].
רבי אלעזר ברבי יהודה אומר: בעון
שאין מפרישין
חלה אין ברכה
שורה
במכונס
באוצרות של יין ושמן.
ו
מתוך כך,
מארה משתלחת בשערים
, שהמחירים גבוהים ומוכרים ביוקר.
וזורעין זרעים, ואחרים אוכלי
ן את הגדל מהם.
שנאמר: "אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה: את השחפת ואת הקדחת
-
מכלות עיניים ומדיבות נפש. וזרעתם לריק זרעכם
;,
ואכלוהו אויביכם"
.
והכי דריש לה:
אל תקרי "בהלה", אלא בחלה
, בעון חלה.
ואם נותנין
חלה
מתברכין
אוצרות היין והשמן.
שנאמר: "וראשית עריסותיכם תתנו לכהן
-
להניח ברכה אל ביתך"
בעון ביטול
הפרשת
תרומות ומעשרות, שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר. ו
מתוך כך שאין גשמים,
היוקר הוה, והשכר אבד, ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין
אליה.
שנאמר: "ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו"
.
מאי משמע?
תנא דבי רבי ישמעאל
: "ציה", מלשון ציווי,
בשביל דברים שציויתי אתכם
לעשותם
בימות החמה
, היינו הפרשת תרומות ומעשרות,
ולא עשיתם
אותם,
יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים
.
ואם
אתם
נותנין
תרומות ומעשרות אתם
מתברכין, שנאמר: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די"
.
מאי
קאמר
עד בלי די?
אמר רמי בר חמא: עד שיבלו
, שייגעו,
שפתותיכם מלומר די
, מרוב טובה.
בעון גזל, הגובאי
מין ארבה, הוא
עולה
,,
ו
מתוך כך
הרעב הווה, ובני אדם אוכלים בשר בניהן ובנותיהן
.
שנאמר: "שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים
".
מאי ניהו "פרות הבשן"?